הדייט השבועי של גוז ../images/Emo118.gif
אני יודעת, אני יודעת, הפינה שלי לא יציבה לאחרונה, ועל כך אני מתנצלת. יש לכך סיבות די טובות (לטעמי) – אבל לא כאן המקום והזמן לפרטן. כל דבר בעתו. מכל מקום, החלטנו אמש, הגבר ואנכי, לחדש ימינו הקולינאריים כקדם, ויצאנו לנו אל עבר "תהל", בר מסעדה ברוח ספרדית ברח´ נחלת בנימין בתל-אביב (בהמשך הבלוק של דיניץ – למי שמכיר). בחרנו לשבת למעלה – בחירה מוצלחת ומומלצת, שכן כל הישיבה למעלה היא על כורסאות וספות, מסביב לשולחנות סלון קטנים, נמוכים, מה שמוסיף לענין אוירה נינוחה על גבול הביתית. אפשר להתכרבל בין המנות, להתחבק בנוחות – למחפשי הרומנטיקה, התאורה היא רכה וכוללת הרבה נרות גדולים, בקיצור – אוירה כיפית. שלא תהיינה טעויות – המקום אינו אפלולי, אלא רך ונעים. וגם המוסיקה – שמחה גדולה – נעימה לאוזן אם גם אינה מוכרת (לפחות לי). מיד כשהתיישבנו, ניגשה אלינו המלצרית, העניקה לכל אחד מאיתנו כוסית סנגרייה מתקתקה ומלבבת, והשאירה עמנו את התפריטים. הסנגרייה היתה טעימה, אך הצטערתי שהיא הוגשה בכוס של "שוט", ולא בכוסות מיץ פטל, כנהוג בספרד. מצד שני – הייא היתה על חשבון הבית – אז שמחנו למחווה... התלבטנו אם לקחת את ארוחת הטעימות, העולה 89 ₪ לאדם וכוללת מרק, שתי מנות ראשונות, עיקרית ושתי תוספות, אבל שני דברים הורידו אותנו מהרעיון: העובדה שחלק מן המנות היו בלתי אכילות מטעם הגבר (ענייני אספרגוס, תרד ודומיהם), והעובדה שהפאייה השחורה (שדווקא, בעקרון, ממש בא לי עליה כעיקרית) כללה בתחום פירות הים רק שרימפס, בייבי שרימפס ומולים (ולבקשתנו הסכימו גם קלאמארי – אבל בסוף לא רצינו את המנה). תוך שהתלבטנו, סיפרה לנו המלצרית כי גם פירות ים אלה באים בכמות – איך לאמר – לא עצומה, אז החלטנו לרדת מזה. אחרי התלבטות ארוכה – יצאה משולחננו בשורת ההזמנה הבאה: למנה ראשונה הזמנו שלושה טאפאסים: הראשון - ספייריבס ברוטב מתקתק (תמרים כמדומני) – הגיעו שלוש צלעות, ברוטב מצוין ובעשייה ראויה, כאשר מה ששבה את לבי יותר מכל, היתה העובדה שהרוטב לא הציף את הצלעות למוות, אלא הגיע בדיוק במידה.היה טעים. הגבר אהב יותר ממני (42 ₪); טאפאס קלאמרי קריספי ברוטב איולי – שהיו חביבים מאוד, אך לא יותר מזה (יתכן שהשמן היה על גבול העיפות כבר?)(32 ₪); וטאפאס רביולי סרטנים בשמנת (עם נגיעת רוטב חום חמצמץ) – שהיו מצויינים, למרות שאילו אני הטבח – הייתי עושה אותם עוד טיפונת – כי נדמה לי שהם היו דקה לפני אל-דנטה. ובכל-זאת – מצויינים. הצער – הגיעו רק שתי חתיכות (28 ₪). כאן המקום לציין, שהרביולי סרטנים כלל אינו כלול בתפריט הרגיל, אלא רק בתפריט הטעימות, אבל המלצרית החיננית והמקסימה שלנו השתדלה עבורנו במטבח ועשתה לנו לובי, וכך ארע שלא רק שהסכימו לתת לנו רביולי סרטנים – אלא אף הסכימו לשלוח לנו מנה כפולה של רביולי (ארבע חתיכות במקום שתיים). הצער הגדול היה - שמלצרית אחרת, טעתה ככל הנראה, והעלתה את ארבע החתיכות לשולחן אחר (שהזמין את מנת הטעימות) ואת השתיים