הדייט הסופי של גוז IIII ../images/Emo118.gif
אנחנו כמעט מסיימים את קולנאריית סוף השבוע שעברנו באילת. לאחר הנפילות, הסמי-נפילות והאנקדוטות הנוסטלגיות – סברנו שמגיע לנו לאכול ערב אחד טוב – לא ככה?! ולמרבית השמחה זה גם הצליח – בערב בו יצאנו למסעדת ברזיל. מסעדת ברזיל ממוקמת רחוק מכל מרכז מסחרי אילתי, לא על הטיילת ולא ליד הקניון – מין מיקום שכזה – שכנראה לא תיפול עליו במקרה – אתה חייב להגיע לשם באופן יזום – וכך עשינו. עדיין היינו ארבעה, כשזה המקום לציין שהחברה (אשת החבר) גרה מספר שנים בברזיל ובונצואלה (אולי אני מבלבלת עם ארץ דרום אמריקאית אחרת – אבל זה הכיוון). הגענו למקום – ושמחנו שמחנו שמחנו לגלות שהוא פשוט ולא יומרני. ברקע מתנגנת, כמובן, מוסיקה דרום אמריקאית, והכל נראה מאוד ביתי ונעים. השיטה היא פשוטה – ודומה לזו שבפפגאיו - משלמים מחיר קבוע לאדם (99 ₪ למבוגר ונדמה לי ש- 45 לילד), וזה כולל את המנות הראשונות והעיקריות – עד שתגיד די. כדי להגיד "די" – כל מה שצריך לעשות זה להפוך קוביית עץ קטנה – באופן שהצד האדום שלה יפנה כלפי מעלה. אם לאחר הפסקה שכזו רוצים להמשיך לאכול – הופכים בחזרה – כך שהצד הירוק יפנה כלפי מעלה. כמו שקוראים לזה בעלי המקום – "רמזור"... נשאלנו איך אנחנו אוהבים את הבשר, אמרנו שמדיום, הזמנו יין ספרדי קליל וחביב ב- 60 ₪ (זיל הזול!!!) וחיכינו כמה דקות. לשולחננו הגיעו (לא בהכרח לפי הסדר הזה): אמפנדס בשר, סלט ירקות גדול, אורז ותבשיל עדשים שחורים שהתאימו מאוד זה לזה והיו מצויינים, תפוחי אדמה עשויים עם שום (ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות אבל הוא כנראה גם ממרכיבי הצ´ימיצ´ורי) – גם הם מצויינים והיין. ליד כל אלה הונחו ארבעה סוגי רטבים – ממתינים לקראת בואו של הבשר – צ´ימיצ´ורי, חריף (מאוד), מתקתק על בסיס תאנים, ועוד אחד לא מזוהה (ופחות טעים). ואז הגיע – טיפין טיפין - כוכב הערב - הבשר. כל הבשרים היו עשויים מצוין, כאשר דובר בנתחים ראויים מבשר משובח. ומה היה לנו שם: כבד אווז, חזה אווז, שוק טלה, סינטה בקר, פילה בקר, שוקיי עוף (אנחנו ויתרנו), שוק אוז, אנטריקוט, צלעות – ויש סיכוי שזוהי רשימה חלקית בלבד. הכל היה ממש מצוין. אני פחות אהבתי את חזה האווז והכי אהבתי את הפילה – אבל זה כמובן עניין של טעם. ההגשה והשירות היו חינניים ויעילים ביותר – מהמטבח יצאו בזה אחר זה שיפודי ענק – שעל כל אחד מהם נתח בשר עסיסי מסוג אחר. בחלק מהמקרים במקום שיפוד – היה מגש – בהתאם לסוג הבשר. כשביקשנו עוד – קיבלנו עוד – בחיוך במהירות ובשמחה. לקינוח הזמנו עוגת קוקוס וכדורי טופי על בסיס ריבת חלב – שניהם – ממממ..... משהו משהו משהו! נהנינו עד מאוד – ואין ספק שנחזור שוב. ושוב. ושוב. הנזק – המינורי ביחס לתמורה - כ- 560 ₪ לארבעה אנשים, כולל שני בקבוקי יין. מומלץ ביותר!
