הדרך לאמת
אהלן, אני קצת יותר מ30. במשך חיי הייתי רק עם נשים. תמיד חפשתי קשר רציני ובאמת היו כמה וכמה חברות. אבל אף פעם זה לא היה משהו שנמשך יותר מדי זמן. גם הסקס לא היה הכי זורם שבעולם והיו בחורות שלא הצלחתי לגמור איתן. לצד חיי האלו, תמיד הייתי סקרן לגבי העולם ההמוסקסואלי ומצאתי את עצמי נמשך לשם יותר ויותר. במהלך השנים האחרונות הייתי בטיפול ששם הנושא עלה כמה פעמים. תחילה כהצעה של הפסיכולוג שהיה לי קשה לקבל (למרות שבפנים היה לי ברור שזה נכון אך היה בי עדיין פחד גדול מאוד) ואח"כ על ידי כשהייתי מוכן לדבר על זה באמת. במהלך השנתיים האחרונות עבדתי הרבה מאוד על אהבה וקבלה עצמית לאו דווקא בהכוון להומוסקסואליות. אבל ככל שהתקדמתי בנושא הזה עם עצמי, מצאתי את עצמי במקביל יותר ויותר מכיר בצד ההומוסקסואלי שלי ובעצם מגלה איזה צד בי שידעתי / לא ידעתי על קיומו. אני מפנטז על גברים וגם מרגיש שאני יכול למצוא אצלהם אהבה שלא יכולתי למצוא בעולם הנשי. כאילו שאני ממציא את עצמי מחדש. למרות כל זאת, בשלב הזה עדיין לא יצאתי לחפש אך זה בפועל. בתכלס, שאני הולך ברחוב אני עדיין מסתכל על נשים ולא על גברים. עדיין קצת מוזר לי לדמיין מערכת יחסים עם גבר למרות שעמוק בפנים אני מרגיש שאני רוצה בזה ושזה יהיה לי יותר טוב. זה אפילו בדברים הקטנים של לדמיין איך להיות מחובק או לחבק גבר כפיות בלילה, או לחילופין להרגיש שאני מוותר על החוויה הזאת עם נשים. אפילו שאלות מטומטמות אבל מסקרנות: איך זה מרגיש להיות בדייט רומנטי עם גבר? איך הרגשתם לראות בת זוג מהעבר עם עם בן זוגך היום. ברור לי שהדרך מובילה אותי לגברים. אני גם בטוח שאני לא בי. אבל סה"כ במשך 30 שנה עשיתי משהו מסוים (כמו להסתכל על נשים). התחושה בהליכה בדרך החדשה מרגשת אך גם מפחידה. הייתי שמח לשמוע על חוויות של אנשים שעברו את אותו דבר. כלומר שהיו בהכחשה שנים רבות עד שלאט לאט השתחררו וגילו את מה שהם באמת. האם זה "נורמלי" שאני עדיין מסתכל על נשים אבל מפנטז כבר אחרת? האם זה תהליך שחרור איטי ממה שהרגלתי את עצמי כל כך הרבה שנים? הייתי רוצה לדעת מה אחרים הרגישו בתהליך. שבוע טוב!
