הדי וי די וסיפורו
שום דבר כנראה לא ילך לי עם הדי וי די הזה, מתי אניכבר יספיק לשמוע אותו עד הסוף ? למה עושים לי את זה ? למה כל פעם שאני מתחיל אז ההורים מגיעים ואומרים רון תחליש. אני שוב מנסה להסביר להם שאין ממש טעם לראות את זה בלי לשמוע את ולהרעיד את הבית כי ככה זה הופעה ואם אני כבר לא שם אז לפחות שאני ירגיש שאני שם וכדי לעשות את זה הווליום צריך להיות על 30 ולא על 10 כמקובל אצל יותר מבוגרים. הסיפור של הדי וי די הזה מתחיל שבוע מהיום, יום לפני שנכשלתי בטסט, הלכנו אני ואחי בקניון כדי לפתוח לי חשבון בנק, ככה זה בקיבוץ אתה מקבל חשבון בנק שאתה מגיע ליב. עוד שבועיים יש לי גם יומולדת אז אמרנו שהוא יקנה לי מתנה ואני יקנה לו כי פספסתי מתנה שהוא היה בן 20 באוגוסט. וכך שוטטנו לנו הגענו לטאואר ריקורדס, לחנות בגדים וכלום שום דבר לא מעניין ממש וגם המחירים בשמיים במיוחד לשני חברה צערים כמונו, אז הסתובבנו עוד קצת ובסוף יצאנו לתחנה המרכזית שהיא 2 מטר מהקניון למה שהיה פעם בבאר שבע. והיתה שם חנות בצד, די רחוק מהאוטובוסים, והיא חייכה עלינו חיוך תמים כאילו יודעת שהיא הולכת לעשות לנו פשיטת רגל עכשיו, אז חייכנו בחזרה, והמשכנו ללכת עליה. כמה דיסקים היו שם בלי סוף התפעלנו התרגשנו התחלנו לחטט, ואז זה נגלה לנגד עייני אחי הדבר המופלא שחיפשתי ה-די וי די של לד זפלין ואז הוא אמר שהוא יקנה לי אותו ואני פעור פה הודתי לו כמו שלא הודתי לו מעולם כי הרי אין דבר יותר מדהים מ5 שעות של גימי רוברט גון ופול מנגנים ביחד על במה אחת קורעים לי את עור הטוף ומשאירים אותי שבועיים אחר כך עם פה פעור. הייתי כה שמח אבל הדי וי די עלה 200 שקל, די הרבה, לא נורא, אני כבר במומנטום של שמחה ונזכרתי עשה לחברך מה שאהוב עליך, לא התפשרתי על הכסף ולא על האיכות ניגשתי למוכר ואמרתי לו "תן לי את הדי וי די החדש של קולדפליי. הוא היה מבסוט הנה אני עושה קופה על שני החברה, והוא די צדק, של קולדפלי עלה 120 אבל זה על חשבון החשבון החדש שלי ולא נורא לפתוח פעם ראשונה חשבון ולדעת שעשית משהו טוב ושימחת משהו. אז לא רק ששימחתי את אחי כי גם אני די מעריץ שלהם ודי אוהב אותם, ואת העטיפה גם פתחתי בתוך 2 דקות כי הניילון הזה די הפריע לי לממש את אהבתי ללהקה, והנה זה חתיכת דיסק, שמכילה בתוכה כלכך הרבה, סבלתי במשך החצי שעה הבאה עד שהגעתי הביתה, נו כבר בוא נגיע אני מת לראות את זה- פה האמת התחלתי להיכנס לדילמות מה לראות ראשון, האם זה יהיה הצווחות של רוברט המלך או הלטיפות של כריס העדין. בסוף שום דבר לא קרה, האמא התעצבנה ושום דבר לא קרה, אולי בגלל זה יום אחר כך נכשלתי בטסט. אז כבר ככה הייתי מבואס, נשבר לי להמשיך עם השיעורים האלה, כל יום לסוע לבאר שבע, לסוע מחדש, ובנתיים להחזיק את עצמי רגוע עד שאני יראה את הדי וי די הזה. יום שבת חשבתי לעצמי, הוא הזדמנות די טובה, אבל לא היה בתכנון שלי שיהיו אורחים, אבל לא נשברתי, החזקתי מעמד, ידעתי שיש שם משהו שהוא גדול מהחיים, שמחכה לי ורוצה להילחץ כבר על פליי, אז חיכיתי עוד יום ועוד יום והשיעורים המשיכו ולא היה זמן ואולי באמת קצת הזנחתי את זה, עד שהגיע היום. היום יום רביעי, יום לפני הבגרות, יופי חשבתי לי גם חופש וגם אין שיעור נפנק עצמי ביום גשום זה עם הדי וי די וניגשתי למכשיר ופתאום חיוך זממי של אין אף אחד בוא ננצל את זה עד תום