ההבדל בין עצה להתערבות

[פרפרי אהבה]

ההבדל בין עצה להתערבות

באיזו מידה אתם פתוחים לקבל עצה מבני המשפחה הסובבים אותכם?
האם אתם רואים בזה התערבות וביקורת או שדווקא פתוחים לשמוע כי בכל זאת זו המשפחה שלכם ורוצים בטובתכם?

מה נחשב בעינכם כביקורת? האם זה תלוי במי שנותן את העצה וההרגשה שלנו לגביו? למשל אם קשה לנו עם החמות והיא תגיד משהו שהוא על תקן עצה- ניקח את זה כאמירה ביקורתית בגלל הרגשות שלנו כלפיה.

 

[נומלה]

נזכרתי בחמותי

כל פעם אחרי שהיתה פותחת את הפה להגיד משהו רע, היתה אומרת בתמימות מעושה "מותר לי להגיד את דעתי".
עצה נותנים (לעניות דעתי) או כשהתבקשה עצה במפורש, או למי שאנחנו ביחסי חברות איתו, או שזה ענין של פיקוח נפש.
וכל עצה שאינה במקומה, היא ביקורת. אז אם את וחמותך ביחסי חברות, זכותה לתת לך עצות. אם אתן ביחסים קורקטיים, אז עצות אינן במקום כמו שאינן במקום לזרים ברחוב.

 

[פרפרי אהבה]

תיארת במדויק את אחותי

קוטלת כל בחירה או החלטה שלי, נכנסת ומתערבת לי בחיים ואז אומרת שהכל מכוונות טובות כי איכפת לה וכועסת אם אני לא משתפת פעולה

 

[mykal]

אם היא היתה אחותי,

הייתי עושה 2 דברים--
1)פשוט מתעלמת ברוב המקרים, גם אם שמעתי--
לא שמעתי, ממשיכה לעשות מה שנראה בעיני, לא מגיבה ממש מתעלמת.
מעבירה נושא, וצאת וזזה מהמקום--דיברה לעצמה, אפילו באמצע המשפט.
2)אם הסיטואציה לא מאפשרת את ההתעלמות--עונה--סליחה לא שאלתי אותך, תעשיי לעצמך מה שנראה לך, אני עושה מה שאני מבינה.
בפעם הראשונה והשניה היתה בטח מגיבה בכעס.
כונות טובות תשמרי למשפחה שלך--הביקורת שלך לא נעימה לי
והכונות שלך לא מענינות אותי.
בתחילה תיעלב ואח"כ תתרגל.

 

[פרפרי אהבה]

אחרי שנים שנעלבתי וכעסתי, עכשיו מתעלמת

ומבינה שזה שלה.
אם הייתי מקשיבה לה- הייתי מפסידה את הייעוד שלי בחיים.

 

[נומלה]

גם אני בהתחלה התרגזתי, אבל

מתישהו זה התחיל להצחיק אותי (לא הכי מנומס), וכל פעם ששמעתי את המשפט הזה פשוט פרצתי בצחוק בלתי נשלט.

 

[yeshpitaron]

גם אחותי . יש נושא חם כרגע קשור

לבן ומשפחתו והיא לא מפסיקה להעביר עצות וביקורת על המהלך שהולכים לעשות. כאילו משהו ביקש את דעתה או עזרתה.

 

[mykal]

לא מצאתי בהכרח

קשר בין עצה לביקורת--
עיצה ניתנת לפני מעשה, ביקורת ניתנת לאחר מעשה.
עיצה שומעים, מקבלים או לא מקבלים,
ביקורת--היא מעמד שיפוטי שאין לאחרים זכות לעשות אותה,
אלא בשיחה אישית על דבר מסוים. לא באופן גורף.