אלינו. גילינו את זה רק עם בוא החשבון – כשנתבקשנו לשלם 56 ₪ לשני רביולונים ושאלנו (בנימוס ובנחמדות) האמנם זה המחיר. לא כעסנו על הטעות (כנראה כי כבר היינו מפוצצים, וגם כי אנחנו נחמדים כאלה) ורק קצת הצטערנו (בעיקר אני) כי באמת הייתי שמחה לעוד רביולון משובח שכזה... ליד המנות הראשונות הזמנו חצי בקבוק יין ספרדי אדום – מבית המרקיז דה קסרס, שהיה חביב ועליז, והתאים לרוח המקום והזמן (79 ₪ ל375 מ"ל). לעיקרית – בחרנו פאייה פירות ים ובשר לשנינו, ואין לי אלא להודיע שזו היתה הבחירה המוצלחת של הערב! הגיעה מנה עצומה, בתוך מחבת כבד שכללה כמות היסטרית פשוט של פירות ים. היו שם מולים בהמוניהם, טבעות קלאמרי לרוב, 5 סרטנים שלמים – עסיסיים ומשובחים (שלידם הוגשו כלי עבודה תואמים), קוקי סן ז´ק בודדים, שרימפסים ובייבי שרימפסים, והכל מבושל באורז עם ירקות לרוב (פלפלים, בצל, גזר, ונדמה לי שגם כרישה), פטרוזיליה במידה (ואנחנו לא מחובבי הפטרוזיליה) ותבלון חמצמץ מ-ע-ו-ל-ה!!! הבשר היה קצת פחות מוצלח – ובעיני ניתן היה לשלב נתחים ראויים יותר – אבל כרגיל – הגבר התמודד איתם בגבורה – וכולנו היינו שמחים (הבשר, אני והגבר). סך הכל – מנה מנצחת. התמוגגנו עד מאוד. אכלנו ואכלנו, וזה פשוט לא נגמר. הגענו למצב החריג מאוד במקומותינו - שבו היה כל כך הרבה עד שהשארנו כרבע מן המנה, והיה כל כך טעים – שביקשנו שיארזו לנו את זה (אני לא זוכרת את הפעם האחרונה עד אמש שבה ביקשנו שיארזו לנו אוכל הביתה, אבל פשוט כאב לנו הלב להיפרד...). כל השמחה במחבת הזו – עלתה בסך הכל, לגבר ולי ביחד – 130 ₪. מחיר ראוי בהחלט בשביל מנה שכזו, על שלל מרכיביה. במנה האחרונה לא היו לנו כלל התלבטויות. מיד כשהגבר הבין שענייננו במסעדה ספרדית – הוא הודיע שאם יש קרם קטאלאן – אנחנו נזמים לנו אחד, ומיד הסכמתי עמו. כצפוי – היה קרם קטאלאן – ואנחנו, דבקים בהחלטות בראשית – הזמנו מנה (28 ₪). גם פה רשמנו הצלחה – שכן המנה היתה משובחת (קרם קטאלאן – דומה מאוד לקרם ברולה – למי שאינו יודע, והוא קינוח מקובל ומסורתי בקטאלוניה – החבל הצפון מזרחי של ספרד, בו שוכנת למשל ברצלונה). הקרם היה משובח, והוגש כשבמרכזו נגיעה של ריבה חמצמצה. הגבר התלהב, אני הקפדתי על המתוק שמסביב. ובטרם סיום - מילה בענין השירות והאוירה. המלצרית ששירתה אותנו רוב הערב (חוץ מאשר בשלב הטעות עם הרביולי) היתה פשוט מקסימה. נעימה, משתפת פעולה, מסבירה, חייכנית, מלאת רצון טוב ובעלת קשרים במטבח (...) – כל מה שאתה רוצה ממלצרית – ועוד קצת. ההמתנה בין המנות היתה טיפונת ארוכה – אבל זה ממש ממש לא העכיר את האוירה. יכול להיות שזה המקום – עם נינוחות הספות והתאורה הרכה, יכול להיות שזו המלצרית – שהיתה כה מקסימה, יכול להיות שאנחנו היינו במצב רוח רגוע ולא מתעצבן שכזה – וכנראה שזה היה שילוב של שלושתם. מכל מקום – נהנינו עד מאוד! סך הנזק – כ- 350 ₪ לזוג, כולל מעט יין (חצי בקבוק), כולל 2 ₪ לאדם בגין שמירה, ולא כולל שירות. היה יופי יופי – ואין ספק שנחזור!
