הדור שלי, דור ללא סמלים
מכתב פתוח – הדור שלי, דור ללא סמלים. טוב, קוראים לי ניר, אני בן 18 ואני חלק מדור.... התישבתי לכתוב את זה, כשאני חושב על אביב גפן, ועל המוזיקה שלו, המחאה והמסרים. לא, אני לא מתכוון לדבר כאן עליו או על המוזיקה שלו, אביב גפן, הוא סמל דור, בדיוק כמו יצחק רבין, רון ערד, מנחם בגין, גולדה מאיר וכך הלאה. אביב, הוא סמל דור שהפך לעבר, הדור הקרוב אילנו, זה שעוד היה לו סמל. אז, אתם בטח שואלים מה אני רוצה, ולמה סיפרתי את כל זה, אז הנה, הגעתי לענין, זהו מכתב מחילה. כן, בדיוק, אני רוצה לבקש סליחה, להגיד שאני מצטער. מצטער בשם הדור שלי בפני המדינה, בפני המקימים, ובפני החוזים. אני מסתכל עלינו, ורואה את מה שכולכם קיוותם שלא יקרה, אנחנו הוא הדור האלים, הטיפש, והמוצלח פחות מכל דורות המדינה, דור ללא ערכים וללא מטרות, דור ללא עתיד. ואני אפילו לא אתחיל להאשים אף אחד, כי, כן, אפשר להגיד שאלו ההורים שלא חינכו נכון, אבל מצד שני, הם רק רצו בטובתנו, או שאולי נבוא בטענות למשרדי הממשלה השונים שלא השקיעו בנו מספיק, אבל בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה האחריות היא על העם, לא נשכח את הטלווזיה והתקשורת שחשפה אותנו לאלימות, והפכה אותנו לשפוטי הפרסומת, אך כאן שוב, זו הרי, בסך הכל פרסנתם. אני גם לא מנסה כאן למחות ולקוות שהקריאה הזו אולי תציל משהו ושתשנה את המצב. ובחזרה אחורה, אביב גווע, והדור שלו, הוא היום ההווה, אביב הוא הסמל האחרון. אני חלק מדור, חסר סמל, דור שבשבילו האלימות היא הדרך והטלוזיה היא החלום, והתקווה כבר מזמן אבדה בשירי המזרחית הדיכאונים. דור שהסמלים שלו הן נערות צעירות שנראות טוב ומהוות תפאורה לפליבקים שמתנגנים. דור "הג'ובניקים", "הטלוזיה",ה"MTV" איך שלא תקראו לנו, אנחנו הוא הדור המביש ביותר שחונך וגדל במדינה. תסלחו לנו.
מכתב פתוח – הדור שלי, דור ללא סמלים. טוב, קוראים לי ניר, אני בן 18 ואני חלק מדור.... התישבתי לכתוב את זה, כשאני חושב על אביב גפן, ועל המוזיקה שלו, המחאה והמסרים. לא, אני לא מתכוון לדבר כאן עליו או על המוזיקה שלו, אביב גפן, הוא סמל דור, בדיוק כמו יצחק רבין, רון ערד, מנחם בגין, גולדה מאיר וכך הלאה. אביב, הוא סמל דור שהפך לעבר, הדור הקרוב אילנו, זה שעוד היה לו סמל. אז, אתם בטח שואלים מה אני רוצה, ולמה סיפרתי את כל זה, אז הנה, הגעתי לענין, זהו מכתב מחילה. כן, בדיוק, אני רוצה לבקש סליחה, להגיד שאני מצטער. מצטער בשם הדור שלי בפני המדינה, בפני המקימים, ובפני החוזים. אני מסתכל עלינו, ורואה את מה שכולכם קיוותם שלא יקרה, אנחנו הוא הדור האלים, הטיפש, והמוצלח פחות מכל דורות המדינה, דור ללא ערכים וללא מטרות, דור ללא עתיד. ואני אפילו לא אתחיל להאשים אף אחד, כי, כן, אפשר להגיד שאלו ההורים שלא חינכו נכון, אבל מצד שני, הם רק רצו בטובתנו, או שאולי נבוא בטענות למשרדי הממשלה השונים שלא השקיעו בנו מספיק, אבל בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה האחריות היא על העם, לא נשכח את הטלווזיה והתקשורת שחשפה אותנו לאלימות, והפכה אותנו לשפוטי הפרסומת, אך כאן שוב, זו הרי, בסך הכל פרסנתם. אני גם לא מנסה כאן למחות ולקוות שהקריאה הזו אולי תציל משהו ושתשנה את המצב. ובחזרה אחורה, אביב גווע, והדור שלו, הוא היום ההווה, אביב הוא הסמל האחרון. אני חלק מדור, חסר סמל, דור שבשבילו האלימות היא הדרך והטלוזיה היא החלום, והתקווה כבר מזמן אבדה בשירי המזרחית הדיכאונים. דור שהסמלים שלו הן נערות צעירות שנראות טוב ומהוות תפאורה לפליבקים שמתנגנים. דור "הג'ובניקים", "הטלוזיה",ה"MTV" איך שלא תקראו לנו, אנחנו הוא הדור המביש ביותר שחונך וגדל במדינה. תסלחו לנו.