Radagast The Brown
New member
הדר-הבא - העיר, המבנים ושיטת הכלכלה
נו, עדיף מאוחר מאשר אף-פעם לא. מבוא אחד הגורמים החשובים בראליזצה של עולם היא המחשת מערכת הכלכלה המניעה אותו. כבר היינו במשחקים בהם 80% מהדמויות הם הרפתקאנים החיים על חרבם, כבר היינו במשחקים שכללו מקצועות, והינו במשחקים שהכילו בזאר, ואפילו עיר. אולם נושא הכלכלה במשחק הוא אחד הנושאים המסובכים והקשים ביותר למימוש. מטרת חוקי היסוד לכלכלה בתור מערכת חוקי יסוד, עלי לספק מערכת חוקים מספיק גנרית שתאפשר בתוכה ביטוי רב-פנים של כמה מערכות כלכלה, עמוקות יותר או עמוקות פחות, בהתאם לאופיים של השחקנים שבחרו לשחק באזורם, אך עדיין, ליצור בסיס שוויוני שיאפשר גמישות, אך עדיין ימחיש מרקם כלכלי חברתי בצורה אמינה. יסוד הכלכלה ב´הדבר-הבא´ הפתרון - חזרה לעולם המספרים וההסתברויות. מכיוון שכל עולם מורכב מהתפלגות הסתברותית מסויימת שיוצרת בו מימד ריאלי בגיוני (לדוגמא, לא כל אחד יכול להיות מלך בו-זמנית), הכלכלה במשחקנו עוברת על פי יסודות אלו. לכל מקום מושב יש מרקם מקצועי של אוכלוסייתו. בין אם זה כפר של חקלאים, או עיר בורגנית, כולם צריכים לאכול, ללבוש, לבלות. רובם גם ´מעדיפים´ להתגונן, או לערוך פולחנים, או כל המועדף על ידי השחקנים והמעשיר את משחקם. ב´הדבר-הבא´, דבר אינו מובן מאיליו. החל מהבגדים אותם לובשות הדמויות, האוכל אותו הם אוכלות, וכלה במשאבים העומדים לרשותם, הן מבחינת ידע, והן מבחינת משאבים פיזים. ועל כן, כל מקום מושב חייב שתושביו ידעו לדאוג לעצמם לאוכל וללבוש לפני כל דבר אחר. קפטין שירצה למשל נפחייה בשביל נשקים לחייליו, יצטרך לדאוג תחילה לטחנת-קמח למשל, או לאסם חקלאי, או לחווה, או רפת, או לול, או עדר סוסים, חוף-דייג, או אנל´א יודע מה. מה שעושה לכם את זה. כנ"ל אם הוא רוצה להלביש את מכובדיו בגלימות - הוא יזדקק לחייט בעיר, או שיצטרך לפחות להתקין יחסי מסחר עם עיר שיש בה חייט מקצועי. כמובן שיש לדאוג גם לחיי היומיום, ולדאוג לבידור בעיר, בין אם זה שבט משוטט שרוקד להנאתו מסביב למדורות, או מספר סיפורי אימה זה לזה, ובין אם זו עיר בורגנית שיש בה בית מרזח, או מי-יודע? מועדון לילה בוהמי. בקיצור: מהו אופיו של מקום מושבכם? המבנה יצוגי לתחומים האלה שציינתי, ולעוד תחומים רבים נוספים ניתן לדאוג ע"י מבנה יצוגי. מבנה יצוגי יכול להיות אוהל סיירות אפור ופשוט ל-4 אנשים במקרה הרע והגרוע, או מבצר מפואר דו-קומתי עם כמה חדרים מסוכות-נצח ואולם ענק לנשפים קהילתיים במקרה הטוב. חשוב להבין:מכיוון שהמשחק מיועד להתרחש פעם בחודשיים, אנא, תכננו את העיר שלכם בקלות, באופן שתוכלו לגלם אותה שוב ושוב מבלי שזה יבוא באופן ישיר על חיי היומיום. מומלץ גם לדאוג לאיזורי צל/מחסה מגשם לפני שדואגים לפסלים בכיכר העיר... עבור כל מבנה יצוגי כזה מקבל מקום-מושב בונוס בסיסי, שמתחיל מהאישור המשחקי להתקיים כעיר, ללבוש בגדים שהינם מעט יותר מה´סחבות´ שתופרות בגסות בנות הכפר, עבור והמשך ליכולת לייצר שריונות ונשקים, סדנאות אמנים פסלים וציירים, כלי-מצור בליסטים, מרקחות ריפוי ורעלים, כלי מלחמה, מחקרי-קסם, לאמן חיילים, לערוך פולחנים המוניים, להוות עיר פונדק, להחזיק מכרה מחצבים, וכן הלאה, ואין לזה סוף. אני מתכוון