אני יודעת, אני יודעת, הפינה שלי לא יציבה לאחרונה, ועל כך אני מתנצלת. יש לכך סיבות די טובות (לטעמי) – אבל לא כאן המקום והזמן לפרטן. כל דבר בעתו. מכל מקום, החלטנו אמש, הגבר ואנכי, לחדש ימינו הקולינאריים כקדם, ויצאנו לנו אל עבר "תהל", בר מסעדה ברוח ספרדית ברח´ נחלת בנימין בתל-אביב (בהמשך הבלוק של דיניץ – למי שמכיר). בחרנו לשבת למעלה – בחירה מוצלחת ומומלצת, שכן כל הישיבה למעלה היא על כורסאות וספות, מסביב לשולחנות סלון קטנים, נמוכים, מה שמוסיף לענין אוירה נינוחה על גבול הביתית. אפשר להתכרבל בין המנות, להתחבק בנוחות – למחפשי הרומנטיקה, התאורה היא רכה וכוללת הרבה נרות גדולים, בקיצור – אוירה כיפית. שלא תהיינה טעויות – המקום אינו אפלולי, אלא רך ונעים. וגם המוסיקה – שמחה גדולה – נעימה לאוזן אם גם אינה מוכרת (לפחות לי). מיד כשהתיישבנו, ניגשה אלינו המלצרית, העניקה לכל אחד מאיתנו כוסית סנגרייה מתקתקה ומלבבת, והשאירה עמנו את התפריטים. הסנגרייה היתה טעימה, אך הצטערתי שהיא הוגשה בכוס של "שוט", ולא בכוסות מיץ פטל, כנהוג בספרד. מצד שני – הייא היתה על חשבון הבית – אז שמחנו למחווה... התלבטנו אם לקחת את ארוחת הטעימות, העולה 89 ₪ לאדם וכוללת מרק, שתי מנות ראשונות, עיקרית ושתי תוספות, אבל שני דברים הורידו אותנו מהרעיון: העובדה שחלק מן המנות היו בלתי אכילות מטעם הגבר (ענייני אספרגוס, תרד ודומיהם), והעובדה שהפאייה השחורה (שדווקא, בעקרון, ממש בא לי עליה כעיקרית) כללה בתחום פירות הים רק שרימפס, בייבי שרימפס ומולים (ולבקשתנו הסכימו גם קלאמארי – אבל בסוף לא רצינו את המנה). תוך שהתלבטנו, סיפרה לנו המלצרית כי גם פירות ים אלה באים בכמות – איך לאמר – לא עצומה, אז החלטנו לרדת מזה. אחרי התלבטות ארוכה – יצאה משולחננו בשורת ההזמנה הבאה: למנה ראשונה הזמנו שלושה טאפאסים: הראשון - ספייריבס ברוטב מתקתק (תמרים כמדומני) – הגיעו שלוש צלעות, ברוטב מצוין ובעשייה ראויה, כאשר מה ששבה את לבי יותר מכל, היתה העובדה שהרוטב לא הציף את הצלעות למוות, אלא הגיע בדיוק במידה.היה טעים. הגבר אהב יותר ממני (42 ₪); טאפאס קלאמרי קריספי ברוטב איולי – שהיו חביבים מאוד, אך לא יותר מזה (יתכן שהשמן היה על גבול העיפות כבר?)(32 ₪); וטאפאס רביולי סרטנים בשמנת (עם נגיעת רוטב חום חמצמץ) – שהיו מצויינים, למרות שאילו אני הטבח – הייתי עושה אותם עוד טיפונת – כי נדמה לי שהם היו דקה לפני אל-דנטה. ובכל-זאת – מצויינים. הצער – הגיעו רק שתי חתיכות (28 ₪). כאן המקום לציין, שהרביולי סרטנים כלל אינו כלול בתפריט הרגיל, אלא רק בתפריט הטעימות, אבל המלצרית החיננית והמקסימה שלנו השתדלה עבורנו במטבח ועשתה לנו לובי, וכך ארע שלא רק שהסכימו לתת לנו רביולי סרטנים – אלא אף הסכימו לשלוח לנו מנה כפולה של רביולי (ארבע חתיכות במקום שתיים). הצער הגדול היה - שמלצרית אחרת, טעתה ככל הנראה, והעלתה את ארבע החתיכות לשולחן אחר (שהזמין את מנת הטעימות) ואת השתיים אלינו. גילינו את זה רק