הדרת תרבות - פאב הרזניק. ../images/Emo46.gif ../images/Emo46.gif../images/Emo7.gif ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif
אחד הדברים הנפלאים בעיר הקסומה הזאת זה הלילות שלה. באמצע הקיץ, בכמעט כל ערב שקט, אתה יוצא לך לרחוב ומרגיש את האוויר הקר והצלול של הר הצופים חודר לך לעצמות.בדרך כלל לא מדובר בקור מאיים או בקור רע אלא בקור נעים כזה רך ועדין שעובר לך על העור וממש בא לי להגיד מפנק אותך קצת. הלילה הקור הזה חדר גם ללב של כמה אנשים והפך את הלילה הקסום לליל חושך וזעם. כבר כמה חודשים לא יצא לי לראות הופעה של הדרה לוין ארדי, לא מדובר בסיבה מכוונת או מתוכננת מראש , אלא הלו"ז שלה והלו"ז שלי לא הצליחו למצוא להם נקודת חיבור וזמן איכות משותף. כאשר ראיתי שיש הופעה ברזניק – הפאב של המעונות, ידעתי שאני יהיה שם. סוף סוף האיחוד הגדול-קטן שלי. כשהתקרבנו אני וחברתי למסע המופלא הזה לפאב הייתה לי רק תקווה קטנטנה בלב. שהסטודנטים לא יאכזבו ויגיעו לראות את הדרה מופיעה, אני יודע שתקופת מבחנים וזה קשה , אני יודע שהם לא מכירים את החומר שלה יתר על המידה – אבל הייתה לי אמונה ותקווה. אושר – הפאב יחסית מלא. אנחנו נכנסים רואים שהמקום הפנוי היחידי לבד זה או שורה ראשונה או שורה אחרונה אז התיישבנו באחרונה. אני לא אוהב שהאומן שמופיע נמצא ממש מעלי , זה מקשה עלי את הצפייה. הדרה עולה לבמה מלווה בכוס יין רחבה ומלאה לחלוטין. היא מתיישבת על הקלידים מצמידה את הכוס לשפתותיה וזה מתחיל. זה מתחיל בחיוך רחב שעולה על פרצופי, זה מתחיל במכה חזקה של הכרה שנופלת עלי – ממש לא זכרתי כמה אני אוהב את זה.זה מתחיל ב-נטו געגועים. באמת ובתמים שהתגעגעתי לראות את הדרה מופיעה, לשמוע את הקול, לחוש ברגש העמוק שהיא מקרינה על הבמה. להתאהב בה מחדש. אני מתרגש. בואו נזרוק ישר את הקלפים על השולחן – היה חרא קהל. אבל כשאני אומר חרא קהל אני מתכוון לרפש בן רפש נכדו של הטחב המגעיל שנמצא לכל אחד עמוק בתוך הצינורות של הביוב. ואני לא מגזים. חוסר כבוד לאומן בצורה שמעוררת בי חלחלה על כך שאני הייתי חלק מהאנשים שנכחו בפאב הזה. ואין לי שום בעיה עם הפאב , הייתי כבר בהופעות אחרות שם וישבתי שם להנאתי בימי חול והמקום והצוות שלו מוצלח ביותר. ההופעה מתחילה ואני מסתכל סביבי המוני אנשים (ששילמו כרטיס להופעה הזאת –אומנם סכום סימלי ביותר של 20 שח אבל עדין שילמו כרטיסים ) שלא סותמים את פה. ניסיתי להעיר לאיש או שניים , ניסיתי להחליף אין ספור מקומות במהלך ההופעה ולא הצלחתי , למרות ניסיוני הרב בהופעות , להתחמק לפינה שקטה. אפילו בשלב שהתפשרתי ועברתי לשורה הראשונה השולחן שישב בשורה השנייה שנמצאת פחות מ2 מטר מהדרה לא הפסיק לדבר על המבחן במתמטיקה שלו – פיפל יו מייק מי סיק. יש שיגידו שהאומן על הבמה צריך למשוך אליו את הקהל לסקרן אותו ולגרום לו לשתוק ולרצות לשמוע אותו אבל מה שהלך שם היה מתחת לכל ביקורת מינימאלית, מהשנייה הראשונה ועד לסוף המר. אל תטעו לחשוב שהדרה לא הייתה טובה , שהדרה לא נתנה את כל (וקול) מה שיש בה. ההפך הוא