הדכדוחג.

לגמרי מבינה ומסכימה


זה לא פשוט, במיוחד שאני יודעת שההורים שלי יהיו לבד בחג וגם לנו אין ממש איפה לחגוג (ולא רוצים לבוא לאנשים שאנחנו לא מכירים ולכפות את עצמנו)- קצת מתבאסת והלב נצבט שנאלצנו לנסוע טרם החגים.
&nbsp
האמת שממש קשה לי, אנחנו רק שבוע וקצת בארה"ב ואנחנו מתאקלמים ולומדים את הכל, מתחילים לחיות את היומיום ובכל זאת כשרואה למשל בפורומי גננות שמדברים על ראש השנה וחגי תשרי- יש מעין עקיצה כזו. אני מניחה ומקווה שבחגים הבאים כבר נחגוג עם חברים וזה יהיה אחרת, אבל... לא יודעת, קשה להסביר את זה.
דכדוחג.... אחלה מילה
 

Sinophile

New member
זה מאוד מורכב... ה-40 שמחכה לי מעבר לפינה בעוד 4 חודשים...

לא מתאים לי להחשף פה יותר מידי אז אם את רוצה, אפשר להמשיך בפרטי.
 

Mottek

New member
דכדוחג


את לא יודעת כמה פעמים קראתי את הכותרת של ההודעה שלך ומנסה להבין מה קרה למקלדת שלך ולמה התכוון המשורר. זה נראה לי כמו גיבוב אותיות אקראיות.... עכשיו כשסוף סוף נכנסתי לכתבה שצרפת זה הרבה יותר הגיוני.

לגבי השאלה שלך, לא. אני לא חווה שום דכדוך בחג. נכון, זה תמיד כיף יותר לחגוג ביחד עם משפחה ועם חברים, והחוג של החברים היהודים כאן די (מאוד) מצומצם. אבל אני שמחה במקום שאני נמצאת בו. אני שמחה במשפחה שלי ועם המשפחה שלי. אני שמחה שאני יכולה לשלוט על התוכן של החג ועל הלוח זמנים שמתאימים לנו. אני שמחה שאני לא בריצה מתמדת להספיק הכל לפני שהחנויות נסגרות ושאני לא צריכה להדחף בתורים האין סופיים בסופר.
 

TearGarden

New member
עד לפני שנה בערך

חגגנו את רוב החגים לבד, או שבכלל לא חגגנו. בשנה שנתיים הראשונות זה הפריע לי מאוד ובאמת היה לי סוג של דכדוחג, אחר כך כבר פחות. אם יוצא לחגוג - בכיף, אם לא - לא ביג דיל.
בשנה האחרונה רוב המשפחה המצומצמת של בעלי עברו לגור בעיר שלנו, אז השנה אנחנו חוגגים איתם. אבל גם אם הם לא היו כאן, אני מניחה שהיינו מזמינים חברים או הולכים לחברים, או יכול מאוד להיות שלא היינו עושים שום דבר מיוחד.. כמו ש Mottek ציינה - אני שמחה במקום שאני נמצאת בו, זו הייתה הבחירה שלי ולקחתי בחשבון שזה יהיה המחיר.
 

alphadelta

New member
לא מתחברת כל כך.

לא ממש מתחברת. אולי כי אני אוהבת איפה שאני נמצאת ולא מרגישה שהתקרבתי משהו. אנחנו כן חוגגים ומציינים חגים. ובזמנים שלא היו יהודים סביבנו שרצינו להזמין פשוט הזמנו חברים טובים. אנחנו נהננו עם אנשים שאנחנו אוהבים והיה משפחתי ונחמד. אז הם לא ידעו לשיר חד חדיא, אבל הם נהנו מהאוכל ומהשירה שלנו... וניסו להצטרף. כן קשה לי כשיש משבר משפחתי בארץ ( מישהו חולה או חלילה נפטר) ואני לא שם לעזור. כשרק הגענו הנה , התגעגעתי לשישי אחרי צהרים. משהו שאין פה.
 
כשרק הגענו לכאן היה לי קשה.

אני חושבת שבעיקר בגלל שניסיתי ליצור את האוירה שיש בישראל, וכמובן נחשלתי

היום אני במקום אחר לגמרי. אני נהנת מהפשוט והקל, התרגלתי כנראה, אחרי כמעט 6 שנים
שזה מה יש, ועם זה ננצח. זה עדין מאוד חשוב לי, אבל בקלילות, לא עם יותר מידי כוח.
 

1me too1

New member
אהבתי את השם


אני צריכה להיות עם אנשים בחג ואם אני לא מוזמנת אני אזמין אלי. קשה לי להיות לבד.
אין לי משפחה גדולה, ההורים שלי שניהם ילדים יחידים, כך שגם לא נעים לי לשמוע שאין להם עם מי להיות בחג ושהם לבד.
בכלל, תקוםה החגים - זה נחמד, אבל בהחלט יכוח להיות כבד.....
חג שמח
 

een ogenblik

New member
לא בעונה

בתחילת שהותנו בבלגיה, לפני למעלה מחמש עשרה שנים, נסענו באוטבוס מהיכנשהו לאיפשהו וראינו איכר חורש את אדמתו. לאחר החיוך האוטומטי למראה משהו מוכר (באנו אחרי זמן מה בהונג קונג ולא נראו של מראות שכאלו), התחילה ההרגשה המוזרה - זו פשוט לא הייתה העונה הנכונה לחרישה כפי שאנו הכרנו.
בפעם הראשונה שראיתי נחליאלי כאן התלהבתי. אוטומטית חשבתי "הסתיו הגיע" (מזג האוויר התאים, בסופו של דבר), רק שזה התרש באביב, הנחליאי כאן מבשר את בוא הקיץ, ולא את בוא החורף.
החגים היהודיים גם מתרחשים לא בעונה. או לפחות, לא בזמן המדוייק שהסביבה חוגגת. זה הכל. אז מה שחשוב לי ממשיך להחגג, בין אם יש לנו שותפים מחוץ למשפחה ובין אם לאו. מה שאינו חשוב, אמממ, לא חשוב.

 
למעלה