הדשא של השכן(ילד חורף -למאמרים)
אתם יודעים שבקיבוץ יש לכל אחד פיסת דשא.ואתם מכירים את הפתגם "הדשא של השכן ירוק יותר".אני הייתי מקפיד על זה.שהדשא של השכן שלי תמיד יהיה ירוק יותר.כן,שלא ידמה לי שאני שואף למשהו אצלו-לא!הדשא של השכן שלי ירוק יותר.כן,שלפחות פתגם אחד יחול עלי אחד לאחד.מה הייתי עושה?הייתי מצהיב את הדשא שלי.כן,לא סיפור מי יודע מה,הייתי מצמיא אותו.ואכן הוא נהיה ירקרק ושרוע.ואילו הדשא של השכן מה זה ירוק-שחור!היה משקה,היה מדשן,היה עושה לו את הציפורניים,כל עלה היה עומד אצלו דום מתוח שפיץ דוקר את הכחלחלה-ואצלי ירוק עד צהבהב ושרוע-שרוע.והייתי מרוצה שמח וטוב לב. עברו עלי ככה כמה ימים,הדשא שלי נהיה צהוב ממש וזה עצבן את השכן שלי,התחיל לדקור לו בעיניים.תשקה את הדשא,אמר לי יום אחד,זרוק עליו איזה גרגר,תן לו קצת חיים.אמרתי לו-לא,ואני עושה את זה בכוונה.אני מקפיד לקיים את הפתגם 'הדשא של השכן ירוק יותר'.תודה על הרגישות. זה כבר הרגיז אותו.כי אני הייתי בכלל הזה אחד לאחד,אבל אותו הוצאתי מהכלל הזה,כי הדשא של השכן שלו תמיד צהוב יותר עד חום.פתאום מוצא את עצמו חבר מהשורה-מחוץ לכלל!אז הוא כועס.התחיל לצעוק עלי:השתגעת?!אתה נורמלי?!אמרתי לו-לא.מה אתה חושב,שאני לא נורמלי להיות נורמלי?איפה!!אני לא נורמלי,ואני גם מציע לך להיות לא נורמלי,כשהנורמה זה לשקר:הנה הוצאתי אותך מחוץ לכלל מסויים,זה אומר שאתה יוצא מן הכלל,פשוט יוצא מן הכלל!זב יופי זה,זה נהדר,זה מימוש הייחודיות,עוּף עם זה... עוד אני מדבר ככה לוקח השכן שלי את צינורו-הוא וממטרתו-שלו,שם על הדשא שלי,ופותח מים.ובבת אחת דרס בכוחניות את הרוחניות.יכולתי לרצוח אותו נפש,אבל אמרתי לו בשקט טעון בעצמה רבה שיסגור את המים ויסלק את צינורו וממטרתו מהדשא שלי. לנוכח דרישתי התקיפה הוא פשוט חייך.התחלתי לחשוב מהר:אם אני אוותר לו-מה יוותר ממני,ואם הוא יוותר לי מה יוותר ממנו,ואם שנינו לא נוותר,מי יוותר מאיתנו-והוא עומד מולי ומחייך.פתאום אמרתי:טוב,אתה רוצה להשקות לי את הדשא -תשקה לי את הדשא,רק תקפיד שהדשא של השכן יהיה ירוק יותר.חשבתי שאני כה גדול שאני תוקע אותו לפינה,שמה שלא יעשה הוא עושה את רצוני:אם הוא סוגר את המים ומסלק את הצינור-הוא מציית לפקודתי,ואם הוא משקה לי את הדשא הוא עבד שלי.אבל בנתיים נשפכים מים על הדשא ועוד מעט יבצבץ הירוק ואני אאבד את עצמיותי לדעת. היה ברור לי ששכני לא יסגור את המים.ממילא חשתי מושפל מהדריסה הכוחנית את הרוחניות.ניגשתי בצעדים איטיים להחליא אל הברז וסגרתיו.פירקתי את הצינור משכתי אותו עם הממטרה אל מעבר לגבולות הקו הצהוב.לאט לאט.לעיני השכן המחייך.שיחייך.העיקר שבדשא שלו נשאר ירוק יותר. (מאיר אריאל למופע זרעי קיץ 91-92)
