הדייט השבועי של גוז II ../images/Emo118.gif
נו, אז לאחר השקשוקה האילתית המשובחה, עברו חלפו להן עוד כשש שעות – והגיעה שעת ארוחת הערב. לפני כשנה – חפשנו באילת – וביקרנו במסעדת לה-קוצ´ינה – שבטיילת הרויאל ביץ´. הזכרון היה מוצלח, ובנוסף לכך קיבלנו המלצה על אותה מסעדה ממש כאן בפורום – אז החלטנו ללכת על זה. כאמור, היינו ארבעה במספר – כולנו אוהבי אוכל ומשקה – ואחד חובב מזון איטלקי במיוחד. ההבטחה היתה לפיכך – גדולה. הגענו למסעדה בערך בשעה תשע, וחיכינו זמן לא מבוטל עד שהושיבו אותנו – ועוד פחות מבוטל עד שלקחו מאיתנו את ההזמנה. המקום עצמו נאה למראה – התקרה מצוירת כולה כשמיים עם מלאכים, עם ירק (פלסטי) בשוליה, כסעות עץ מרופדים ונוחים תואמים לשולחנות העץ – שעליהם "פלייסמנטים" בצבע מנטה חיוור. סך הכל – שרתה עלינו תחושה נעימה ביותר. כשהסתיימה לבסוף ההמתנה הלא מבוטלת – קיבלנו לשולחננו פוקצ´ה, ולידה צלוחית אליה נמזגו שמן זית וחומץ בלסמי. הפוקצ´ה – היתה חלומית על פי כל קנה מידה – רכה עד לבלי הכר, מתובלת כהלכה וחמימה – והיא חוסלה בלי הנד עפעף. למנות הראשונות הזמנו ארבע מנות שונות – לפי מיטב המסורת המקובלת אצלנו: החבר הזמין קרפצ´ו בקר – שהיה עשוי מצויין, והוגש כמקובל עם פרמזן, רוקט ולימון (37 ₪); החברה – שהיא אשת החבר, הזמינה מרק סרטנים – שלטענתה היה מצוין ואף משובח (27 ₪). לי אין עמדה בענין – פשוט כי אני לא אוהבת מרקים שבסיסם מאכלי ים – מין שריטה שכזו בחיך שלי...; אני הזמנתי אינסלטה דה רוקולה – שהיא למעשה סלט רוקט, עם מוצרלה, פרמזן, קרוטונים, שום ורוטב בלסמי. הסלט היה עצום בגודלו (חציו נשאר בצלחת) ועשוי היטב. הרוטב היה עדין, לא השתלט על המנה – והשאיר מקום לתחושת הטריות של הרוקט (39 ₪); הגבר הזמין – ללא כל צל ספק – את המנה הראשונה המנצחת – גמברטי אלאליו – שהם שרימפס, בכמות ראויה למנה ראשונה, ברוטב שמן זית שום ולימון. תאווה לחיך ממש! העוקץ היה במחירה של המנה – 50 ₪ טבין ותקילין – שזה מחיר קצת מופרז בעיני למנה ראשונה - גם אם בסיסה שרצים. את המנות הראשונות שטפנו לתוכנו עם בקבוק קיאנטי קלאסיקו – רוקה דלה מאצ´י (DOCG), משנת 2000 – ב- 150 ₪. קצת יקר בעינינו בשביל יין שהיה נחמד בלבד (ואפילו לא הזמנו בקבוק שני – תופעה חריגה ביותר בפורום בו מדובר). לאחר המנות הראשונות - הגיעו לשולחננו בקצב משביע רצון למדי המנות העיקריות – משלושה סוגים. הגבר והחברה הזמינו כל אחד מנה של סקלופינה מרסלה, קרי – פרוסות של סינטה עגל חלב ברוטב יין מרסלה. מנה לא גדולה ולא מרגשת, שהיו שטענו שהיא אפילו תפלה קצת. המנה הוגשה עם תפוחי אדמה אפויים – שגם לאופן הכנתם חסרה מידת מעוף כלשהי. מחיר המנה – 74 ₪. החבר (בעלה של החברה) הזמין ריגטוני פימונטזה – שזוהי מנה יותר יצירתית, הכוללת פסטה ריגטוני (קרניים גדולות) עם נתחוני פילה בקר, רוטב חום, שמנת, שום, בצל, בזיליקום ועגבניות מיובשות. המנה היתה לא רעה בכלל – וענקית ממש – למרות, שאם היו שואלים אותי – העגבניות המיובשות היו מיותרות לחלוטין ולא התאימו לטעמים האחרים של המנה. אני לעומת זאת, הזמנתי מנת לינגוויני (שוב – סוג של פסטה) גמברטי (שוב – שרימפס) – ברוטב שמן זית, שום, עשבי תיבול ופפרוצ´יני (פלפל מתוק). גם המנה הזו היתה עצומה בגודל – אך לא עצומה בטעם. נחמד ותו לא. הפסטות הביתיות - הן בבית החברים והן בביתנו אנו – מנצחות אותה בדרך כלל. המחיר – 69 ₪. לקינוח – הוזמנו שתי מנות טירמיסו – שהיו בעיני, משמימות למדי, אך חלק מן הקהל התפעל מהן קצת יותר. לסיכום – לא יצאנו מגדרנו. מנות ראשונות משובחות – וכל השאר סתאאאם. המחיר – כמעט 700 ₪ לארבעה אנשים כולל בקבוק יין (אחד בלבד). השורה התחתונה – כנראה שלא נרוץ שוב.
