בדיוק ההתלבטות שהיתה לי.
עד לפני ארבעה ימים, ובמשך שבועיים בערך, התעסקתי והתחבטתי בשאלה הזו. גם אני, כמוך, תושב המרכז. גם אני התלבטתי בין יוקרה, רמה אקדמאית, שם ומסורת, לבין נוחות, חברים, משפחה וכו'. אז כמוך, דיברתי עם כל מי שרק מצאתי. סטודנטים בשתי האוניברסיטאות, בחלקים שונים של הלימודים (שנים פרה-קליניות, קליניות), בוגרים של שתי האוניברסיטאות, אחים של כאלה, הורים, דודים, חברים ומי לא... הקשבתי לכל אחד שדיברתי איתו וניסיתי לבנות לעצמי תמונה כללית. על יוקרת הפקולטה בירושלים, והשם והמסורת של "הדסה" אין צורך להרחיב. מרוב הסטודנטים שלומדים או למדו בירושלים שמעתי דברים טובים, מאד אפילו, ונלהבים. רובם שיבחו את המוסד, את ביה"ח "הדסה", את הפקולטה, את המרצים, את הרמה האקדמית, את הרצינות והיסודיות. התלונות נסובו בעיקר סביב תחושת התקטננות של המרצים, בדמות מבחנים שכאילו נועדו להכשיל, וכדומה. גם בכל הקשור לעיר עצמה, לחיי החברה בפקולטה, לאווירה הכללית - שמעתי דברים טובים. הבוגרים שדיברתי איתם, ברטרוספקטיבה, תיארו תקופה חווייתית, ובכלליות היו מאד מרוצים, וממליצים. טענו שקיבלו הכשרה וכלים מעולים להמשך הדרך. מאידך, היו גם כאלה שאמרו שלא אהבו את העיר, שלא אהבו את הקמפוס בעין כרם (מיקומו, בעיקר. די מרוחק ממרכז העיר). אצל אלה (הלא מרוצים), עיקר התלונות היו על סביבת הלימוד. על הפקולטה עצמה, פרט לעניין המבחנים ורמת הקושי, לא שמעתי תלונות. בנוגע לאת"א, בתור תושב המרכז, היתרונות של לימודים שם ידועים לך (נוחות, תמיכה, עבודה, חברים, משפחה וכו'), ולכן לא אפרט אותם. מה שהכריע אצלי היה דווקא הדברים שפחות טובים ששמעתי על המוסד. סטודנטים ובוגרים כאחד תיארו מוסד די קר, מנוכר, נטול חמימות ואווירה סטודנטיאלית. חלקם תיארו את הקמפוס כ"תיכון למבוגרים", בהיבט שכל אחד מגיע בבוקר, עושה מה שעושה - והולך הביתה. רוב הסטודנטים באת"א הם תושבי המרכז, כך שאת חווית המעונות בד"כ לא מוצאים שם. מעבר לכך, תיארו את השנים הפרה-קליניות כשנים משמימות ואף משעממות, והיו תלונות על איכות המרצים וההרצאות. חלקם אמרו בבדיחות ש"אתה מתחיל ללמוד רפואה משנה רביעית. אם היה אפשר לדלג על שלוש השנים הראשונות...". דווקא בנוגע לשנים הקליניות שמעתי דברים טובים, שכן מגוון בתיה"ח המסונפים לאוניברסיטה הוא גדול (ונותן אפשרות להיחשף למספר מקומות וסוגי טיפול), וכמו כן במחלקות פוגשים באנשים איכותיים ומעניינים (בדמות מנהל המחלקה, הבכירים, המתמחים וכו'). בסה"כ, הבנתי שמשנה רביעית בת"א העניינים משתפרים באופן ניכר. למען ההגינות, צריך להגיד שעל כל מוסד שמעתי דברים טובים יותר, וטובים פחות. הרוב המוחץ של מי שדיברתי איתו (בעיקר מבין הבוגרים, ה"מנוסים"), קבע שאין חשיבות מהותית למוסד בו תלמד, בהקשר של המשך דרכך כרופא. כל הפקולטות לרפואה בארץ מצויינות ומלמדות ברמה גבוהה, ובסופו של דבר זה יותר תלוי באדם שאתה. רובם המליצו ללמוד איפה שיהיה נוח, ואיפה שאהנה. אני, בשלב הזה של חיי, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים וההיבטים, החלטתי שיתאים לי יותר ללמוד בירושלים. תתלבט, תשקול, תשוחח עם מי שרק תוכל, ובסוף גם אתה תקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. ובכל מקרה, בהצלחה.
