הזיכרון
קודם כל יש להכין את עצמך לזיכרון- וזה אתה עושה בעזרת משיכה של מין למינו, כלומר אתה מתמקד באינטנסיביות בקטגוריה שאתה רוצה לזכור. אם אתה רוצה לזכור מספרים אז תתמקד במושג של מספרים, אם אתה רוצה לזכור חתולים תתמקד במושג של חתולים. ואז אנחנו גם צריכים לתכנן את הזיכרון, כי הוא לא יבוא לבד- וזאת על ידי קבלה של כל מה שבא לזיכרון מהחושים, הדמיון והשכל. זה נותן לנו את התיכנון הכללי של מה שאנחנו רוצים. תן לזה לבוא איך שזה כרגע, בלי סינון, כי אתה צריך תבנית של תיכנון כלשהי. אחר כך תוכל לעדכן ולסייג אבל כרגע תן לזה. ועכשיו אנחנו רוצים ליזום זיכרון כלשהו- וזאת אנו עושים על ידי שימור של מידע כלשהו, כמו ספרים, שיחות, סיפורים, פסלים, ציורים ושאר צורות שהן כמו מזון שאנו מנסים לאגור. עתה אנו יכולים להתמקד בהבניה של הזיכרון ש"אכלנו" בכך שנכפיל את הזיכרון שלנו על ידי שימוש באנלוגיות. למשל- אם אנחנו רוצים לזכור שקוראים למישהו "קונילמך" ואנו יודעים שמישהו אחר נקרא "קונפוציוס" נזכור את ה"קונ...". כך שאנו צריכים למצוא אנלוגיות בין חלקי הידע כדי לזכור אותו באופן מובנה. ועתה... נתמקד בעבודה של הזיכרון- הזיכרון צריך לקפוץ מניגוד לניגוד. כלומר- צריך לחפש את הניגודים בטקסט. הם משמשים כדיאלוג, כציר שיחה שבעזרתו זוכרים. ולמצוא ניגודים, להתווכח עם עצמך, הוא עבודה חשובה שאתה יכול לבצע על מנת לשפר את זיכרונך. והנה אנו מגיעים לבחירה של איזה זיכרון לזכור על ידי מה שמשמעותי בזיכרון. כלומר- מה שמסמל משהו. למשל- אישה שיכורה מסמלת תשוקה, אלוהים מסמל טוב וכ"ו- כמיטב פירושיך לסמלים (זה כמובן אישי במידה רבה). והנה הגענו לשלב בו אנו מדגימים את הזיכרון על ידי שיחזור של מה ששכחנו וזאת על ידי הפתח שדרכו נכנס הזיכרון הזה בסדר הפוך- הוא בא מהחושים, עבר בדמיון והגיע לשכל ולכן אנו משחזרים אותו בסדר ההפוך- שכל, דמיון, חושים. ועתה נעשה זאת- נורה לזיכרון מה לעשות על ידי שנקבע מהו תפקידו ביחס לשכלנו ולרצוננו. כלומר- מה בכלל אנחנו רוצים ממנו? למה שישאר לנו בהכרה בכלל? וכך הזיכרון נעשה מלווה בהבנה, רצון ואהבה המחזקים אותו. והנה זמן המנוחה... חיכיתם? עתה הזמן לתת לזיכרון לנפוש ולהתעורר מעבודתו המטמטמת וזאת על ידי סיבוכו מעבר לכל פיתרון. לסבך... לסבך... לבלבל את עצמך לגמרי! וכך למעשה לעורר את עצמך מהדוגמטיות המשעממת של עצמך ולהצליב זיכרונות, לעורר קשרים חדשים...