אהלן, אני קצת יותר מ30. במשך חיי הייתי רק עם נשים. תמיד חפשתי קשר רציני ובאמת היו כמה וכמה חברות. אבל אף פעם זה לא היה משהו שנמשך יותר מדי זמן. גם הסקס לא היה הכי זורם שבעולם והיו בחורות שלא הצלחתי לגמור איתן. לצד חיי האלו, תמיד הייתי סקרן לגבי העולם ההמוסקסואלי ומצאתי את עצמי נמשך לשם יותר ויותר. במהלך השנים האחרונות הייתי בטיפול ששם הנושא עלה כמה פעמים. תחילה כהצעה של הפסיכולוג שהיה לי קשה לקבל (למרות שבפנים היה לי ברור שזה נכון אך היה בי עדיין פחד גדול מאוד) ואח"כ על ידי כשהייתי מוכן לדבר על זה באמת. במהלך השנתיים האחרונות עבדתי הרבה מאוד על אהבה וקבלה עצמית לאו דווקא בהכוון להומוסקסואליות. אבל ככל שהתקדמתי בנושא הזה עם עצמי, מצאתי את עצמי במקביל יותר ויותר מכיר בצד ההומוסקסואלי שלי ובעצם מגלה איזה צד בי שידעתי / לא ידעתי על קיומו. אני מפנטז על גברים וגם מרגיש שאני יכול למצוא אצלהם אהבה שלא יכולתי למצוא בעולם הנשי. כאילו שאני ממציא את עצמי מחדש. למרות כל זאת, בשלב הזה עדיין לא יצאתי לחפש אך זה בפועל. בתכלס, שאני הולך ברחוב אני עדיין מסתכל על נשים ולא על גברים. עדיין קצת מוזר לי לדמיין מערכת יחסים עם גבר למרות שעמוק בפנים אני מרגיש שאני רוצה בזה ושזה יהיה לי יותר טוב. זה אפילו בדברים הקטנים של לדמיין איך להיות מחובק או לחבק גבר כפיות בלילה, או לחילופין להרגיש שאני מוותר על החוויה הזאת עם נשים. אפילו שאלות מטומטמות אבל מסקרנות: איך זה מרגיש להיות בדייט רומנטי עם גבר? איך הרגשתם לראות בת זוג מהעבר עם עם בן זוגך היום. ברור לי שהדרך מובילה אותי לגברים. אני גם בטוח שאני לא בי. אבל סה"כ במשך 30 שנה עשיתי משהו מסוים (כמו להסתכל על נשים). התחושה בהליכה בדרך החדשה מרגשת אך גם מפחידה. הייתי שמח לשמוע על חוויות של אנשים שעברו את אותו דבר. כלומר שהיו בהכחשה שנים רבות עד שלאט לאט השתחררו וגילו את מה שהם באמת. האם זה "נורמלי" שאני עדיין מסתכל על נשים אבל מפנטז כבר אחרת? האם זה תהליך שחרור איטי ממה שהרגלתי את עצמי כל כך הרבה שנים? הייתי רוצה לדעת מה אחרים הרגישו בתהליך. שבוע טוב!
)על ההלבטויות שלי. הם כולם היו מאוד מפרגנים. אפילו קבלתי תגובה ממש מפתיעה מאחד החברים היותר סטרייטים שלי שאמר: "שמע, סבבה לך לפחות יצא לך תהנות בחיים מכל העולמות". לזה ממש לא ציפיתי. בנוסף החברים שלי ההומואים אמרו לי ללכת להתנסות כדי סתם לבלות ולראות מה אני מרגיש. בהתחלה חשבתי על זה אבל הרכשתי שזה עדיין מלחיץ אותי. אני גם לא טיפוס כזה. אצלי הדברים הולכים בתהליכים. ככה זה היה בכל שלב שעברתי בחיים. מעבר לזה שאני מאוד נגד לעשות דברים בגלל שהחברה מצפה ממך לעשות אותם. זה לא שאני אנטי-קונפורמיסט. ממש לא. גם אני רואה את האח הגדול. אני פשוט משתדל ללכת עם מה שאני מרגיש בלי פחד חברתי (עד כמה שאפשר). אני לא אשקר לך, לתת לדברים זמן להבנות מבפנים זה לא קל (לפחות לי) במיוחד בזמנים שלנו בהם יש לנו ציפיות שהכל יתבהר כאן עכשיו ומהר. אבל אני מאמין שנפש האנושית, בסופו של דבר, לא בנויה לדברים האלה. בטח לא שמדובר בכזה שינוי זהותי עמוק שאחרי 30+ שנים (במקרה שלי) שבו אתה יוצא מהעור שאתה מכיר לאור חדש וכנראה יותר נכון. בקיצור, אם אתה בשלב שאתה מרגיש שאתה כבר רוצה את זה יותר מוחשי אז לך תנסה. אתה לא חייב לחשוב על מימוש העיניין "עד הסוף". בינתיים, טייל באתרי הכרויות לצורך העיניין, אל תשים תמונה בהתחלה, צא עם גברים, תראה איך זה מרגיש לך. לך למקוות בילוי ותראה איך זה מרגיש לך שמתחילים איתך או שאתה הפוך. מה שבעיקר חשוב זה שתרשה לעצמך לעשות מה שמרגיש לך בנוח ותסמוך על כך שעם הזמן אתה תתחבר לצד שהוא יותר נכון עבורך. אני מקווה שהצלחתי לעזור.