עלה על פניי, החיוך שמשעותו מה שיותר חזק יותר טוב אז הלכתי על זפלין. עברו שעתיים וחצי, הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם, למרות שראיתי רק חלק אחד זה עדיין היה השעתיים וחצי הכי טובים שהיו לי בחיים, לבד, בבית, הגשם מטפטף על הגג וזפלין מטמטים לי את המוח על ווליום היסטרי אוי איך נהנתי, אבל זה כבר לפורום השכן, ואז כבר היה צהריים, חצי שעה לפני שההורים מגיעים אבל לך תדע מתי הם באים אמרתי ניקח את הסיכון, שמתי פליי והותקפתי , זה הגיע ביחד גם מהטלוויזיה שלפתע אורות מפתיעים צצו ממקומות בלתי צפוים והרמקול שמאוחרי התחיל לפוצץ עם המוזיקה, זה היה פוליטיק, שהיה מדהים והאורות כלכך הוסיפו וכריס נכנס עם הפסנתר והיה ממש כיף, ואחר כך god put a smile upon her face שתמיד הם יבואו אחד אחרי השני ותמיד יענגו אותי מחדש וגם זה היה נפלא, תודות גם לצילום המשובח והזויות שהם לקחו איתם ממש קליפ ארוך ומשובח, מתחת ליידים של הקהל, מאחורי כריס, ליד התופים, מכל זוויות אפשרית בקיצור, והדבר שהכי שימח אותי היה ההרגשה שיצאה מתוך המוזיקה, זה היה דבר מדהים פשוט הביצועים של השירים היו מאתיים אחוז מהמקורי, וזה באמת שנדיר מאוד, ביצועים שהם כלכך יותר טובים מהמקורי לא ראיתי כבר הרבה זמן, והקהל שר ומחא כפיים וכלכך רציתי להיות שם, והאמת שכמעט הגעתי, הרגשת האקסטזה פקדה אותי, החלתי לקפף על הכורסאות , קרעתי את מיתרי הקול שלי כאילו לא הייתי פחות מכריס, ניגנתי לי בגיטרת האויר שלי ובקיצור נהנתי והתענגתי על וליום ה30 שלי, הגיע טראבל כבר הייתי בעננים, פתאום דלת, אמא, "רון תחליש". נוווו מתי כבר יהיה הסוף? מתי כבר ישמע את הכל ???
שום דבר כנראה לא ילך לי עם הדי וי די הזה, מתי אניכבר יספיק לשמוע אותו עד הסוף ? למה עושים לי את זה ? למה כל פעם שאני מתחיל אז ההורים מגיעים ואומרים רון תחליש. אני שוב מנסה להסביר להם שאין ממש טעם לראות את זה בלי לשמוע את ולהרעיד את הבית כי ככה זה הופעה ואם אני כבר לא שם אז לפחות שאני ירגיש שאני שם וכדי לעשות את זה הווליום צריך להיות על 30 ולא על 10 כמקובל אצל יותר מבוגרים. הסיפור של הדי וי די הזה מתחיל שבוע מהיום, יום לפני שנכשלתי בטסט, הלכנו אני ואחי בקניון כדי לפתוח לי חשבון בנק, ככה זה בקיבוץ אתה מקבל חשבון בנק שאתה מגיע ליב. עוד שבועיים יש לי גם יומולדת אז אמרנו שהוא יקנה לי מתנה ואני יקנה לו כי פספסתי מתנה שהוא היה בן 20 באוגוסט. וכך שוטטנו לנו הגענו לטאואר ריקורדס, לחנות בגדים וכלום שום דבר לא מעניין ממש וגם המחירים בשמיים במיוחד לשני חברה צערים כמונו, אז הסתובבנו עוד קצת ובסוף יצאנו לתחנה המרכזית שהיא 2 מטר מהקניון למה שהיה פעם בבאר שבע. והיתה שם חנות בצד, די רחוק מהאוטובוסים, והיא חייכה עלינו חיוך תמים כאילו יודעת שהיא הולכת לעשות לנו פשיטת רגל עכשיו, אז חייכנו בחזרה, והמשכנו ללכת עליה. כמה דיסקים היו שם בלי סוף התפעלנו התרגשנו התחלנו לחטט, ואז זה נגלה לנגד עייני אחי הדבר המופלא שחיפשתי ה-די וי די של לד זפלין ואז הוא אמר שהוא יקנה לי אותו ואני פעור פה הודתי לו כמו שלא הודתי לו מעולם כי הרי אין דבר יותר מדהים מ5 שעות של גימי רוברט גון ופול מנגנים ביחד על במה אחת קורעים לי את עור הטוף ומשאירים אותי שבועיים אחר כך עם פה פעור. הייתי כה שמח אבל הדי וי די עלה 200 שקל, די