הדרכת הורים - סיוט

הדרכת הורים - סיוט

שני הגדולים בטיפול פסיכולוגי, אחד בגלל האוטיזם, שני בגלל חוסר ביטחון, בעיות חברתיות, בעיות קשב וריכוז וכד'.
התחלנו עם הראשון, חצי שנה רק הוא היה בטיפול. היה סביר. היינו נפגשים כל כמה שבועות, הילדים הקטנים הלכו לישון סביר, היינו מרדימים אותם ויוצאים.
לפני חודשיים בערך התחלנו עם הגדול. בנתיים התינוק התחיל לעשות בעיות עם להירדם, מה שהפך לסיוט כי חייבים להספיק לפני שיוצאים. וגם צריך לצאת כמעט כל שבוע, כל פעם בגלל ילד אחר.
היום מסתבר ששכחנו שקבענו עם הפסיכולוגית של הגדול, נשמעה מעוצבנת בהודעה, בטח גם תרצה תשלום על הפגישה. היא בכלל רצתה פגישה כל שבועיים, התפשרנו על על כל שלושה.
עם השנייה לא נפגשנו כבר חודש כי היא נחמדה ושואלת מתי אפשר. ואז זה כל פעם נדחה.
אמא שלי נסעה לחו"ל, תחזור עוד שבועיים. עד אז אין שום פתרון, אלא אם נשאיר אותם עם הגדול כשהם ישנים. אבל אין סיכוי להרדים אותם כי היא מסכימה להיפגש רק בתשע. ימי שישי עמוסים עם מסיבות סיום בגנים, עוד שבועיים הם בכלל ייצאו לחופש.
בייביסיטר אין לי, צריך לחפש. בכל מקרה, אי אפשר להשאיר אותה להרדים אותם. פשוט קשה בטירוף להרדים שניהם לבד. בעלי חזר אתמול מאוחר וכמעט השתגעתי למרות עזרתו של הגדול.
בקיצור, אין לי מושג מה עושים. ועכשיו עוד חופש, בלי חוגים. עוד חודשיים יהיה פי אלף יותר קשה.
 
אנחנו הולכים להדרכת הורים בנפרד. פעם אני ופעם הוא

לפעמים יוצא לנו ביחד, אבל אין מה לעשות, לפעמים זה בלתי אפשרי ואז אנחנו מתפצלים ומעבירים אחד לשני את המידע. זה גם לא רע כי לכל אחד מאיתנו יש קשיים אחרים (גם עם הילד וגם ביישום הנחיות) אז כשכל אחד בא בנפרד הוא או היא מקבלים מענה אישי יותר למה שרלוונטי עבורם.
אבל אם בייביסיטר זאת אפשרות אז שלא תרדים אותם. ימי חמישי יהיו ערב בלאגן. זה לא באמת סוף העולם. שלא ילכו לישון, שירדמו לה מול הטלוויזיה בשעה עשר בלילה, מה אכפת לך. למחרת אין מסגרות, וגם אם כן, זה יום שישי, אז יאחרו. ביג דיל. אחרי ההדרכת הורים אם כבר יש לכם בייביסיטר תשבו עוד חצי שעה לשתות משהו ולהתאוורר. או תארגנו מראש בגדי ספורט באוטו (או אפילו עליכם, הפסיכולוגית תתמודד עם זה שאתם לא לבושים ייצוגי) ותצאו להליכה טובה של חצי שעה יחד כדי לנקות את הראש ולהזרים קצת אנדורפינים. איפשהו צריך לוותר ולשחרר. אם חשובה לכם הדרכת ההורים אז לעזאזל עם ההרדמות. תביאו בייביסיטר קבועה ותעשו לימונדה מהלימון הזה.
 
הן רוצות ששנינו נבוא

אבל כנראה שגם אנחנו נצטרך להתפצל.
אנחנו פשוט רוצים למקסם את הרווח מהפגישות (המאד יקרות ולא מאד יעילות).
 
זאת אומרת שמלבד מטפלים שמגיעים הביתה בשוטף

למשל פיזיותרפיסטית, אף אחד מאנשי המקצוע שלנו לא יסכים לדעתי להגיע אלינו הביתה. מטפלים שעובדים במכון של הקופה או בהסדר עם הקופה בכלל לא יכולים לעשות דבר כזה, כאילו, אין קוד לדבר הזה, מי ישלם להם על הזמן ועל אובדן המטופלים האחרים שהם יכולים לראות בזמן שהם בדרכים? וגם מטפלים פרטיים, אני לגמרי לא מדמיינת אותם יוצאים מהקליניקה ונוסעים אלינו.
ברור שמנתחת התנהגות נגיד צריכה להגיע הביתה, אבל סתם פסיכולוגית שמטפלת בילד ביישן או עם קשיים חברתיים? נראה לי לחלוטין לא סביר שזה יקרה.
 