אנחנו כמעט מסיימים את קולנאריית סוף השבוע שעברנו באילת. לאחר הנפילות, הסמי-נפילות והאנקדוטות הנוסטלגיות – סברנו שמגיע לנו לאכול ערב אחד טוב – לא ככה?! ולמרבית השמחה זה גם הצליח – בערב בו יצאנו למסעדת ברזיל. מסעדת ברזיל ממוקמת רחוק מכל מרכז מסחרי אילתי, לא על הטיילת ולא ליד הקניון – מין מיקום שכזה – שכנראה לא תיפול עליו במקרה – אתה חייב להגיע לשם באופן יזום – וכך עשינו. עדיין היינו ארבעה, כשזה המקום לציין שהחברה (אשת החבר) גרה מספר שנים בברזיל ובונצואלה (אולי אני מבלבלת עם ארץ דרום אמריקאית אחרת – אבל זה הכיוון). הגענו למקום – ושמחנו שמחנו שמחנו לגלות שהוא פשוט ולא יומרני. ברקע מתנגנת, כמובן, מוסיקה דרום אמריקאית, והכל נראה מאוד ביתי ונעים. השיטה היא פשוטה – ודומה לזו שבפפגאיו - משלמים מחיר קבוע לאדם (99 ₪ למבוגר ונדמה לי ש- 45 לילד), וזה כולל את המנות הראשונות והעיקריות – עד שתגיד די. כדי להגיד "די" – כל מה שצריך לעשות זה להפוך קוביית עץ קטנה – באופן שהצד האדום שלה יפנה כלפי מעלה. אם לאחר הפסקה שכזו רוצים להמשיך לאכול – הופכים בחזרה – כך שהצד הירוק יפנה כלפי מעלה. כמו שקוראים לזה בעלי המקום – "רמזור"... נשאלנו איך אנחנו אוהבים את הבשר, אמרנו שמדיום, הזמנו יין ספרדי קליל וחביב ב- 60 ₪ (זיל הזול!!!) וחיכינו כמה דקות. לשולחננו הגיעו (לא בהכרח לפי הסדר הזה): אמפנדס בשר, סלט ירקות גדול, אורז ותבשיל עדשים שחורים שהתאימו מאוד זה לזה והיו מצויינים, תפוחי אדמה עשויים עם שום (ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות אבל הוא כנראה גם ממרכיבי הצ´ימיצ´ורי) – גם הם מצויינים והיין. ליד כל אלה הונחו ארבעה סוגי רטבים – ממתינים לקראת בואו של הבשר – צ´ימיצ´ורי, חריף (מאוד), מתקתק על בסיס תאנים, ועוד אחד לא מזוהה (ופחות טעים). ואז הגיע – טיפין טיפין - כוכב הערב - הבשר. כל הבשרים היו עשויים מצוין, כאשר דובר בנתחים ראויים מבשר משובח. ומה היה לנו שם: כבד אווז, חזה אווז, שוק טלה, סינטה בקר, פילה בקר, שוקיי עוף (אנחנו ויתרנו), שוק אוז, אנטריקוט, צלעות – ויש סיכוי שזוהי רשימה חלקית בלבד. הכל היה ממש מצוין. אני פחות אהבתי את חזה האווז והכי אהבתי את הפילה – אבל זה כמובן עניין של טעם. ההגשה והשירות היו חינניים ויעילים ביותר – מהמטבח יצאו בזה אחר זה שיפודי ענק – שעל כל אחד מהם נתח בשר עסיסי מסוג אחר. בחלק מהמקרים במקום שיפוד – היה מגש – בהתאם לסוג הבשר. כשביקשנו עוד – קיבלנו עוד – בחיוך במהירות ובשמחה. לקינוח הזמנו עוגת קוקוס וכדורי טופי על בסיס ריבת חלב – שניהם – ממממ..... משהו משהו משהו! נהנינו עד מאוד – ואין ספק שנחזור שוב. ושוב. ושוב. הנזק – המינורי ביחס לתמורה - כ- 560 ₪ לארבעה אנשים, כולל שני בקבוקי יין. מומלץ ביותר!