שאין לזה סוף. הדבר-הבא שתשיג לעירך יכול להיות מאורת דרקון. המספרים הם חסויים, ותלויים בעיקר בהסמכה של מקום מושב ומספר האנשים החברים בו, כשלכל אדם יש תחום עיסוק עיקרי אחד לחיי היומיום שלו. אין זה אומר ששחקן שמשחק חייט צריך לשבת ולתפור בגדים כל המשחק. המשחקים הגדולים הם ´הימים הגורליים´, ואין לצפות מדמות שתלך לערום חציר בימים הגורליים, כשגורל עירה וממלכתה מוטל על הכף (למרות שזה יכול להיות Role-Play מעניין אם יעשו אותו טוב...). אך הדמות צריכה להיות משוחקת מנקודת מבט של האדם הפשוט החי בעירו, בין אם ביום גורלי זה נמאס לו מהחיים והוא לוקח חרב ומחליט להיות הרפתקאן, ובין אם לא. (כמובן שיש להסביר סיפורית מאיין הגיעה חרב לידיו של החייט / חקלאי / כורה / סופרת / פסל / רקדנית / בנקאי... ...אך זה כבר עניין אחר) האיזון במשחק האיזון במשחק נע בשתי רמות. רמה אחת מחפשת את האיזון הדק בין עיר אחת גדולה שיכולה להגיע להחזקת מבנים משוכללים יותר, לבין העובדה הפשוטה שכמה מקומות-מושב קטנים יכולים להחזיק יותר מבנים יצוגיים בעלי השפעה במשחק מאשר עיר גדולה אחת. מחיק הפיזור - הוא איכות המבנים, אך מחיר הריכוזיות הוא כמות המבנים. ההגיון מאחורי זה, הוא שככל שמקום מושב גדול יותר, כך יש בו יותר ´נספחים תרבותיים´; החל בכהנים שעבודתם היא שרות רוחני ופולחני, וכלה בבוהמה אריסטוקרטית החשובה כמותרות במקום מושב קטן. במקום מושב קטן לכל אחד יש תפקיד, וכולם מכירים את כולם, כל כולם זקוקים לשרותים של כולם. לכן, אותה כמות אנשים תקבל יותר מבנים (ולכן גם יותר תוצרת לאומית) אם תתפזר לכמה מקומות מושב קטנים מאשר אם תשב בעיר גדולה אחת.
נו, עדיף מאוחר מאשר אף-פעם לא. מבוא אחד הגורמים החשובים בראליזצה של עולם היא המחשת מערכת הכלכלה המניעה אותו. כבר היינו במשחקים בהם 80% מהדמויות הם הרפתקאנים החיים על חרבם, כבר היינו במשחקים שכללו מקצועות, והינו במשחקים שהכילו בזאר, ואפילו עיר. אולם נושא הכלכלה במשחק הוא אחד הנושאים המסובכים והקשים ביותר למימוש. מטרת חוקי היסוד לכלכלה בתור מערכת חוקי יסוד, עלי לספק מערכת חוקים מספיק גנרית שתאפשר בתוכה ביטוי רב-פנים של כמה מערכות כלכלה, עמוקות יותר או עמוקות פחות, בהתאם לאופיים של השחקנים שבחרו לשחק באזורם, אך עדיין, ליצור בסיס שוויוני שיאפשר גמישות, אך עדיין ימחיש מרקם כלכלי חברתי בצורה אמינה. יסוד הכלכלה ב´הדבר-הבא´ הפתרון - חזרה לעולם המספרים וההסתברויות. מכיוון שכל עולם מורכב מהתפלגות הסתברותית מסויימת שיוצרת בו מימד ריאלי בגיוני (לדוגמא, לא כל אחד יכול להיות מלך בו-זמנית), הכלכלה במשחקנו עוברת על פי יסודות אלו. לכל מקום מושב יש מרקם מקצועי של אוכלוסייתו. בין אם זה כפר של חקלאים, או עיר בורגנית, כולם צריכים לאכול, ללבוש, לבלות. רובם גם ´מעדיפים´ להתגונן, או לערוך פולחנים, או כל המועדף על ידי השחקנים והמעשיר את משחקם. ב´הדבר-הבא´, דבר אינו מובן מאיליו. החל מהבגדים אותם לובשות הדמויות, האוכל אותו הם אוכלות, וכלה במשאבים העומדים לרשותם, הן מבחינת ידע, והן מבחינת משאבים פיזים. ועל כן, כל מקום מושב חייב שתושביו ידעו לדאוג לעצמם לאוכל וללבוש לפני כל דבר אחר. קפטין שירצה למשל נפחייה בשביל נשקים לחייליו, יצטרך לדאוג תחילה