התכוונת שלמטפלים מהקופה לא באים (מטופלים) בערב?

זה לא ממש מדויק. אני מניחה שאולי מטפלים בקופה ממש לא, כי הקופה לא פתוחה בשעות האלה (אם כי גם רופא הילדים שלנו נשאר לעיתים עד 9 בערב ויש רופאים שיש אליהם תורים גם ב-10 בלילה, אז לא רואה סיבה שפסיכולוג מהקופה לא יעבוד בשעות האלה), אבל בכל מקרה יש הרבה מטפלים שנמצאים בהסדר עם הקופה ואז את מגיעה אליהם כי אלה האופציות שהקופה נתנה לך אבל הם מבחינתם מטפלים פרטיים לכל דבר והם בהחלט עובדים בשעות הערב.
אני חושבת שזה סופר מגניב שמטפלים באים אלייך הביתה ואני חושבת שכך נכון וצריך להיות, לא רק להדרכת הורים אלא לטיפול בילד. אין שום סיבה לטרטר ילד עם צרכים מיוחדים, במיוחד שלרבים בהם יש קושי במעברים ובעוד המון דברים שהופכים נסיעות ומקומות חדשים למבצע. אבל נדמה לי שהחוויה שלך לא כל כך מייצגת. כמו שאמרתי, מלבד מטפלים שבהגדרה אין להם קליניקה והם מטפלים בבית הלקוח, כמו פיזיותרפיסטית, אף אחד מהמטפלים שלנו שעובד במקום מסודר, בין אם זה בקופה פרופר או בקליניקה פרטית לא היה מסכים לבוא אלינו הביתה. בטח לא בקביעות ובטח לא בעלות סבירה.
 
כל הפגישות אם צריך נערכות אצלי

מנתחת ההתנהגות, ריפוי בעיסוק, הקלינאית. רק חסר שגם אצטרך לרוץ אליהם. תגידי שאת לא יכולה. אין לך סידור לילדים וכו'. גם אם תשלמי כמה שקלים תוספת, שווה על הריצות.
 
מה פתאום?

הן יושבות בקליניקה שלהן, ומקבלות פגישה אחרי פגישה.
במקרה שלי גם אי אפשר לדבר בבית כי הגדולים ישמעו.
 
אוי נו

ברור לי שכולם רק רוצים בטובתכם, אבל מכיוון שאינכם יכולים להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת ומכיוון שיש לכם עוד ילדים שכולם זקוקים לאיזשהו יחס וטיפול מההורים שלהם, אז מישהו צריך להתגמש פה.
יופי שהן רוצות להיפגש פעם בשבועיים עם שני ההורים ורק בשעה תשע בערב, אבל וואלה... אי אפשר. אז מוצאים פתרון אחר. יתכן שחלק מהעברת המידע יכולה להתבצע בכתב. או בטלפון. או בסקייפ. בתשלום כמובן, אבל בלי הטרטור של הנסיעה לפחות. יתכן שאפשר שכל פעם אחד מבני הזוג יגיע. יתכן שאפשר למצוא שעה בשישי בבוקר. אני גיליתי שפניה למיומנויות הטיפוליות של אנשי המקצוע עובדת הכי טוב. כלומר אני מסבירה בצורה הפשוטה ביותר שאני מאוד רוצה לעשות כדבריה אבל הנה הנסיבות שלי ואני אשמח לעצה, מה היא ממליצה לי לעשות כדי לישם את זה. וככה היא בעצמה מציעה איזושהי פשרה.
 
צודקת

יש שתי מטפלות, בנפרד לכל ילד. אחת גמישה יחסית וגם באמת מבינה.
השנייה לא גמישה בכלל, לא משנה כמה אנחנו מסבירים את המצב.
היא יכולה ביום מסויים בשעה מסויימת. וזהו (אלא אם נסכים להגיע לקליניקה בעיר אחרת, מרחק של 40 דקות נסיעה). האמת, גם אין לי איתה כימיה. בחרנו אותה בעיקר לפי מיקום הקליניקה. תוהה האם לחפש מישהי אחרת. כי אני גם ממש אבל ממש לא רואה תועלת מהמפגשים איתה (אפילו הכי קטנה). אבל התחלנו רק לפני כמה חודשים. שווה להמתין?
אבל בנתיים כנראה שבשבועות שאין פתרון (כי לפעמים יש) אנחנו נתפצל.
 
