הדת היא זרע האלימות?!

[אונסן]

הדת היא זרע האלימות?!

אז ככה, אני הולכת עם השאלה הזו וחברות שלה כבר הרבה זמן בראש, ואשמח לעזרה בעבודה עליה, אז אני אנסה לבטא אותה: אנינורא חוששת שהדת(כל דת) כפי שהיא יוצאת לפועל בעולם כיום - משמע חוקים ומצוות, איסורים כפייה, קונפורמיות, ואמונה בכוח עליון אותו צריך לעבוד וממנו לחשוש ועוד כהנה וכהנה, זורעת את זרע האלימות בלב מאמיניה ואף בלב כופריה. הדת כפי שתיארתי אותה למעלה (בשיפוטיות משהו...) לא עונה על הצרכים שלי בלקיחת אחריות, בחופש בחירה וחשיבה עצמאית, בקבלת השונות באהבת האדם, בכבוד האדם. אני חוששת כשהצורך שלי בקבלת השונות לא מתמלא כי אני מפרשת אותו כמוביל לפתיחות ואילו את הכפייה והקונפורמיות כתחילתה של אלימות. כאשר יש דרך אחת לפיה צריך לפעול - מצוות שחובה לבצע, דרך שבה אסור להתנהג, אז כל מי שפועל אחרת ניצב מנגד ובקונפליקט כאשר עליו להלחם על בחירת דרך חייו. אני ממש מודאגת כשאנשים מחשיבים "מצוות" כמו שמירת השבת על פני "ואהבת לרעך כמוך" הם שוכחים את המהות של הדת ומוצאים את הטכניקה ונלחמים עליה. אני מלאה במחשבות נוספות אבל שמה לב שכולן עולות כדעות וכשיפוטים. אז קצת קשה לי עם זה ואולי מה שכתבתי עד כה יספיק בשביל להתחיל לעבוד עם עצמי על הנושא.. אז אני אשמח מאוד לשמוע תגובות כל שהן.. אונסן

 

[l שי l]

סתם הייתי שואל את עצמי

על איזה צרכים אנושיים עונה "אלהים" מה האמונה נותנת לאלו שדבקים בה ואלו תחושות מעוררת "כפירה " באמונה הזו יכול להיות שאני שומע אותך קצת מפוחדת?

 

[אונסן]

מה זה מפוחדת - מבועתת!!!

הפחד שלי הוא מאי-מילוי צרכים בסיסיים שלי - עליהם כתבתי קודם (כמו חופש בחירה, מרחב, קבלת השונות, לקיחת אחריות, פתיחות, חשיבה עצמית..) הוא מתגבר גם ככל שאני רואה מערכות חברתיות - כמו ממשל, מערכת החינוך, תקשורת ועוד, שמחזקים את דרך ההתנהגות הזו. הוא מתגבר כשאני פוגשת אנשים שלמרות היותם חילוניים, משמע אינם מקיימים מצוות ואינם קוראים או מתעניינים בתורה, הם מבקשים לשמור על נורמות שקבעה הדת ודרכי פעולה שונות שקבעה הדת (כמו, איך להתחתן, מיהו יהודי, מה לאכול בארץ שלנו,איך להתגרש,...) אני אנסה קצת אמפתיה - על איזה צרכים אנושיים עונה "אלוהים" - אולי צורך במשמעות? חוסר הוודאות בעולם שלנו רב והאמונה בכך שיש מישהו - כוח עליון - שיודע וקובע את המשמעות, אפילו אם לנו הדברים לא ברורים.אז זאת אומרת אולי גם צורך בוודאות? אני חושבת גם על צורך במסגרת - בגבולות - הדת מספקת הנחיות ברורות של מה לעשות ומה לא לעשות וכך יוצרת כמובן מסגרת ברורה. על ידי כך אולי מסופק גם צורך בקלילות - לא צריך לחשוב מדי ולהתעמק - יש מי שיגיד מה לעשות. האמת שכרגע אני לא לגמרי אמפתית - פשוט כי חשיבה עצמית היא אחד הערכים המשמעותיים בחיי. אני מניחה שאפשר לחשוב על עוד צרכים... אני עוד אחזור בהמך, אשמח לשמוע על עוד רעיונות לצרכים אפשריים עליהם עונה הדת והאמונה בדת... אני עדיין לא מצליחה להרגיש את האמפתיה בפנים - זה עדיין בעיקר בראש - אבל אולי זה כבר בדרך ל"פנימה" שלי... בכל אופן תודה על השאלות שמספקות לי כיוון למחשבה המבולבלת שלי בנושא.

 

[מיצקי]