לטחנת-קמח למשל, או לאסם חקלאי, או לחווה, או רפת, או לול, או עדר סוסים, חוף-דייג, או אנל´א יודע מה. מה שעושה לכם את זה. כנ"ל אם הוא רוצה להלביש את מכובדיו בגלימות - הוא יזדקק לחייט בעיר, או שיצטרך לפחות להתקין יחסי מסחר עם עיר שיש בה חייט מקצועי. כמובן שיש לדאוג גם לחיי היומיום, ולדאוג לבידור בעיר, בין אם זה שבט משוטט שרוקד להנאתו מסביב למדורות, או מספר סיפורי אימה זה לזה, ובין אם זו עיר בורגנית שיש בה בית מרזח, או מי-יודע? מועדון לילה בוהמי. בקיצור: מהו אופיו של מקום מושבכם? המבנה יצוגי לתחומים האלה שציינתי, ולעוד תחומים רבים נוספים ניתן לדאוג ע"י מבנה יצוגי. מבנה יצוגי יכול להיות אוהל סיירות אפור ופשוט ל-4 אנשים במקרה הרע והגרוע, או מבצר מפואר דו-קומתי עם כמה חדרים מסוכות-נצח ואולם ענק לנשפים קהילתיים במקרה הטוב. חשוב להבין:מכיוון שהמשחק מיועד להתרחש פעם בחודשיים, אנא, תכננו את העיר שלכם בקלות, באופן שתוכלו לגלם אותה שוב ושוב מבלי שזה יבוא באופן ישיר על חיי היומיום. מומלץ גם לדאוג לאיזורי צל/מחסה מגשם לפני שדואגים לפסלים בכיכר העיר... עבור כל מבנה יצוגי כזה מקבל מקום-מושב בונוס בסיסי, שמתחיל מהאישור המשחקי להתקיים כעיר, ללבוש בגדים שהינם מעט יותר מה´סחבות´ שתופרות בגסות בנות הכפר, עבור והמשך ליכולת לייצר שריונות ונשקים, סדנאות אמנים פסלים וציירים, כלי-מצור בליסטים, מרקחות ריפוי ורעלים, כלי מלחמה, מחקרי-קסם, לאמן חיילים, לערוך פולחנים המוניים, להוות עיר פונדק, להחזיק מכרה מחצבים, וכן הלאה, ואין לזה סוף. אני מתכוון שאין לזה סוף. הדבר-הבא שתשיג לעירך יכול להיות מאורת דרקון. המספרים הם חסויים, ותלויים בעיקר בהסמכה של מקום מושב ומספר האנשים החברים בו, כשלכל אדם יש תחום עיסוק עיקרי אחד לחיי היומיום שלו. אין זה אומר ששחקן שמשחק חייט צריך לשבת ולתפור בגדים כל המשחק. המשחקים הגדולים הם ´הימים הגורליים´, ואין לצפות מדמות שתלך לערום חציר בימים הגורליים, כשגורל עירה וממלכתה מוטל על הכף (למרות שזה יכול להיות Role-Play מעניין אם יעשו אותו טוב...). אך הדמות צריכה להיות משוחקת מנקודת מבט של האדם הפשוט החי בעירו, בין אם ביום גורלי זה נמאס לו מהחיים והוא לוקח חרב ומחליט להיות הרפתקאן, ובין אם לא. (כמובן שיש להסביר סיפורית מאיין הגיעה חרב לידיו של החייט / חקלאי / כורה / סופרת / פסל / רקדנית / בנקאי... ...אך זה כבר עניין אחר) האיזון במשחק האיזון במשחק נע בשתי רמות. רמה אחת מחפשת את האיזון הדק בין עיר אחת גדולה שיכולה להגיע להחזקת מבנים משוכללים יותר, לבין העובדה הפשוטה שכמה מקומות-מושב קטנים יכולים להחזיק יותר מבנים יצוגיים בעלי השפעה במשחק מאשר עיר גדולה אחת. מחיק הפיזור - הוא איכות המבנים, אך מחיר הריכוזיות הוא כמות המבנים. ההגיון מאחורי זה, הוא שככל שמקום מושב גדול יותר, כך יש בו יותר ´נספחים תרבותיים´; החל בכהנים שעבודתם היא שרות רוחני ופולחני, וכלה בבוהמה אריסטוקרטית החשובה כמותרות במקום מושב קטן. במקום מושב קטן לכל אחד יש תפקיד, וכולם מכירים את כולם, כל כולם זקוקים לשרותים של כולם. לכן, אותה כמות אנשים תקבל יותר מבנים (ולכן גם יותר תוצרת לאומית) אם תתפזר לכמה מקומות מושב קטנים מאשר אם תשב בעיר גדולה אחת.