יוסף בן דוד שורץ
New member
הדרך לירושלים-בני מוריס
ספרו החדש של בני מוריס, "הדרך לירושלים" הוצאת עם עובד, אינו מחדש רבות למי שמכיר את ההיסטוריה, אולם הוא מסייע לנפץ מספר מיתוסים של התעמולה הציונית ביחס לאירועים שהתרחשו לפני ובזמן הקמתה של מדינת ישראל. מיתוסים עליה "חונכו" מספר דורות של תלמידים במערכת התעמולה החינוכית בישראל. א. המרד הערבי. בניגוד לתעמולה הציונית שניסתה לצייר מרד זה כפרץ של שנאה ליהודים, הרי" הוא התחולל בעיקר בשל הממדים הגדולים של הגירת יהודים לפלסטינה..ב1935 נכנסו לארץ למעלה מ60,000 יהודים. ערביי ארץ ישראל שמנו אז כמיליון נפש, חששו כי אם יימשך זרם זה של מהגרים, יהוו היהודים שמנו אז 350,000. רוב בארץ, ועד מהרה יכוננו בשטחה מדינה יהודית. המורדים קיוו כי במקרה הטוב יעלה בידם לגרש את הבריטים ולהקים מדינה עצמאית שהנהגתה ערבית- ולפחות ייאלצו את הבריטים לבלום את הגל הגואה של ההגירה או לצמצמו במידה ניכרת".(עמ' 40) ברור איפה מדברים אלו כי הארץ לא הייתה ריקה כטענת הציונים- חיו בה מליון ערבים. היה זה מרד אנטי אימפריאליסטי שגם כוון למנוע מהציונים להשתלט על הארץ ולנשלם. גלאב פשה כנציג האימפריאליזם הבריטי ששימש קצין בכיר בלגיון הערבי, והיה ממתנגדיו של המופתי כתב ב-1957: " לאמיתו של דבר (המופתי) היה פוליטיקאי קנאי. ואלם ביסודם של דברים היה צדק קב במטרה אליה הוא חתר-שלילת דיכוי מזוין של העם הפלשתינאי, המתנגד להגירה רבתית של יהודים בניגוד לרצונם של התושבים, אולם שיטותיו של המופתי לוחמנות קיצונית, סירוב מוחלט לפשרה ורציחות טרוריסטיות של פלשתינאים שחלקו עליו-היו לא נבונות ולא מוסריות"( עמ' 41) וממשיך בני מוריס:, אלא שהבעיה הייתה נעוצה לא רק באופיו של המנהיג המורד. אף שוודאי סבר כחוסייני וכחסידיו הפלשתינים , כי זרם המהגרים היהודים אינו מוצדק וכי יש לבלומו, חש גלאב התנגדות טבעית למדי לכל מי שקם למרוד בכתר הבריטי"( 41). משמע בני מוריס עצמו מעיד שהמרד היה אנטי אימפריאליסטי. בהמשך מספר בני מוריס כיצד הבריטים קנו את ראשי השבטים הבדווים על מנת למנוע שישתתפו במרד האנטי בריטי. אולם לא רק הבריטים ששלטו בעבר הירדן בנוסף לפלסטין, ניסו להכשיל את המרד כך גם פעלו מלכי ערב, וגם המופתי עצמו שחשש מאובדן השליטה על מרד עממי שיכול היה להפיל גם את בעלי האדמות העשיירם בארץ ובארצות ערב." בשלהי אוקטובר 1936, כאשר מלכי ערב, לבקשתו הסודית של חאג' אמין אל חוסייני, קראו לפלשתינאים להניח א נשקם ולתת סיכוי לדיפלומטיה, הגיע לקיצו השלב הראשון של המרד"( שם עמ' 47) אילו לפלסטינים הייתה הנהגה מהפכנית, מרד זה היה הופך למהפכה סוציאליסטית, אולם חוסר הנהגה מהפכנית, הפחד של מלכי ערב, השלטון הקולוניאליסטי וההנהגה הציונית , היו הסיבות לבידוד המרד, ולהכשלתו. בשלב זה עקב התמרדות ההמונים הפלסטינים פרסמה הממשלה הבריטית את דו"ח ועדת פיל, שקרא לחלוקת הארץ( כ20 אחוז לציונים) תוך טרנספר של הערבים מהשטחים שיוקצו למדינה הציונית( כרבע מיליון).