מתלבטת איתך

עכשיו קראתי, ובין אדי האלכוהול, שעונה על הצורך באיוורור, קליליות וזרימה חופשית- חושבת על מה שכתבת. חושבת שהדת מספקת כמו שאמרת מסגרת, ביטחון, ודאות ובהירות לגבי העתיד לבוא , תחושת יציבות לגבי העצמי וההמשכיות של העצמי. יש לי תחושה שכולנו חיים על פי מסגרת זו או אחרת של כללים/אמונות/נורמות, אנחנו לא יכולים לבטל את משמעותם בחיינו כי בחוויתי הם הבסיס לחופש היחסי בהתפתחות האינדבדואלית שלנו.הידיעה שישנה איזשהי מסגרת של חוקים/כללים מאפשרת לדעתי לכל אחד מאיתנו את המרחב לחקור ולבדוק את עצמו עם חשש מועט יחסית מלהגיע אל פי התהום של הלא נודע. אני תוהה מה מטריד אותך באופן אישי, שהדת מהווה מקור לתסכול רב כל כך. מדוע כל דרך חיים אחרת שחושבת שישנה דרך טובה יותר לחיות את החיים קרי בודהיזם, ימין, שמאל, סוציאליזם, קומניזם וכו', אינה עוברת את אותו שיפוט, ואם כן, שוב אני חושבת שכרנאה לעולם נזדקק אנחנו , בני האדם לביטחון, ומכאן כנראה נחפש את מי שיתן לנו ביטחון וודאות. הדת נותנת את זה, אבל גם משפחה, ילדים, קהילה וכו'. אין לי תחושה שהדת מסרסת חשיבה עצמית, אם כי נדמה לי כי היא מגבילה בתחומים מסויימים, שהם מאוד בולטים לנו, בעוד למי שמאמין פחות. כמו שלגבינו חוקים שהם ברורים מאליו, כמו "לא תרצח" פחות נדונים, לעומת הדרך לחנך את ילדינו. נדמה לי כי הרבה כאן הוא "בעיני המסתכל". עם זאת אני חווה אותך מאוד מוטרדת וחשוב לי לבדוק איתך מה לא מתקיים שכל כך חשוב לך, באופן קצת יותר ספציפי?. אני מקווה שאני מעט מובנת.

 

[mira ker]

מי שמתלבט לגבי הדת....

לחילוניים יש מספר גישות לגבי הדת. גישה אחת היא הגישה הרומנטית, שאומרת שאם אחזור בתשובה כל הבעיות שלי תעלמנה. יש חוקים לגבי כל אספקט של החיים. כולם יודעים מה לעשות, וככה קל לחיות. גישה אחרת היא הגישה ההורית. מה כל החוקים האלה שמגבילים אותי. מתי אעשה מה שאני רוצה לעשות? יש כאילו צורך למרוד בחוקים. מצד אחד רוצים את החוקים המגבילים, ומצד שני רוצים למרוד בהם. מי שמרגיש כך לגבי הדת נמצא בשלב של גיל ההתבגרות. כאשר הדת ואלוהים מצטיירים לו כהורים כל יכולים. או כהורים שהיינו רוצים שיהיו לנו. כל המחשבות הנ"ל, אין להם שום דבר לדת. בכדי להרגיש שלדת יש משמעות, צריך להתחנך לאמונה. הילד והילדה הקטנים מתחנכים לאמונה בבית הוריהם הדתיים. מציאות האלוהים היא כל כך מובנת בחינוך שהם לא מתעסקים אם שאלות לגביו. כמו שאצל חילוניים לא מתעסקים ממש עם הסוגיה האם כדאי לגנוב או לרצוח. זה מובן לרב האוכלוסיה שהצוויים לא תרצח או לא תגנוב הם מוחלטים. יש יוצאים מן הכלל שכן עושים זאת, אבל אז הם לא נחשבים כחלק מן החברה, ודינם בית סוהר. חילוני שרוצה לחזור בתשובה, חייב ללמד את עצמו אמונה. הוא חייב לעבור את חווית האלוהות, זה תנאי הכרחי. והיה אם הצליח להפנים את החוויה, אזי לכל מצווה יש הגיון אלוהי, ואין צורך לחשוב עליה. כי אלוהים יודע דברים שאנחנו לא מבינים במוחינו המוגבל. כל עשיית המצוות היא למען אלוהים. מאמיני אלוהים עובדים את האלוהים דרך המצוות, ואין מה לחשוב. זאת חשיבה שונה לגמרי מהחשיבה החילונית.בחשיבה החילונית, אין אלוהים. כל מה שאתה עושה זאת האחריות שלך. וכל אחד די עושה מה שהוא רוצה בגבולות הסביר. או מה שהחברה רואה כגבולות. ראה למעלה עניין הלא תרצח ולא תגנוב. החילוניים גדלים בבית הספר על התנ"ך כמיתוס של הישראליות. אם תשימו לב , ופירטתי למעלה בתגובה קודמת, שהתנ"ך מספר סיפורים מאוד אלימים. כיבושי עמים, מלחמות אחים, רציחות בנים ואבות, גילויי עריות, מזימות שפלות. ועוד. השלילי גובר על החיובי בסיפורי המיתוס האלה. משהו מזה גם מחלחל לחברה הישראלית. המיתוס המשופע בסיפורי עלילה של גבורה שובניסטית משפיעה מאוד על הילדים הרכים שמתחילים ללמוד תנ"ך כבר בכיתה ב'. כבר בגן הילדים לומדים את סיפור משה בתיבה. סיפור מפחיד על הפקרת תינוק לגורלו. אם יש אלוהים וניסים מאחורי הסיפור, אז יש מטרה לסיפור. הסיפור נדחק ע"י ההורים והמורים הדתיים למקום של אלוהים. והילד אינו פוחד. אבל בלי אלוהים זה סיפור מאוד מפחיד לילד בן 4 , סיפור על נטישה הורית. ויש עוד המון דוגמאות. החברה הישראלית היא חברה אלימה ושובניסטית והמקור לזה לדעתי הוא סיפורי התנ"ך. אנחנו גאים להיות עם התנ"ך. לדעתי יש צורך ללמד מעט תנ"ך בבתי ספר, ויותר מהספריים החיצוניים משנה וגמרא, שהם פחות אלימים, ויותר חברתיים. גם אותם ניתן ללמד ללא אמונה. צורת הלימוד של הספרים החיצוניים מביאה להדברות כי הלימוד נעשה בחברותא. כלומר בין 2 תלמידים לפחות, ודורש דיון תרבותי בסוגיות שונות. זה הבסיס להתדברות לא אלימה. מה דעתכם? מירה