לתחושתי, הדרכת הורים היתה יעילה מהפגישה הראשונה

או לפחות, לא יצאתי אדישה מפגישת הדרכת הורים. היו פגישות ומטפלות שיצאתי מהן בהרגשה של - לאאאאאא. אני לא חוזרת אלייך כי את לא מתאימה לי סוף פסוק, והיו פגישות ומטפלות שיצאתי מהן בהרגשה של וואלה, שווה לנסות. אבל אם אין כימיה ובכלל לא רואים תועלת מהמפגשים אז לדעתי או שלהגיד לה מפורשות את זה - אנחנו לא מסתדרים, אנחנו לא רואים תועלת בהדרכת הורים שאנחנו מקבלים ממך, נראה שאת מסתדרת טוב עם הילד ותורמת לו ולכן חבל לנו להפסיק את הטיפול אחד על אחד עם הילד אבל אנחנו לא מעוניינים בהדרכת הורים (ולראות אם היא בכלל תסכים לעבוד בפורמט כזה) או להפסיק ולעבור לאיש מקצוע אחר שאיתו יש כימיה. הדרכת הורים אמורה לעזור משמעותית, אפילו יותר מהטיפול אחד על אחד עם הילד, כי אתם נמצאים איתו יותר זמן ויודעים לגשת אליו יותר טוב ושינוי אצלכם ובהתנהלות שלכם מאוד משפיע. אם זה לא קורה בעיני חבל על הכסף.
 
שווה לשאוך את הילד?

כי הוא כבר גדול, אז צריך להתחשב בו אם מחליפים לו מטפל. כי בגיל הזה מדובר בשיחות, לא במשחקים.
אבל כן, אני לא מתחברת אליה. הייתה תועלת אחרי הפגישות הראשונות שלה עם הילד, שהיא סיפרה לי מה הוא מרגיש וכד'.
אחרי זה לא היה כלום מועיל.
 
אני חושבת את הדיון הזה צריך לנהל מולה בפתיחות

כי אם היא כזאת למשל שלא מוכנה לעשות טיפול לילד בלי הדרכת הורים אז ההתנהלות שלך תהיה שונה מאשר אם היא כן מוכנה לזה.
במקביל, לגיטימי לחלוטין להגיד לה תשמעי, כרגע אנחנו מרגישים שהפגישות האלה לא מובילות לשום מקום. מה שאנחנו היינו רוצים זה התייחסות פרקטית לנושאים XYZ, או אם הפגישות אמורות להמשיך בפורמט הנוכחי אנחנו רוצים לדלל לפעם בחודש.
הכול תלוי בכיוון שאת רוצה להגיע אליו. לי יש ילד בטיפול פסיכולוגי שעם כל הכנות, לא בא לי להתעסק איתו. מתאים לי להגיד לה תעשי מה שאת רוצה, תעדכני אותי מדי פעם, לא רוצה להשתתף בזה. זאת זכותי. היא יכולה לסרב להמשיך לטפל בו ויכולה לקבל את זה. לחילופין יש לי ילדה בטיפול לא פסיכולוגי אבל כזה שבו סופר-חשוב לי להיות מעורבת ובו אם יש אפילו רגע מת אחד בשיחה עם המטפלת אני מיד קופצת ואומרת שניה, זה לא מה שהתכוונתי, אני צריכה ממך ככה וככה. תתיחסי לנושא הזה ותדריכי אותי מה לעשות במצב ההוא ואוי, תשמעי, אתמול היא עשתה ככה ומה אני צריכה לעשות אם היא תעשה את זה עוד פעם.
עם כל המקצועיות שלהן הן לא קוראות מחשבות. לפעמים צריך לכוון אותן למה שאת צריכה/מצפה לקבל.
 
אבל נהוג לטפל בילד בלי הדרכת הורים?

היא התעקשה על כל שבועיים, התפשרנו על פעם בשלושה שבועות.
 
אבל את לא רוצה לעשות מה שנהוג

נהוג זה בדיוק מה שהציעו לך. מה שנהוג לא מתאים לך. אז תעצבי את המציאות בהתאם למה שמתאים לך. לא חייבים לעשות מה שנהוג, לפעמים מותר לעשות מה שמתאים.
 
למעלה