עוד יוסף פנדריך
Member
ההגיון העקום של פרקליט המדינה
פרקליט המדינה שי ניצן החליט לבטל ערעור על זיכוי אם חד הורית מאשמת גניבה של כרטיס אשראי והונאה.
העובדות הן כדלקמן- הנאשמת גנבה כרטיס אשראי מתיבת הדואר של השכן שלה. עם הכרטיס קנתה מוצרי מזון בסיסיים עבור ילדיה שאחד מהם נכה וסובל ממום בלב.
הוכח שהנאשמת חסרת אמצעים וגנבה מ מצוקה כספית.
עובדות אלה הספיקו לבית משפט השלום לזכותה על בסיס ההגנה של זוטי דברים.
הפרקליטות ערערה על הזיכוי. נוצר לחץ ציבורי ופרקליט המדינה החליט לבטל את הערעור.
הזיכוי הוא שערורייתי ומופרך ולא היה מקום לבטל את הערעור.
הגנת זוטי דברים לא חלה כאן. ס' 34 יז. לחוק העונשין קובע- "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו, והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".
מדובר בתנאים מצטברים.
קשה לראות כיצד המעשה קל ערך לאור האינטרס הציבורי של הגנה על זכות הקנין. הזיכוי משדר מסר שלילי שאם אתה אדם חסר אמצעים מותר לך לגנוב. שום חברה לא יכולה להתקיים כך.
יכול להיות שלא היה מקום להגיש כתב אישום (וקשה לגבש דעה כי לנאשמת יש 4 הרשעות קודמות), אבל משהוגש כתב אישום יש לדון לפי הדין הקיים ששולל מכל וכל גניבה בגלל מניע כלכלי.
אם סבר כב' ביהמ"ש שהנאשמת גנבה כדי להתקיים היה צריך לדון בהגנת הצורך. ספק אם היא עומדת לנאשמת. לא שמענו מהי עושה כדי להחלץ ממעגל העוני. גניבה איננה פתרון.
שי ניצן היה צריך לעמוד על הגשת הערעור ולו רק כדי לשדר מסר לציבור שהגניבה אסורה והמדינה תטפל בעבירה במלוא החומרה. שאלת הענישה היא נפרדת וברור שאין מקום להחמיר בנסיבות, אבל זיכוי מהדהד למרות שהעבירה בוצעה הוא עיוות דין חמור מאין כמותו.
שוב הוכח שלפרקליט המדינה אין חוש צדק.
ת.פ (רמלה) 17571-01-18, מדינת ישראל נ' יסמין בהלקר. נבו
פרקליט המדינה שי ניצן החליט לבטל ערעור על זיכוי אם חד הורית מאשמת גניבה של כרטיס אשראי והונאה.
העובדות הן כדלקמן- הנאשמת גנבה כרטיס אשראי מתיבת הדואר של השכן שלה. עם הכרטיס קנתה מוצרי מזון בסיסיים עבור ילדיה שאחד מהם נכה וסובל ממום בלב.
הוכח שהנאשמת חסרת אמצעים וגנבה מ מצוקה כספית.
עובדות אלה הספיקו לבית משפט השלום לזכותה על בסיס ההגנה של זוטי דברים.
הפרקליטות ערערה על הזיכוי. נוצר לחץ ציבורי ופרקליט המדינה החליט לבטל את הערעור.
הזיכוי הוא שערורייתי ומופרך ולא היה מקום לבטל את הערעור.
הגנת זוטי דברים לא חלה כאן. ס' 34 יז. לחוק העונשין קובע- "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו, והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".
מדובר בתנאים מצטברים.
קשה לראות כיצד המעשה קל ערך לאור האינטרס הציבורי של הגנה על זכות הקנין. הזיכוי משדר מסר שלילי שאם אתה אדם חסר אמצעים מותר לך לגנוב. שום חברה לא יכולה להתקיים כך.
יכול להיות שלא היה מקום להגיש כתב אישום (וקשה לגבש דעה כי לנאשמת יש 4 הרשעות קודמות), אבל משהוגש כתב אישום יש לדון לפי הדין הקיים ששולל מכל וכל גניבה בגלל מניע כלכלי.
אם סבר כב' ביהמ"ש שהנאשמת גנבה כדי להתקיים היה צריך לדון בהגנת הצורך. ספק אם היא עומדת לנאשמת. לא שמענו מהי עושה כדי להחלץ ממעגל העוני. גניבה איננה פתרון.
שי ניצן היה צריך לעמוד על הגשת הערעור ולו רק כדי לשדר מסר לציבור שהגניבה אסורה והמדינה תטפל בעבירה במלוא החומרה. שאלת הענישה היא נפרדת וברור שאין מקום להחמיר בנסיבות, אבל זיכוי מהדהד למרות שהעבירה בוצעה הוא עיוות דין חמור מאין כמותו.
שוב הוכח שלפרקליט המדינה אין חוש צדק.
ת.פ (רמלה) 17571-01-18, מדינת ישראל נ' יסמין בהלקר. נבו