 

[אשה מרציפן]

גם ביקורת יש מי שנותנים לפני מעשה

בלא מעט מקרים זה מגיע במסווה של עצה או הבעת דעה, אבל זו ביקורת.
&nbsp
יש לי קרובות משפחה שאני נמנעת מלשתף אותן בדברים מסוימים, ומשתדלת להוביל לכך שהן לא יחשפו לזה ע"י אחרים, כי הן מסוגלות להתקשר אלי ולהגיד "שמעתי שאת"... ולהסביר לי למה זו טעות. זה קרה גם במקרים גדולים כמו התנהלות בנושאי תעסוקה ודירה, וגם בדברים קטנים כמו חופשה בחו"ל או אירוח של חברים, וזה ממש לא לעניין. נכון שאני לא חייבת לקבל את ה"עצות" שלהן או את חוות הדעת שלהן, אבל עצם העובדה שזה מועלה בהקשר לנושאים שקשורים אך ורק אלי, זה מעיק. היות שאני בחורה מנומסת אני לא נוהגת לענות "זה לא עניינך והביקורת שלך מיותרת" אלא מנסה לשנות נושא שיחה. זה לא תמיד עובד.

 

[mykal]

שני דברים לדבריך--

הראשון--את עצמך כותבתשאת נמנעת מלשתף, כי כשאתת משתפת היא מבקרת--
אז ראשית זה כן לאחר מעשה--או ליתר דיוק לאחר שחשבת וקבעת--
גם אם לא בצעת בפועל--ואז היא מיעצת ועוקצת--שזו ביקורת--
אז נכון לגמרי לא לשתף.
השני--גם לבחורה מנומסת--מותר לומר בסגנוננה ולבחור את
המילים שמתאימות לה--הביקורת לא נעימה לי, לא שואלת מה לעשות רק שיתפתי, גם בחורה מנומסת לא נותנת שיצליפו בה כשלא נעים לה.
אגב, אני אשה מנומסת ביותר, אבל יש לי הגבולות שלי בסיבולת מול מכאיבים
למינהם--אם לא נוח לי פשוט מתרחקת.
נימוס לא מחייב הכאבה ופראיריות.

 

[PAND76]

זו כבר לא עצה ולא דעה והרבה מעבר לביקורת.

זו שתלטנות לשמה. אלה מתנשאים שמחפשים לנהל את החיים לאחרים, כדי להאדיר את עצמם וכשאחרים "עושים מה שהמלצתי להם", הם מרוצים ששוב השליטו רצונם והוכיחו שהם הכי הכי.
לא חייבים לענות בחוצפה. אפשר לומר: "תודה, אנחנו מסתדרים" ולהעביר מיד נושא.

החמות שלי תמיד תפתח ב: "אני לא רוצה להתערב, אבל..." ואז תמתח ביקורת. לפני כמה חודשים, באחד הביקורים אצלם, שמה לב למתיחות כלשהי ביני לבין אישי. היא לא תעז להתערב בזוגיות של גיסתי ובעלה, אבל אלינו צלצלה בערב איזה 5 פעמים ולא עזר שסיננו אותה. למחרת תפסה אותי על הבוקר בעבודה והתחילה לדבר עמי על כך.
הודעתי לה בתקיפות: "אנחנו זוג נורמלי. לא הראשון שרב ולא הראשון במשפחה שראית שרב. מותר לנו וגם מותר לנו שלא יתערבו בזוגיות שלנו".
היא מיד נסוגה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אני אוהבת לקבל עצות. קצת קשה להגדיר מה זה עצה ומה ביקורת

הסיבה שמלכתחילה נכנסתי לפורומים, זה כשחברה סיפרה לי על פורום להורים לתינוקות. מאד שמחתי ללמוד מנסיון של אחרים.


איך מגדירים את ההבדל בין עצה לביקורת?

אולי ביקורת מגיעה עם שיפוטיות, ובעצה אמיתית - אין שיפוטיות.

נדמה לי שאין כרגע מישהו שבאופן גורף אני לא מוכנה לשמוע ממנו אף עצה. מקסימום - העצה עוברת לי מעל הראש ואני לא מתייחסת.

 

[ayaht]

כשמגדלים ילדים מתרגלים לתת הוראות

הילדים בהתחלה נאלצים לציית.

ככל שהם מתבגרים, צריך לעבור לעצות, שהן בעצם הצעות שאין חובה לקיימן, רק כדאי.
לחלק מהאנשים קשה לעשות את המעבר.
הם כבר התרגלו לתת הוראות.
ככל שמתבגרים הילדים פחות ופחות מצייתים להם.