( שם עמ' 48) וסיפוח השטחים האחרים לעבר הירדן. התגובה של הפלסטינים הייתה חידוש המרד, והממשלה הבריטית נאלצה לסגת מתוכניתה לחלק את הארץ ולבצע טרנספר וביטלה את המלצות וועדת פיל, בה תמכו מנהיגי הציונים. כבר מכאן ניתן ללמוד כי הקמתה של מדינה יהודית ולו בחלק של הארץ היה כרך בגרוש מסיבי של הפלסטינים תוך מניעת הקמתה של מדינה ערבית עצמאית בשטחים בארץ. מוריס גם מוסיף ששליט סעודיה אבן סעוד התנגד לדו"ח ועידת פיל, משום שראה בכך את חיזוקו של יריבו עבדאללה בעבר הירדן.. מה היה האינטרס של הבריטים בהבטחתם להקים קודם כל בית לאומי ואחר מדינה ציונית בארץ? על כך כותב גלאב פשה שחשש מהתפשטות המרד הערבי והתנגד בזמן המרד לחלוקת הארץ, עמד שאחר שינה. " ההנחה כי נוכחות יהודים בפלשתינה, היא נכס אסטרטגי לבריטים התנפצה עתה כליל( גלאב נדרש פה לטיעון בזכות הצהרת בלפור שלפיו קיומה של מדינה ציונית בפלשתינה יסייע לבריטניה להחזיק בתעלת סואץ). קודם כול, אילולי היהודים, היו הערבים ידידותיים ובכך היה מושג יתרון אסטרטגי גדול בהרבה יותר" ברור איפה מה הייתה הסיבה לתמיכת האימפריאליסטית בציונים, אך גם כי הבריטים היו מעוניינים בדבר אחד, שליטה על האזור ועל הארץ. משום כך נעו בין תמיכה בציונים לבין התנגדות למרד ערבי והבטחות חדשות לבקרים לערבים. באופן אירוני, גלאב פשה , משום התנגדותו למרד הערבי שסיכן את האינטרס של השלטון הבריטי, היה מהראשונים שהשווה את התנועה הערבית האנטי אימפריאליסטית לנאצים, הרבה לפני שעשה זאת בוש. אולם בני מוריס למרות היותו ציוני כותב:" הנוקשות וההטעיה שבהשוואותיו של גלאב בין נאציזם/פשיזם ובין תנועה לאומית אנטי קולוניאלית בעולם השלישי שעודה בניצניה "ראויה לציון( עמ' 57-8). ב. סיפור בדים אחר של הציונים הנו כי מנהיגיהם הסכימו לחלוקה ולהקמת שתי מדינות, האחת יהודית והשנייה פלסטינית, ואילולי התנגדות הערבים כך היה קורה. שאלת חלוקת הארץ עלתה מחדש בסופה של מלחמת העולם השנייה, עקב המניפולציה שעשו מנהיגי הציונים בשואה היהודית, כאשר הם מציגים עצמם כנציגי יהודי העולם , בעוד שהייתה להם אחריות ניכרת להשמדה זו עקב התנגדותם הפעילה לפתיחת שערי ארצות הברית ואנגליה, קנדה ואוסטרליה לפליטי החרב היהודים, שכן עבורם, יהודי בו לא יכלו להשתמש לפרויקט שלהם, כדברי ויצמן היה" אבק היסטורי
ספרו החדש של בני מוריס, "הדרך לירושלים" הוצאת עם עובד, אינו מחדש רבות למי שמכיר את ההיסטוריה, אולם הוא מסייע לנפץ מספר מיתוסים של התעמולה הציונית ביחס לאירועים שהתרחשו לפני ובזמן הקמתה של מדינת ישראל. מיתוסים עליה "חונכו" מספר דורות של תלמידים במערכת התעמולה החינוכית בישראל. א. המרד הערבי. בניגוד לתעמולה הציונית שניסתה לצייר מרד זה כפרץ של שנאה ליהודים, הרי" הוא התחולל בעיקר בשל הממדים הגדולים של הגירת יהודים לפלסטינה..ב1935 נכנסו לארץ למעלה מ60,000 יהודים. ערביי ארץ ישראל שמנו אז כמיליון נפש, חששו כי אם יימשך זרם זה של מהגרים, יהוו היהודים שמנו אז 350,000. רוב בארץ, ועד מהרה יכוננו בשטחה מדינה יהודית. המורדים קיוו כי במקרה הטוב יעלה בידם לגרש את הבריטים ולהקים מדינה עצמאית שהנהגתה ערבית- ולפחות ייאלצו את הבריטים לבלום את הגל הגואה של ההגירה או לצמצמו במידה ניכרת".(עמ' 40) ברור איפה מדברים אלו כי הארץ לא הייתה ריקה כטענת הציונים- חיו בה מליון ערבים. היה זה מרד אנטי אימפריאליסטי שגם כוון למנוע מהציונים להשתלט על הארץ ולנשלם. גלאב פשה כנציג האימפריאליזם הבריטי ששימש קצין בכיר בלגיון הערבי, והיה ממתנגדיו של המופתי כתב ב-1957: " לאמיתו של דבר (המופתי) היה פוליטיקאי קנאי. ואלם ביסודם של דברים היה צדק קב במטרה אליה הוא חתר-שלילת דיכוי מזוין של העם הפלשתינאי, המתנגד להגירה רבתית של יהודים בניגוד לרצונם של התושבים, אולם שיטותיו של המופתי לוחמנות קיצונית, סירוב מוחלט לפשרה ורציחות טרוריסטיות של פלשתינאים שחלקו עליו-היו לא נבונות ולא מוסריות"( עמ' 41) וממשיך בני מוריס:, אלא שהבעיה הייתה נעוצה לא רק באופיו של המנהיג המורד. אף שוודאי סבר כחוסייני