ההוא שחי בדמיונה

[אופק דגנית]

והאיש
זה שמאז ילדותה דיברה אליו
והוא הקשיב בדממה שקטה
ונתן לה מקום לפרוק את עולמה הפרטי מקום לברוח

בכל פעם שהיה לה קשה
שהיה בה כואב בלב
בכל פעם שהנשמה שבה טעתה
בכל פעם שהגוף שבה היה דואב
היא הייתה פונה אליו לנחמה
למילה טובה
ליטוף של הרגעה
בכל פעם שידעה שהיא יוצאת שוב למסע למצוא את שייכותה..

בכל פעם שלא ידעה את ליבה
בכל פעם שהייתה בצומת של בחירה
בכל פעם שביקשה עידוד כדי להצליח להגיע למטרה
בכל פעם שהתייאשה
בכל פעם היא דיברה אלייו
שיראה בה גאווה

בכל פעם שהייתה בה תשוקה
בכל פעם שהייתה בה תאווה
בכל פעם שהביאה את עצמה לגמירה
היא הסתכלה לתוך עיניו של האיש הדמיוני..

הוא שם תמיד..
לעיתים היא כל-כך רוצה לקרוע את ליבה מתוך עצמה
ולהוציא את האיש הזה שניבט לה מתוך עיניה ורק לה..
ולהפיח בו חיים אמיתיים

ונדמה שזה מה שהיא כל חייה מנסה לעשות
להפוך את האיש שבדמיונה למציאות.