הדמוקרטיה בסכנה
סכנה למלחמת אזרחים / זאב שיף סגירת צירים ראשיים בישראל לתנועה, זה היום השני, גם לאור היום, היא חסרת תקדים בתולדותיה של מדינת ישראל. אם ראש הממשלה ושר הביטחון לא יצליח לשים קץ לתופעה זו, שבה לא יכולים אזרחי המדינה לנוע בשטחיה, ירשם הדבר ככישלון אישי שלו ושל הממשלה. יאסר ערפאת הצליח לגרור גם את ערביי ישראל לתחילתו של תהליך לבנוניזציה מסוכן, כפי שעשה כבר בעבר בשתי מדינות, בירדן ובלבנון, מהן גורש לבסוף. זהו תהליך חמור ביותר, שאם לא ייפסק מיד הוא עלול להידרדר עד למלחמת אזרחים בכל שטחה של ארץ ישראל (פלשתין) ואף לגלוש לבסוף בהמשך גם לירדן. אין מדינה רצינית בעולם המכבדת את עצמה שהיתה מרשה לתופעה זו להמשך. ספק אם בן גוריון או יצחק רבין, אליהם מבקש ברק להידמות, היו מרשים לתופעה זו להימשך, או שהיו מוכנים לנהל משא ומתן עם הפורעים חוסמי הכבישים, החוזרים וסוגרים שוב ושוב צמתים ראשיים לתנועה. ככל שמתגברים האירועים מתחזקות הידיעות כי מה שקורה בקרב ערביי ישראל אינו מנותק ממה שמתרחש בשטחים, בניהול ארגון התנזים ובהסכמת הרשות הפלשתינית. אזהרתו של ראש הביטחון המסכל בגדה, ג`יבריל רג`וב, שהאירועים יועברו גם לקרבת היישובים הישראליים, היא רק הוכחה אחת לכך. מבחינת הפלשתינאים לא מדובר בשתי מלחמות נפרדות. מבחינתה של ישראל, לעומת זאת, יש מלחמה שמנהל צה``ל בשטחים, ומלחמה נפרדת, שמנהלת משטרת ישראל נגד הפרות הסדר החמורות בארץ. האחריות למיזוג הנכון בניהול המלחמה נופלת כולה על ראש הממשלה, והוא לא יוכל להחשב כ``מר ביטחון`` אם כבישים ראשיים בישראל ימשיכו להיות חסומים לתנועה. בשביל רבים מתושביה היהודים של ישראל, מה שקורה בימים האחרונים בקרב ערביי ישראל הוא הוכחה לכך שהרשות הפלשתינית חושבת במושגים של ניתוק חלקים מישראל. מחשבה זו, אפילו אם אינה נכונה, תביא בהמשך להתנגדות גוברת של הציבור הישראלי לתהליך השלום עם הפלשתינאים. את זה צריכים ערביי ישראל להביא בחשבון כאשר הם פועלים כפי שפועלים נגד החוק ופועלים נגד כל מה שמסמן את מדינת ישראל. לא רק שמעשיהם ישפיעו על תהליך השלום הכולל, אלא גם על הדמוקרטיה הישראלית, שממנה הם נהנים, ושבסופו של דבר תפעיל נגדם אמצעי חירום כדי להגן על עצמה.
סכנה למלחמת אזרחים / זאב שיף סגירת צירים ראשיים בישראל לתנועה, זה היום השני, גם לאור היום, היא חסרת תקדים בתולדותיה של מדינת ישראל. אם ראש הממשלה ושר הביטחון לא יצליח לשים קץ לתופעה זו, שבה לא יכולים אזרחי המדינה לנוע בשטחיה, ירשם הדבר ככישלון אישי שלו ושל הממשלה. יאסר ערפאת הצליח לגרור גם את ערביי ישראל לתחילתו של תהליך לבנוניזציה מסוכן, כפי שעשה כבר בעבר בשתי מדינות, בירדן ובלבנון, מהן גורש לבסוף. זהו תהליך חמור ביותר, שאם לא ייפסק מיד הוא עלול להידרדר עד למלחמת אזרחים בכל שטחה של ארץ ישראל (פלשתין) ואף לגלוש לבסוף בהמשך גם לירדן. אין מדינה רצינית בעולם המכבדת את עצמה שהיתה מרשה לתופעה זו להמשך. ספק אם בן גוריון או יצחק רבין, אליהם מבקש ברק להידמות, היו מרשים לתופעה זו להימשך, או שהיו מוכנים לנהל משא ומתן עם הפורעים חוסמי הכבישים, החוזרים וסוגרים שוב ושוב צמתים ראשיים לתנועה. ככל שמתגברים האירועים מתחזקות הידיעות כי מה שקורה בקרב ערביי ישראל אינו מנותק ממה שמתרחש בשטחים, בניהול ארגון התנזים ובהסכמת הרשות הפלשתינית. אזהרתו של ראש הביטחון המסכל בגדה, ג`יבריל רג`וב, שהאירועים יועברו גם לקרבת היישובים הישראליים, היא רק הוכחה אחת לכך. מבחינת הפלשתינאים לא מדובר בשתי מלחמות נפרדות. מבחינתה של ישראל, לעומת זאת, יש מלחמה שמנהל צה``ל בשטחים, ומלחמה נפרדת, שמנהלת משטרת ישראל נגד הפרות הסדר החמורות בארץ. האחריות למיזוג הנכון בניהול המלחמה נופלת כולה על ראש הממשלה, והוא לא יוכל להחשב כ``מר ביטחון`` אם כבישים ראשיים בישראל ימשיכו להיות חסומים לתנועה. בשביל רבים מתושביה היהודים של ישראל, מה שקורה בימים האחרונים בקרב ערביי ישראל הוא הוכחה לכך שהרשות הפלשתינית חושבת במושגים של ניתוק חלקים מישראל. מחשבה זו, אפילו אם אינה נכונה, תביא בהמשך להתנגדות גוברת של הציבור הישראלי לתהליך השלום עם הפלשתינאים. את זה צריכים ערביי ישראל להביא בחשבון כאשר הם פועלים כפי שפועלים נגד החוק ופועלים נגד כל מה שמסמן את מדינת ישראל. לא רק שמעשיהם ישפיעו על תהליך השלום הכולל, אלא גם על הדמוקרטיה הישראלית, שממנה הם נהנים, ושבסופו של דבר תפעיל נגדם אמצעי חירום כדי להגן על עצמה.