ואז אתה נתקל באדם שחייב, פשוט חייב לתת הוראות במסווה של "עצות" ומתמרמר בכל פעם מחדש על כך שלא מקשיבים לו, ולא מבצעים את מה שהוא אמר או באדם שפשוט מתפרץ בכעס על מי שרק נותן לו עיצה שהוא כלל לא ביקש.

הראשון שוכח שזה כבר לא הזמן והמקום לתת הוראות, והשני שכח שזו רק עצה שלא חייבים להקשיב לה או לקיימה

 

[ayaht]

ובאופן אישי, אני אוהבת לקבל עיצות

רק החוכמה היא לדעת ממי לקבל עיצה ובאיזה נושא.

ובכלל, כשאני צריכה, אני זו שמבקשת.
בשאר הזמן, תודה, אבל אני מסתדרת לבד.

אני עד היום זוכרת את אחת העיצות הגרועות שקיבלתי בחיי.
עיצה שלא נאמרה בצורת עיצה אלא בצורה מכוערת שגררה מריבה ענקית אחרי.
אם הייתי מקשיבה לעיצה הזו, כנראה שעד היום הייתי משלמת משכנתא על דירה בגני אביב בלוד.

בלי לזלזל, הרבה ממי שקנו שם התאכזבו מאוד.
בנוסף, זה היה מקשה עליי מאוד בכל תחום בחיים, ובזמנו לא היה לי אפילו סכום התחלתי למשכנתא כי הייתי צעירה מאוד וממש לא בעניין של משכנתאות.

ייתכן שבכלל הייתי מפגרת בתשלומי במשכנתא ונאלצת לבסוף להפסיד את הדירה ונכנסת לחובות.

ה"מחמאות" שקיבלתי מנותן העיצה שלא הסכמתי עם דעתו לא נשכחו עד היום. זה היה מעליב ופוגע

 

[מ י כ ל10]

ממה שלמדתי בחיי עד כה

כמובן שיש עניין של תוכן ואופן, אבל בגדול -
ביקורת היא רק ביקורת. מבחינה זו אין הבדל בינה לבין עצה.
משתיהן אני נפגעת אם אני מרגישה שיפוטיות ברקע. אם אין שיפוטיות - אין לי בעיה עם ביקורת או עצות. כל אחד זכאי לדעתו, ומזל שאנחנו חיים בחברה דמוקרטית שמאפשרת ריבוי דעות.
&nbsp
התמזל מזלי: ראשית, ככל הנראה אני חיה בסביבה פתוחה מאוד. שנית, אני לרוב מאוד בטוחה בעצמי. מספיק בטוחה כדי להבין שיש לי אפשרויות בחירה וכדי לאפשר לעצמי ללמוד. אני הרבה פחות פתוחה לביקורת / עצות בנושאים שאני לא בטוחה לגביהם, או שהם לא הבחירה הטבעית שלי אלא נאלצתי להם.

 

[yeshpitaron]

מזדהה עם המשפט האחרון לא

משום שהיא חמות אלא משום הרגש שיש כלפיה.
תלוי גם באיזה אופן נותנים עצה ומי האדם וכמה העצה הגיונית.

 

[סיגלית 2014]

אני חושבת שזה תלוי באדם המייעץ/מבקר

גיסתי הגדולה, מייעצת כל הזמן. בכל פעם, כל מה שתגיד מתקבל אצלי בברכה. משהו מרגיש לי שהכל בא מאהבה, מאכפתיות. קשה לי להסביר את זה. היא תמיד אומרת מה דעתה ואני אף פעם לא נעלבת. ההיפך, זה תמיד מתפתח לשיחה כיפית ומחוייכת.

לעומת זאת, כשגיסתי הקטנה פותחת את הפה, כ-ל דבר שהיא תגיד מתפרש אצלי כביקורת שהמטרה שלה להקטין אותי. הדרך נראית לי מגעילה ואגואיסטית.
אין לי הסבר ברור למה שיוצא לה מהפה. או שזה טמטום או רוע. לכן אני במאה אחוז מהמקרים מחייכת ומתעלמת.