נו, אז לאחר השקשוקה האילתית המשובחה, עברו חלפו להן עוד כשש שעות – והגיעה שעת ארוחת הערב. לפני כשנה – חפשנו באילת – וביקרנו במסעדת לה-קוצ´ינה – שבטיילת הרויאל ביץ´. הזכרון היה מוצלח, ובנוסף לכך קיבלנו המלצה על אותה מסעדה ממש כאן בפורום – אז החלטנו ללכת על זה. כאמור, היינו ארבעה במספר – כולנו אוהבי אוכל ומשקה – ואחד חובב מזון איטלקי במיוחד. ההבטחה היתה לפיכך – גדולה. הגענו למסעדה בערך בשעה תשע, וחיכינו זמן לא מבוטל עד שהושיבו אותנו – ועוד פחות מבוטל עד שלקחו מאיתנו את ההזמנה. המקום עצמו נאה למראה – התקרה מצוירת כולה כשמיים עם מלאכים, עם ירק (פלסטי) בשוליה, כסעות עץ מרופדים ונוחים תואמים לשולחנות העץ – שעליהם "פלייסמנטים" בצבע מנטה חיוור. סך הכל – שרתה עלינו תחושה נעימה ביותר. כשהסתיימה לבסוף ההמתנה הלא מבוטלת – קיבלנו לשולחננו פוקצ´ה, ולידה צלוחית אליה נמזגו שמן זית וחומץ בלסמי. הפוקצ´ה – היתה חלומית על פי כל קנה מידה – רכה עד לבלי הכר, מתובלת כהלכה וחמימה – והיא חוסלה בלי הנד עפעף. למנות הראשונות הזמנו ארבע מנות שונות – לפי מיטב המסורת המקובלת אצלנו: החבר הזמין קרפצ´ו בקר – שהיה עשוי מצויין, והוגש כמקובל עם פרמזן, רוקט ולימון (37 ₪); החברה – שהיא אשת החבר, הזמינה מרק סרטנים – שלטענתה היה מצוין ואף משובח (27 ₪). לי אין עמדה בענין – פשוט כי אני לא אוהבת מרקים שבסיסם מאכלי ים – מין שריטה שכזו בחיך שלי...; אני הזמנתי אינסלטה דה רוקולה – שהיא למעשה סלט רוקט, עם מוצרלה, פרמזן, קרוטונים, שום ורוטב בלסמי. הסלט היה עצום בגודלו (חציו נשאר בצלחת) ועשוי היטב. הרוטב היה עדין, לא השתלט על המנה – והשאיר מקום לתחושת הטריות של הרוקט (39 ₪); הגבר הזמין – ללא כל צל ספק – את המנה הראשונה המנצחת – גמברטי אלאליו – שהם שרימפס, בכמות ראויה למנה ראשונה, ברוטב שמן זית שום ולימון. תאווה לחיך ממש! העוקץ היה במחירה של המנה – 50 ₪ טבין ותקילין – שזה מחיר קצת מופרז בעיני למנה ראשונה - גם אם בסיסה שרצים. את המנות הראשונות שטפנו לתוכנו עם בקבוק קיאנטי קלאסיקו – רוקה דלה מאצ´י (DOCG), משנת 2000 – ב- 150 ₪. קצת יקר בעינינו בשביל יין שהיה נחמד בלבד (ואפילו לא הזמנו בקבוק שני – תופעה חריגה ביותר בפורום בו מדובר). לאחר המנות הראשונות - הגיעו לשולחננו בקצב משביע רצון למדי המנות העיקריות – משלושה סוגים. הגבר והחברה הזמינו כל אחד מנה של סקלופינה מרסלה, קרי – פרוסות של סינטה עגל חלב ברוטב יין מרסלה. מנה לא גדולה ולא מרגשת, שהיו שטענו שהיא אפילו תפלה קצת. המנה הוגשה עם תפוחי אדמה אפויים – שגם לאופן הכנתם חסרה מידת מעוף כלשהי. מחיר המנה – 74 ₪. החבר (בעלה של החברה) הזמין ריגטוני פימונטזה – שזוהי מנה יותר יצירתית, הכוללת פסטה ריגטוני (קרניים גדולות) עם נתחוני פילה בקר, רוטב חום, שמנת, שום, בצל, בזיליקום ועגבניות מיובשות. המנה היתה לא רעה בכלל – וענקית ממש – למרות, שאם היו שואלים אותי – העגבניות המיובשות היו מיותרות לחלוטין ולא התאימו לטעמים האחרים של המנה. אני לעומת זאת, הזמנתי מנת לינגוויני (שוב – סוג של פסטה) גמברטי (שוב – שרימפס) – ברוטב שמן זית, שום, עשבי תיבול ופפרוצ´יני (פלפל מתוק). גם המנה הזו היתה עצומה בגודל – אך לא עצומה בטעם. נחמד ותו לא. הפסטות הביתיות - הן בבית החברים והן בביתנו אנו – מנצחות אותה בדרך כלל. המחיר – 69 ₪. לקינוח – הוזמנו שתי מנות טירמיסו – שהיו בעיני, משמימות למדי, אך חלק מן הקהל התפעל מהן קצת יותר. לסיכום – לא יצאנו מגדרנו. מנות ראשונות משובחות – וכל השאר סתאאאם. המחיר – כמעט 700 ₪ לארבעה אנשים כולל בקבוק יין (אחד בלבד). השורה התחתונה – כנראה שלא נרוץ שוב.
