הדרדרות פתאומית
כמו שרשמתי כאן בעבר, רק עכשיו, בגיל 8, הלכנו לאבחון. כי עד לפני חצי שנה הייתי בטוחה שהכל יחסית תקין. ואז התחילו להופיע כל מיני התנהגויות מוזרות. מאז האבחון עבר חודש. התחלתי לשים לב להמון דברים, ובעלי טעה שזה בגלל שעכשיו על מודעת. אבל בימים האחרונים אנחנו ממש מרגישים בשינוי לרעה. שנינו הסכמנו שזה קיים. דברים שגם קודם היו, אבל התעצמו מאד.
עוצמת התגובה כשנתקל בסירוב שלנו לוותר שכמעט הגיעה למצב של אלימות כלפי אביו, חוסר נכונות להתפשר ולהיכנע למצב שלא מתאים לו - לדוגמה, מסרב לאכול צהריים כי לא אוהב את מה שמוגש למרות שערב קודם הבטיח. ועוד כל מיני דברים.
היינו אצל הפסיכיאטר לפני שבוע בערך. לטענתו, המצב לא חמור, אין צורך בתרופות והוא בכלל גבולי מבחינת האוטיזם. אז מה לעשות?
כמו שרשמתי כאן בעבר, רק עכשיו, בגיל 8, הלכנו לאבחון. כי עד לפני חצי שנה הייתי בטוחה שהכל יחסית תקין. ואז התחילו להופיע כל מיני התנהגויות מוזרות. מאז האבחון עבר חודש. התחלתי לשים לב להמון דברים, ובעלי טעה שזה בגלל שעכשיו על מודעת. אבל בימים האחרונים אנחנו ממש מרגישים בשינוי לרעה. שנינו הסכמנו שזה קיים. דברים שגם קודם היו, אבל התעצמו מאד.
עוצמת התגובה כשנתקל בסירוב שלנו לוותר שכמעט הגיעה למצב של אלימות כלפי אביו, חוסר נכונות להתפשר ולהיכנע למצב שלא מתאים לו - לדוגמה, מסרב לאכול צהריים כי לא אוהב את מה שמוגש למרות שערב קודם הבטיח. ועוד כל מיני דברים.
היינו אצל הפסיכיאטר לפני שבוע בערך. לטענתו, המצב לא חמור, אין צורך בתרופות והוא בכלל גבולי מבחינת האוטיזם. אז מה לעשות?