עם בוא החשבון – כשנתבקשנו לשלם 56 ₪ לשני רביולונים ושאלנו (בנימוס ובנחמדות) האמנם זה המחיר. לא כעסנו על הטעות (כנראה כי כבר היינו מפוצצים, וגם כי אנחנו נחמדים כאלה) ורק קצת הצטערנו (בעיקר אני) כי באמת הייתי שמחה לעוד רביולון משובח שכזה... ליד המנות הראשונות הזמנו חצי בקבוק יין ספרדי אדום – מבית המרקיז דה קסרס, שהיה חביב ועליז, והתאים לרוח המקום והזמן (79 ₪ ל375 מ"ל). לעיקרית – בחרנו פאייה פירות ים ובשר לשנינו, ואין לי אלא להודיע שזו היתה הבחירה המוצלחת של הערב! הגיעה מנה עצומה, בתוך מחבת כבד שכללה כמות היסטרית פשוט של פירות ים. היו שם מולים בהמוניהם, טבעות קלאמרי לרוב, 5 סרטנים שלמים – עסיסיים ומשובחים (שלידם הוגשו כלי עבודה תואמים), קוקי סן ז´ק בודדים, שרימפסים ובייבי שרימפסים, והכל מבושל באורז עם ירקות לרוב (פלפלים, בצל, גזר, ונדמה לי שגם כרישה), פטרוזיליה במידה (ואנחנו לא מחובבי הפטרוזיליה) ותבלון חמצמץ מ-ע-ו-ל-ה!!! הבשר היה קצת פחות מוצלח – ובעיני ניתן היה לשלב נתחים ראויים יותר – אבל כרגיל – הגבר התמודד איתם בגבורה – וכולנו היינו שמחים (הבשר, אני והגבר). סך הכל – מנה מנצחת. התמוגגנו עד מאוד. אכלנו ואכלנו, וזה פשוט לא נגמר. הגענו למצב החריג מאוד במקומותינו - שבו היה כל כך הרבה עד שהשארנו כרבע מן המנה, והיה כל כך טעים – שביקשנו שיארזו לנו את זה (אני לא זוכרת את הפעם האחרונה עד אמש שבה ביקשנו שיארזו לנו אוכל הביתה, אבל פשוט כאב לנו הלב להיפרד...). כל השמחה במחבת הזו – עלתה בסך הכל, לגבר ולי ביחד – 130 ₪. מחיר ראוי בהחלט בשביל מנה שכזו, על שלל מרכיביה. במנה האחרונה לא היו לנו כלל התלבטויות. מיד כשהגבר הבין שענייננו במסעדה ספרדית – הוא הודיע שאם יש קרם קטאלאן – אנחנו נזמים לנו אחד, ומיד הסכמתי עמו. כצפוי – היה קרם קטאלאן – ואנחנו, דבקים בהחלטות בראשית – הזמנו מנה (28 ₪). גם פה רשמנו הצלחה – שכן המנה היתה משובחת (קרם קטאלאן – דומה מאוד לקרם ברולה – למי שאינו יודע, והוא קינוח מקובל ומסורתי בקטאלוניה – החבל הצפון מזרחי של ספרד, בו שוכנת למשל ברצלונה). הקרם היה משובח, והוגש כשבמרכזו נגיעה של ריבה חמצמצה. הגבר התלהב, אני הקפדתי על המתוק שמסביב. ובטרם סיום - מילה בענין השירות והאוירה. המלצרית ששירתה אותנו רוב הערב (חוץ מאשר בשלב הטעות עם הרביולי) היתה פשוט מקסימה. נעימה, משתפת פעולה, מסבירה, חייכנית, מלאת רצון טוב ובעלת קשרים במטבח (...) – כל מה שאתה רוצה ממלצרית – ועוד קצת. ההמתנה בין המנות היתה טיפונת ארוכה – אבל זה ממש ממש לא העכיר את האוירה. יכול להיות שזה המקום – עם נינוחות הספות והתאורה הרכה, יכול להיות שזו המלצרית – שהיתה כה מקסימה, יכול להיות שאנחנו היינו במצב רוח רגוע ולא מתעצבן שכזה – וכנראה שזה היה שילוב של שלושתם. מכל מקום – נהנינו עד מאוד! סך הנזק – כ- 350 ₪ לזוג, כולל מעט יין (חצי בקבוק), כולל 2 ₪ לאדם בגין שמירה, ולא כולל שירות. היה יופי יופי – ואין ספק שנחזור!
אלון