הנכון היא הייתה מתוקה ומקסימה ועשתה המון מוזיקה טובה מהסוג שהיא כל כך מומחית בו. אינני מומחה ווקאלי גדול אבל הייתה לי הרגשה שהיא השתפרה באיכות הקול שלה בצורה מרשימה. נגעה בליבי במקומות שכבר שכחתי שקיימים בו. היא רקדה כל כך יפה על הבמה רצה לה בין ראפ לסול בין עברית לאנגלית בין שירים מקוריים לקאברים שכולם מכירים ועדין הבושה לא נפסקה – היא לא הצליחה לחדור את הקליפה של אותם הסטודנטים שאפילו לא נתנו לה צ'אנס מלכתחילה. (אפילו במעברונים בין השירים השיתוף פעולה שלהם היה מזוויע וזה ניכר על פניה של הדרה ) אני חייב לציין שקצת שעשע אותי לראות עדין שבסוף כל שיר הם מוחאים כפיים בצורה מרשימה מאוד – זה כל כך מגוחך לראות אנשים לא מפסיקים לדבר ולהפריע במהלך השירים וברגע שנגמר מתחילים למחוא כפיים בסערה. אין לי ספק אם הייתי שואל אחדים מהם האם בשיר עכשיו הייתה מפוחית או לא , ספק גדול אם הייתי מוצא המון תשובות ודאיות נכונות. כן לא טעיתם , הם הוציאו לגמרי מפוקוס בחלקים רחבים של המופע. וזה מה שבאמת דיכא אותי. לסיום אני מאחל לכולנו המון הצלחה במבחנים – אולי זה מה שהפך את הסטודנטים על דעתם. עוד נקודה קטנטונת ואני הולך לישון – כשראיתי את הפרסומת האותיות זעקו הדרה בעברית , הדרה בעוברית !!!! אומנם ארסנל השירים שלה בעברית שאני מכיר (ונראה לי שגם היו קיימים בהופעות הקודמות שנכחתי בהם ) ניתנים לספירה על יד אחת . אבל היא לגמרי עושה את זה לא רע גם בשפת הקודש. עוד לא החלטתי איך אני מעדיף את ההדרה שלי בעברית או באנגלית אבל זה בטוח יהיה מעניין. ואני בטוח אשמח לראות את זה שוב.
אחד הדברים הנפלאים בעיר הקסומה הזאת זה הלילות שלה. באמצע הקיץ, בכמעט כל ערב שקט, אתה יוצא לך לרחוב ומרגיש את האוויר הקר והצלול של הר הצופים חודר לך לעצמות.בדרך כלל לא מדובר בקור מאיים או בקור רע אלא בקור נעים כזה רך ועדין שעובר לך על העור וממש בא לי להגיד מפנק אותך קצת. הלילה הקור הזה חדר גם ללב של כמה אנשים והפך את הלילה הקסום לליל חושך וזעם. כבר כמה חודשים לא יצא לי לראות הופעה של הדרה לוין ארדי, לא מדובר בסיבה מכוונת או מתוכננת מראש , אלא הלו"ז שלה והלו"ז שלי לא הצליחו למצוא להם נקודת חיבור וזמן איכות משותף. כאשר ראיתי שיש הופעה ברזניק – הפאב של המעונות, ידעתי שאני יהיה שם. סוף סוף האיחוד הגדול-קטן שלי. כשהתקרבנו אני וחברתי למסע המופלא הזה לפאב הייתה לי רק תקווה קטנטנה בלב. שהסטודנטים לא יאכזבו ויגיעו לראות את הדרה מופיעה, אני יודע שתקופת מבחנים וזה קשה , אני יודע שהם לא מכירים את החומר שלה יתר על המידה – אבל הייתה לי אמונה ותקווה. אושר – הפאב יחסית מלא. אנחנו נכנסים רואים שהמקום הפנוי היחידי לבד זה או שורה ראשונה או שורה אחרונה אז התיישבנו באחרונה. אני לא אוהב שהאומן שמופיע נמצא ממש מעלי , זה מקשה עלי את הצפייה. הדרה עולה לבמה מלווה בכוס יין רחבה ומלאה לחלוטין. היא מתיישבת על הקלידים מצמידה את הכוס לשפתותיה וזה מתחיל. זה מתחיל בחיוך רחב שעולה על פרצופי, זה מתחיל במכה חזקה של הכרה שנופלת עלי – ממש לא זכרתי כמה אני אוהב את זה.