הדרך אל התהום

הדרך אל התהום

תום הילדות, טוהר הנעורים, שנות האור הסתיימו.. עד שנחשפתי לעולם מלא תככים , מזימות, שקרים, וחטאים.. וכך כמו ברזל אחר המגנט, נסחפתי אחר התענוגות, לא עצרתי באדום, אבדתי דרך, בשינוי נתיב, העלמתי חזון.. נתיב המילוט, בחלומי הוורוד והתמים, היה אל אי האהבה, למצוא אחת כלבבי, יפה, חכמה, טובה, נעימת הליכות, שובבה.. ואז גילתי שגם מאחורי המין היפה יכול לעמוד אדם מכוער, וגם אחרי פנים תמימות יכולים להחבא אחוריים ערמומיות.. לא נישאתי, אך נחשפתי לזה ברווקות, ואז החלום והתקווה התנפצו. אין אמון, אין תקווה.. אל תהיה טוב, תהיה חכם. אל תהיה סלחן, תהיה תחמן.. וכך בגיל צעיר, קניתי טעם זקנים, או חוסר טעם הנובע מניסיון מר.. כשאני שוקע במחשבות, וזיכרונות צפים, תוהה אני למה הייתי חייב לפרוץ מחסומים, לנתץ חלונות, לשבור מוסכמויות.. תוהה, משתאה, והחיים רצים.. אם היית בעל/ת סבלנות לקרוא עד לכאן,אתה אדם מדהים.
 
למעלה