הדרן, פאנפיק
MJ
משחקי הרעב, PG, קטניס/פיטה, מתרחש בסוף הספר השלישי. השורה האחרונה אמורה לכתוב כתב נטוי, תפוזבל. אז לקרוא בקובץ=
לוקח לי זמן רב להבין שאני רוצה אותו לידי. וזמן עוד יותר רב להשלים עם רגשות האשם המתלווים להבנה הזו. פתאום השיחות שלנו, עמוקות ככל שיהיו, לא מספיקות לי יותר. אני מבינה שעצם המחשבה שאהיה מעוניינת בקרבה כזו למישהו, שאפשר לנהל מערכת יחסים אחרי כל מה שקרה, מבהילה אותי, ובו זמנית מעניקה תחושת הקלה מסוימת. כשאנחנו סוף כל סוף מתנשקים, אני יותר מנחרדת לגלות שהמצלמה כל הזמן שם. בזווית העין, בוחנת אותי. בדרך כלל מתרכזת יותר בפיטה, כי תשוקה שכזו אי אפשר לזייף. אני מתנערת מהמחשבה הזו. אנחנו לא בזירה. זה הבית. כשצליל הפלאשים מתגנב חזרה לראשי אני מזכירה לעצמי שמוחי מתעתע בי, שהשפתיים של פיטה הם הדבר המוחשי ביותר בעולם, שאין איש שצופה בנו. מצנח כסוף לא הולך ליפול מהשמיים בתמורה להפגנת החיבה הזו, נושא בתוכו תרופות מצילות חיים, או פצצות מתוחכמות. אלו רק אני והוא והשקט המבורך של מחוז 12. שמי הוא קטניס אוורדין. אני בת שמונה עשרה. הבית שלי הוא מחוז שתיים עשרה. אחותי הקטנה מתה. אני מאוהבת בפיטה מלארק.
משחקי הרעב, PG, קטניס/פיטה, מתרחש בסוף הספר השלישי. השורה האחרונה אמורה לכתוב כתב נטוי, תפוזבל. אז לקרוא בקובץ=
