לכל אדם בדרך חייו
יש את המקום בו הוא מתחיל, המקום שלשם הוא הולך והדרך שבאמצע. אני עדיין במצב שבו אני לא יודעת לאן אני מתקדמת, אני אוהבת לשתף אנשים אחרים בדברים טובים שגיליתי בדרך , וללמוד מאנשים אחרים דברים טובים שהם גילו. מה שאתה מדבר עליו הוא, ברמה מסויימת , מסיונריות. הגדרת לך את המטרה וקראת לה אושר (שאגב, גם אתה לא הגדרת אושר - רק תיארת שלבים בדרך שכולנו מצויים בהם) וגם הגדרת את הדרך ה"נכונה". מנסיוני, יש סיכון בהליכה בנתיב כזה של בטחון גדול מדי בדרך ובמטרה - כשאתה נמצא במוד של הטפה, אתה עלול לפספס דבר נפלא שלא נופל לך בתוך הנתיב הסלול הזה. נתנה לו פה מישהו בדיון פנינה נפלאה - היא לא מנסה להגיע לאושר, כי האושר הוא סטטי, והיא אוהבת להיות כל הזמן בהתקדמות ותנועה קדימה - האם לקחת את הפנינה הזו והתעמקת בה, ובמשמעות שלה? לגבי הדוגמא שנתת: אני שמחה מאד שעברת חויות שלימדו אותך לקבל דברים בקלות גדולה יותר, לא להתעצבן על דברים לא חשובים. זה דבר נפלא!! מבחינתי, הצעד הבא בהתפתחות הזאת, הוא ללמוד להבחין בין דברים שהם בגדר מציאות שצריך לקבל אותה, ובין דברים שהם לא הכרח המציאות, וצריך למצוא את הדרך והכח לשנותם.