הדייט השבועי של גוז - I ../images/Emo118.gif
ובכן, הגענו לאילת ביום חמישי בשעות הצהריים המוקדמות, והצטרפנו לצמד חברינו שציפו לנו כבר שם. בעוד אנו מתמודדים עם הג´ט-לג האיום שתקף אותנו, החליטו החברים לרדת לצלילת צהריים בחוף המגדלור. התלווינו אליהם, והמתנו להם על החוף – שם פרוש בית קפה – מסעדתי משהו, הקרוי (איך לא) "חוף המגדלור". השתרענו לנו על כסאות נמוכים, שהועמדו בחן אילתי צפוי מסביב לשולחן נמוך, והמתנו לצוללים. כל ההתעסקות כולה לקחה להם משהו כמו שעה (מרגע שלקחנו את מיכלי החמצן מהמועדון), ואנחנו התחלנו להיות רעבים. מיד לאחר שגחו הצוללים האמיצים ממעמקי צלילתם האמיצה אף היא – הוחלט ברוב קולות להישאר לארוחת צהריים בחוף המגדלור. בדיעבד – אני יכולה להעיד – שזו היתה בחירה משובחת והחלטה הראויה לציון לשבח. הזמנו ארבע מנות שקשוקה במחבת, מנה אחת של חומוס (באמצע), מנה אחת של צ´יפס (באמצע) ומנה אחת של טבעות בצל (לא טעיתם – באמצע). ליד כל אלה – נחלקו בין ארבעתנו חמש או שש כוסות בירה (חצי – טובורג או גולדסטאר – 12 ₪ החצי). כמה דקות לאחר ההזמנה – סר לשולחננו בעל המקום (או כך לפחות שיערנו לגביו) וסח באוזנינו, כי בשל מצוקה רגעית ומקומית בתחום המחבתות האישיות – הוא מציע לנו לעשות לנו שקשוקה אחת גדולה במחבת "משפחתי" – תוך הבטחה שנצא מאושרים מהשדרוג הבלתי צפוי. היינו נינוחים וטובי לב – אחרי שהבירה כבר החלה לעשות את שלה – ומטבע הדברים – הסכמנו. לא טעינו. לאחר כעשר דקות – החלו לזרום לשולחננו פריטי המזון השונים בזה אחר זה – פיתות – טריות אך לא חריגות בשום צורה ודרך; חומוס – בכמות נדיבה ואף טעים – אך שוב – לא מפיל; צ´יפס – חם, טרי, עבה במידה – לא שרוף ולא נגוע בשמן של לפני שבוע – בדיוק כמו שצ´יפס צריך; מלפפונים וזיתים שחורים עם נגיעת שמן זית – תוספת שלא הוזמנה – אך בהחלט היתה במקום; ו – גולת הכותרת – השקשוקה! ה-ש-ק-ש-ו-ק-ה! אני – זאת יש לאמר – לא חובבת גדולה של שקשוקות תוצרת "חוץ". אני אוהבת את השקשוקות שלי ביתיות ומוכרות, עם התיבול הנכון, וכמות השמן הנכונה, והאיזון העדין בין פלפלים מתוקים לעגבניות טריות לפפריקות וצ´ילי מגוונים שונים. בקיצור - אני – יש לי עמדה ברורה על שקשוקה. אבל כאן – נכונה לי הפתעה. השקשוקה היתה עסיסית ופיקנטית, מאוזנת לגמרי ועם ריח של עגבניות טריות. הביצים היו עשויות בדיוק במידה הנכונה – ככה שגם הגבר (שמוכן בדרך כלל אפילו לשתות ביצים טריות) וגם אנכי (שמקפידה שאפילו המקושקשת לא תהיה רטובה מדי) – שנינו היינו מרוצים עד הגג. לשם ההגינות יצויין – שהגבר התלהב פחות ממני- אם כי – לא השאיר שום דבר בצלחת... אושר גדול. כבר היינו באמצע השקשוקה – כשלפתע דילגה לעברינו עוד מנה שנשכחה קלילות במטבח – טבעות הבצל. נחמדות. לא שום דבר יותר מזה. המחיר לארבעתנו – כולל הבירות – היה כמאתיים ₪. אם בא לכם ארוחת צהריים קלילה ולא מחייבת – המקום נחמד ביותר (מוסיקה על הפנים...), אפילו מומלץ, ומפעיליו – חביבים וחייכנים.