וכחסידיו הפלשתינים , כי זרם המהגרים היהודים אינו מוצדק וכי יש לבלומו, חש גלאב התנגדות טבעית למדי לכל מי שקם למרוד בכתר הבריטי"( 41). משמע בני מוריס עצמו מעיד שהמרד היה אנטי אימפריאליסטי. בהמשך מספר בני מוריס כיצד הבריטים קנו את ראשי השבטים הבדווים על מנת למנוע שישתתפו במרד האנטי בריטי. אולם לא רק הבריטים ששלטו בעבר הירדן בנוסף לפלסטין, ניסו להכשיל את המרד כך גם פעלו מלכי ערב, וגם המופתי עצמו שחשש מאובדן השליטה על מרד עממי שיכול היה להפיל גם את בעלי האדמות העשיירם בארץ ובארצות ערב." בשלהי אוקטובר 1936, כאשר מלכי ערב, לבקשתו הסודית של חאג' אמין אל חוסייני, קראו לפלשתינאים להניח א נשקם ולתת סיכוי לדיפלומטיה, הגיע לקיצו השלב הראשון של המרד"( שם עמ' 47) אילו לפלסטינים הייתה הנהגה מהפכנית, מרד זה היה הופך למהפכה סוציאליסטית, אולם חוסר הנהגה מהפכנית, הפחד של מלכי ערב, השלטון הקולוניאליסטי וההנהגה הציונית , היו הסיבות לבידוד המרד, ולהכשלתו. בשלב זה עקב התמרדות ההמונים הפלסטינים פרסמה הממשלה הבריטית את דו"ח ועדת פיל, שקרא לחלוקת הארץ( כ20 אחוז לציונים) תוך טרנספר של הערבים מהשטחים שיוקצו למדינה הציונית( כרבע מיליון).( שם עמ' 48) וסיפוח השטחים האחרים לעבר הירדן. התגובה של הפלסטינים הייתה חידוש המרד, והממשלה הבריטית נאלצה לסגת מתוכניתה לחלק את הארץ ולבצע טרנספר וביטלה את המלצות וועדת פיל, בה תמכו מנהיגי הציונים. כבר מכאן ניתן ללמוד כי הקמתה של מדינה יהודית ולו בחלק של הארץ היה כרך בגרוש מסיבי של הפלסטינים תוך מניעת הקמתה של מדינה ערבית עצמאית בשטחים בארץ. מוריס גם מוסיף ששליט סעודיה אבן סעוד התנגד לדו"ח ועידת פיל, משום שראה בכך את חיזוקו של יריבו עבדאללה בעבר הירדן.. מה היה האינטרס של הבריטים בהבטחתם להקים קודם כל בית לאומי ואחר מדינה ציונית בארץ? על כך כותב גלאב פשה שחשש מהתפשטות המרד הערבי והתנגד בזמן המרד לחלוקת הארץ, עמד שאחר שינה. " ההנחה כי נוכחות יהודים בפלשתינה, היא נכס אסטרטגי לבריטים התנפצה עתה כליל( גלאב נדרש פה לטיעון בזכות הצהרת בלפור שלפיו קיומה של מדינה ציונית בפלשתינה יסייע לבריטניה להחזיק בתעלת סואץ). קודם כול, אילולי היהודים, היו הערבים ידידותיים ובכך היה מושג יתרון אסטרטגי גדול בהרבה יותר" ברור איפה מה הייתה הסיבה לתמיכת האימפריאליסטית בציונים, אך גם כי הבריטים היו מעוניינים בדבר אחד, שליטה על האזור ועל הארץ. משום כך נעו בין תמיכה בציונים לבין התנגדות למרד ערבי והבטחות חדשות לבקרים לערבים. באופן אירוני, גלאב פשה , משום התנגדותו למרד הערבי שסיכן את האינטרס של השלטון הבריטי, היה מהראשונים שהשווה את התנועה הערבית האנטי אימפריאליסטית לנאצים, הרבה לפני שעשה זאת בוש. אולם בני מוריס למרות היותו ציוני כותב:" הנוקשות וההטעיה שבהשוואותיו של גלאב בין נאציזם/פשיזם ובין תנועה לאומית אנטי קולוניאלית בעולם השלישי שעודה בניצניה "ראויה לציון( עמ' 57-8). ב. סיפור בדים אחר של הציונים הנו כי מנהיגיהם הסכימו לחלוקה ולהקמת שתי מדינות, האחת יהודית והשנייה פלסטינית, ואילולי התנגדות הערבים כך היה קורה. שאלת חלוקת הארץ עלתה מחדש בסופה של מלחמת העולם השנייה, עקב המניפולציה שעשו מנהיגי הציונים בשואה היהודית, כאשר הם מציגים עצמם כנציגי יהודי העולם , בעוד שהייתה להם אחריות ניכרת להשמדה זו עקב התנגדותם הפעילה לפתיחת שערי ארצות הברית ואנגליה, קנדה ואוסטרליה לפליטי החרב היהודים, שכן עבורם, יהודי בו לא יכלו להשתמש לפרויקט שלהם, כדברי ויצמן היה" אבק היסטורי