זה מתחיל ב-נטו געגועים. באמת ובתמים שהתגעגעתי לראות את הדרה מופיעה, לשמוע את הקול, לחוש ברגש העמוק שהיא מקרינה על הבמה. להתאהב בה מחדש. אני מתרגש. בואו נזרוק ישר את הקלפים על השולחן – היה חרא קהל. אבל כשאני אומר חרא קהל אני מתכוון לרפש בן רפש נכדו של הטחב המגעיל שנמצא לכל אחד עמוק בתוך הצינורות של הביוב. ואני לא מגזים. חוסר כבוד לאומן בצורה שמעוררת בי חלחלה על כך שאני הייתי חלק מהאנשים שנכחו בפאב הזה. ואין לי שום בעיה עם הפאב , הייתי כבר בהופעות אחרות שם וישבתי שם להנאתי בימי חול והמקום והצוות שלו מוצלח ביותר. ההופעה מתחילה ואני מסתכל סביבי המוני אנשים (ששילמו כרטיס להופעה הזאת –אומנם סכום סימלי ביותר של 20 שח אבל עדין שילמו כרטיסים ) שלא סותמים את פה. ניסיתי להעיר לאיש או שניים , ניסיתי להחליף אין ספור מקומות במהלך ההופעה ולא הצלחתי , למרות ניסיוני הרב בהופעות , להתחמק לפינה שקטה. אפילו בשלב שהתפשרתי ועברתי לשורה הראשונה השולחן שישב בשורה השנייה שנמצאת פחות מ2 מטר מהדרה לא הפסיק לדבר על המבחן במתמטיקה שלו – פיפל יו מייק מי סיק. יש שיגידו שהאומן על הבמה צריך למשוך אליו את הקהל לסקרן אותו ולגרום לו לשתוק ולרצות לשמוע אותו אבל מה שהלך שם היה מתחת לכל ביקורת מינימאלית, מהשנייה הראשונה ועד לסוף המר. אל תטעו לחשוב שהדרה לא הייתה טובה , שהדרה לא נתנה את כל (וקול) מה שיש בה. ההפך הוא הנכון היא הייתה מתוקה ומקסימה ועשתה המון מוזיקה טובה מהסוג שהיא כל כך מומחית בו. אינני מומחה ווקאלי גדול אבל הייתה לי הרגשה שהיא השתפרה באיכות הקול שלה בצורה מרשימה. נגעה בליבי במקומות שכבר שכחתי שקיימים בו. היא רקדה כל כך יפה על הבמה רצה לה בין ראפ לסול בין עברית לאנגלית בין שירים מקוריים לקאברים שכולם מכירים ועדין הבושה לא נפסקה – היא לא הצליחה לחדור את הקליפה של אותם הסטודנטים שאפילו לא נתנו לה צ'אנס מלכתחילה. (אפילו במעברונים בין השירים השיתוף פעולה שלהם היה מזוויע וזה ניכר על פניה של הדרה ) אני חייב לציין שקצת שעשע אותי לראות עדין שבסוף כל שיר הם מוחאים כפיים בצורה מרשימה מאוד – זה כל כך מגוחך לראות אנשים לא מפסיקים לדבר ולהפריע במהלך השירים וברגע שנגמר מתחילים למחוא כפיים בסערה. אין לי ספק אם הייתי שואל אחדים מהם האם בשיר עכשיו הייתה מפוחית או לא , ספק גדול אם הייתי מוצא המון תשובות ודאיות נכונות. כן לא טעיתם , הם הוציאו לגמרי מפוקוס בחלקים רחבים של המופע. וזה מה שבאמת דיכא אותי. לסיום אני מאחל לכולנו המון הצלחה במבחנים – אולי זה מה שהפך את הסטודנטים על דעתם. עוד נקודה קטנטונת ואני הולך לישון – כשראיתי את הפרסומת האותיות זעקו הדרה בעברית , הדרה בעוברית !!!! אומנם ארסנל השירים שלה בעברית שאני מכיר (ונראה לי שגם היו קיימים בהופעות הקודמות שנכחתי בהם ) ניתנים לספירה על יד אחת . אבל היא לגמרי עושה את זה לא רע גם בשפת הקודש. עוד לא החלטתי איך אני מעדיף את ההדרה שלי בעברית או באנגלית אבל זה בטוח יהיה מעניין. ואני בטוח אשמח לראות את זה שוב.
