הדלקת נר שבת
הדלקת נר בשבת חובה והחמירו חכמינו ז"ל במצווה זו עד שחייבו אפילו לשאול על הפתחים ולמכור כסותו עדי להשיג נרות להדליקם לכבוד שבת. אחד האנשים ואחד הנשים חייבים שיהיה בבתיהם נר דלוק בשבת, ונהגו שהנשים הן המדליקות, שנשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של העולם, שגרמה מיתה לאדם הראשון. וכשאין האשה בבית כגון שהיא יולדת מדליק הבעל ומברך. אף שהאשה מדליקה הנרות, מכל מקום טוב שהאיש יכינם להדלקה. וכיצד מכין? אם מדליקה בשמן זית ידליק הפתילה ויכבה כדי שתהיה מחורכת ותאחז בה האש יפה, ואם מדליקה נרות שעווה הכנתם בכך שמדביקם לפמוט, ויש אומרים שגם בנרות שעוה צריך להדליק הפתילה ולכבות. מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, ורוב נשים מדליקות בנרות שעוה שאורם צלול ויפה. נוהגים להדליק שני נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ויש המדליקין כמנין הילדים ומוסיפין נר בלידת כל ילד, והכל תלוי במנהג. אישה ששכחה פעם אחת להדליק נרות, מדלקת מעתה והלאה נר אחד נוסף. יש ליזהר מאוד שלא לאחר בהדלקת נרות, וחובת הבעל לעמוד על המשמר ולזרז את אשתו להדליקם בזמן, ואם חושש שכבר התחיל השמש לשקוע, אסורים בכל מלאכה ואין מדליקים את הנרות שספק חשיכה הוא ואין ליכנס לחשש חילול שבת, אפילו כדי לקיים מצות הדלקת נר שבת. נהגו שאשה המדליקה נרות מקבלת שבת בהדלקה, ומאז והלאה אסורה במלאכה. במקום צורך יכולה לעשות תנאי לפני ההדלקה, ואפילו בלבה, שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, ותהיה מותרת בעשיית מלאכה עד זמן כניסת השבת. וכן הדין לגבי טעימה קודם קידוש, שמהדלקת נרות או מאז שמקבלים שבת מבעוד יום, אסור מאז לטעום כלום קודם קידוש ובעשיית תנאי מותר לטעום עד בין השמשות. צריך להדליק בכל החדרים שמשתמשים בהם בשבת, משום שלום בית, כדי שלא יכשלו שם בחשיכה, אמנם עיקר מצות הדלקת הנרות היא במקום האכילה, ולכן עיקר הברכה היא על נרות אלו, ובזה פוטר כל החדרים. יש להשאיר הנרות במקום שמדליקין, ולא להדליק במקום זה ולהניחן במקום אחר. דין אשה המתארחת בשבת אצל אחרים, כדין בעלת הבית שמדליקה ומברכת בחדר שאוכלים בו, אף שמדליקין גם בחדר השינה. אבל אם ישנים הם בדירה אחרת, עיקר חיובן להדליק הוא בחדר שישנים בו, ובבית שאוכלין בו יוצאין ידי חובתן על ידי העה"ב. ולעת הצורך, כגון שנמצאת סמוך לשבת בחדר שאוכלין בו, יכולה לסמוך על המנהג להדליק במקום האכילה, ומכל מקום גם בחדר השינה צריך להיות אור. בחורים בישיבה או בנות בפנימיה או חבורה שנמצאים יחד במחנה וכדומה, חייבים גם הם במצות הדלקת נרות, ואינם נפטרים במה שהוריהם מדליקים בביתם. ויש נוהגין שאחד מדליק בברכה בחדר האוכל, וכולם יוצאין בזה ידי חובת המצוה, אם הוא חדר גדול צריך נרות בכמה מקומות כדי שיאיר בכל החדר. ויזהרו שיואר בלילה גם בחדר שינה שלא ייכשלו בעץ ובאבן. אמנם מנהג המדקדקין הוא שלא לסמוך על מה שמדליקין בחדר אוכל, אלא אחד מדליק ומברך בחדר שינה, ובני החדר שותפין בהוצאות הנרות או השמן, ובזה יוצאין לכתחילה ידי המצוה. בכל האופנים שמדליקין ומברכין בחדר שישנים בו, צריך שהנרות ידלקו עד שיבואו לחדרם בלילב, שאם לא כן הוי ברכה לבטלה. כמה בעלי בתים שאוכלים במקום אחד (כגון שמחה משפחתית או בבית מלון), נוהגים שכל אחד מדליק ומברך, אבל מנהג הספרדים הוא שאין מברכין כולם אלא אחד או שידליקו השאר בפרוזדור או בחדר שישנים בו. אורח שאוכל למשל בעה"ב פטור מלהדליק, ואם אוכל משלו צריך להדליק או להשתתף בפרוטה. אורח נשוי ואשתו מדליקה עליו בביתו אינו צריך להדליק, אבל אם יש לו חדר מיוחד לשינה חייב להדליק בחדר זה בברכה. מנהג רוב הספרדים ותימנים לברך ואחר כך להדליק, אבל האשכנזים נהגו שקודם מדליקה הנרות ופורשת מיד ידיה על עיניה שלא ליהנות עדיין מהאור עד הברכה ומברכת: ברוך את ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת ונשים נהגו כאן להוסיף תחינות ובקשות כל אשה כפי רצונה, ויש מתפללות כאן בכוונה גדולה מאוד ואשה קשת רוח בגידול בנים, או שאין לה כלל סגולה גדולה ונפלאה (ובפרט אחרי נתינת צדקה) שלאחר הדלקת נרות מיד תאמר בכוונה עצומה ההפטרה דיום ראשון דראש השנה (בשמואל א' פרק א' עד פרק ב' פס יב') וצריכה ללמוד קודם הפרשה שתבין מה שאומרת ואז שופכת ליבה בתחנונים לבורא יתברך שמו באמירת הדברים, וכן מקובל מפי הקדוש האר"י ז"ל שזו סגולה נפלאה שתזכה לבנים ויתקיימו אצלה.