הרבה, לא נורא, אני כבר במומנטום של שמחה ונזכרתי עשה לחברך מה שאהוב עליך, לא התפשרתי על הכסף ולא על האיכות ניגשתי למוכר ואמרתי לו "תן לי את הדי וי די החדש של קולדפליי. הוא היה מבסוט הנה אני עושה קופה על שני החברה, והוא די צדק, של קולדפלי עלה 120 אבל זה על חשבון החשבון החדש שלי ולא נורא לפתוח פעם ראשונה חשבון ולדעת שעשית משהו טוב ושימחת משהו. אז לא רק ששימחתי את אחי כי גם אני די מעריץ שלהם ודי אוהב אותם, ואת העטיפה גם פתחתי בתוך 2 דקות כי הניילון הזה די הפריע לי לממש את אהבתי ללהקה, והנה זה חתיכת דיסק, שמכילה בתוכה כלכך הרבה, סבלתי במשך החצי שעה הבאה עד שהגעתי הביתה, נו כבר בוא נגיע אני מת לראות את זה- פה האמת התחלתי להיכנס לדילמות מה לראות ראשון, האם זה יהיה הצווחות של רוברט המלך או הלטיפות של כריס העדין. בסוף שום דבר לא קרה, האמא התעצבנה ושום דבר לא קרה, אולי בגלל זה יום אחר כך נכשלתי בטסט. אז כבר ככה הייתי מבואס, נשבר לי להמשיך עם השיעורים האלה, כל יום לסוע לבאר שבע, לסוע מחדש, ובנתיים להחזיק את עצמי רגוע עד שאני יראה את הדי וי די הזה. יום שבת חשבתי לעצמי, הוא הזדמנות די טובה, אבל לא היה בתכנון שלי שיהיו אורחים, אבל לא נשברתי, החזקתי מעמד, ידעתי שיש שם משהו שהוא גדול מהחיים, שמחכה לי ורוצה להילחץ כבר על פליי, אז חיכיתי עוד יום ועוד יום והשיעורים המשיכו ולא היה זמן ואולי באמת קצת הזנחתי את זה, עד שהגיע היום. היום יום רביעי, יום לפני הבגרות, יופי חשבתי לי גם חופש וגם אין שיעור נפנק עצמי ביום גשום זה עם הדי וי די וניגשתי למכשיר ופתאום חיוך זממי של אין אף אחד בוא ננצל את זה עד תום עלה על פניי, החיוך שמשעותו מה שיותר חזק יותר טוב אז הלכתי על זפלין. עברו שעתיים וחצי, הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם, למרות שראיתי רק חלק אחד זה עדיין היה השעתיים וחצי הכי טובים שהיו לי בחיים, לבד, בבית, הגשם מטפטף על הגג וזפלין מטמטים לי את המוח על ווליום היסטרי אוי איך נהנתי, אבל זה כבר לפורום השכן, ואז כבר היה צהריים, חצי שעה לפני שההורים מגיעים אבל לך תדע מתי הם באים אמרתי ניקח את הסיכון, שמתי פליי והותקפתי , זה הגיע ביחד גם מהטלוויזיה שלפתע אורות מפתיעים צצו ממקומות בלתי צפוים והרמקול שמאוחרי התחיל לפוצץ עם המוזיקה, זה היה פוליטיק, שהיה מדהים והאורות כלכך הוסיפו וכריס נכנס עם הפסנתר והיה ממש כיף, ואחר כך god put a smile upon her face שתמיד הם יבואו אחד אחרי השני ותמיד יענגו אותי מחדש וגם זה היה נפלא, תודות גם לצילום המשובח והזויות שהם לקחו איתם ממש קליפ ארוך ומשובח, מתחת ליידים של הקהל, מאחורי כריס, ליד התופים, מכל זוויות אפשרית בקיצור, והדבר שהכי שימח אותי היה ההרגשה שיצאה מתוך המוזיקה, זה היה דבר מדהים פשוט הביצועים של השירים היו מאתיים אחוז מהמקורי, וזה באמת שנדיר מאוד, ביצועים שהם כלכך יותר טובים מהמקורי לא ראיתי כבר הרבה זמן, והקהל שר ומחא כפיים וכלכך רציתי להיות שם, והאמת שכמעט הגעתי, הרגשת האקסטזה פקדה אותי, החלתי לקפף על הכורסאות , קרעתי את מיתרי הקול שלי כאילו לא הייתי פחות מכריס, ניגנתי לי בגיטרת האויר שלי ובקיצור נהנתי והתענגתי על וליום ה30 שלי, הגיע טראבל כבר הייתי בעננים, פתאום דלת, אמא, "רון תחליש". נוווו מתי כבר יהיה הסוף? מתי כבר ישמע את הכל ???