ובכן, הגענו לאילת ביום חמישי בשעות הצהריים המוקדמות, והצטרפנו לצמד חברינו שציפו לנו כבר שם. בעוד אנו מתמודדים עם הג´ט-לג האיום שתקף אותנו, החליטו החברים לרדת לצלילת צהריים בחוף המגדלור. התלווינו אליהם, והמתנו להם על החוף – שם פרוש בית קפה – מסעדתי משהו, הקרוי (איך לא) "חוף המגדלור". השתרענו לנו על כסאות נמוכים, שהועמדו בחן אילתי צפוי מסביב לשולחן נמוך, והמתנו לצוללים. כל ההתעסקות כולה לקחה להם משהו כמו שעה (מרגע שלקחנו את מיכלי החמצן מהמועדון), ואנחנו התחלנו להיות רעבים. מיד לאחר שגחו הצוללים האמיצים ממעמקי צלילתם האמיצה אף היא – הוחלט ברוב קולות להישאר לארוחת צהריים בחוף המגדלור. בדיעבד – אני יכולה להעיד – שזו היתה בחירה משובחת והחלטה הראויה לציון לשבח. הזמנו ארבע מנות שקשוקה במחבת, מנה אחת של חומוס (באמצע), מנה אחת של צ´יפס (באמצע) ומנה אחת של טבעות בצל (לא טעיתם – באמצע). ליד כל אלה – נחלקו בין ארבעתנו חמש או שש כוסות בירה (חצי – טובורג או גולדסטאר – 12 ₪ החצי). כמה דקות לאחר ההזמנה – סר לשולחננו בעל המקום (או כך לפחות שיערנו לגביו) וסח באוזנינו, כי בשל מצוקה רגעית ומקומית בתחום המחבתות האישיות – הוא מציע לנו לעשות לנו שקשוקה אחת גדולה במחבת "משפחתי" – תוך הבטחה שנצא מאושרים מהשדרוג הבלתי צפוי. היינו נינוחים וטובי לב – אחרי שהבירה כבר החלה לעשות את שלה – ומטבע הדברים – הסכמנו. לא טעינו. לאחר כעשר דקות – החלו לזרום לשולחננו פריטי המזון השונים בזה אחר זה – פיתות – טריות אך לא חריגות בשום צורה ודרך; חומוס – בכמות נדיבה ואף טעים – אך שוב – לא מפיל; צ´יפס – חם, טרי, עבה במידה – לא שרוף ולא נגוע בשמן של לפני שבוע – בדיוק כמו שצ´יפס צריך; מלפפונים וזיתים שחורים עם נגיעת שמן זית – תוספת שלא הוזמנה – אך בהחלט היתה במקום; ו – גולת הכותרת – השקשוקה! ה-ש-ק-ש-ו-ק-ה! אני – זאת יש לאמר – לא חובבת גדולה של שקשוקות תוצרת "חוץ". אני אוהבת את השקשוקות שלי ביתיות ומוכרות, עם התיבול הנכון, וכמות השמן הנכונה, והאיזון העדין בין פלפלים מתוקים לעגבניות טריות לפפריקות וצ´ילי מגוונים שונים. בקיצור - אני – יש לי עמדה ברורה על שקשוקה. אבל כאן – נכונה לי הפתעה. השקשוקה היתה עסיסית ופיקנטית, מאוזנת לגמרי ועם ריח של עגבניות טריות. הביצים היו עשויות בדיוק במידה הנכונה – ככה שגם הגבר (שמוכן בדרך כלל אפילו לשתות ביצים טריות) וגם אנכי (שמקפידה שאפילו המקושקשת לא תהיה רטובה מדי) – שנינו היינו מרוצים עד הגג. לשם ההגינות יצויין – שהגבר התלהב פחות ממני- אם כי – לא השאיר שום דבר בצלחת... אושר גדול. כבר היינו באמצע השקשוקה – כשלפתע דילגה לעברינו עוד מנה שנשכחה קלילות במטבח – טבעות הבצל. נחמדות. לא שום דבר יותר מזה. המחיר לארבעתנו – כולל הבירות – היה כמאתיים ₪. אם בא לכם ארוחת צהריים קלילה ולא מחייבת – המקום נחמד ביותר (מוסיקה על הפנים...), אפילו מומלץ, ומפעיליו – חביבים וחייכנים.