ההוספיס בתל השומר

[זו שאוהבת אותו]

ההוספיס בתל השומר

יש פה אנשים שמכירים מישהו שהיה שם? או שכל הדברים הטובים שיש לכם להגיד על המקום זה רק על סמך שמועות ודברים שקראתם?

למישהו יש נסיון אמיתי ומוחשי עם המקום הזה?

 

[saribon]

אני מכירה

גם אנשי מקצוע שמכירים היטב את ההוספיס וגם כמה אנשים שבני משפחה שלהם היו שם.
למה?
מדבריך אני מבינה שלא היתה לכם חוויה טובה שם?
ומה שלומך?

 

[healerit]

כתבתי בזמנו שחברה מהעבודה שדודה שלה היתה שם

סיפרה לי דברים לא טובים. יצא לי לעבור שם כדי לאסוף תרופות לאבא שלי ולא התחברתי למקום.
הוא נראה לי שקט מדי, פסטורלי בקטע לא נעים, עצוב מאוד.
לעומת זאת המסגרת של הוספיס בית שלקחנו היתה לא רעה.

הוספיס בית ששייך גם הוא להוספיס של תל השומר.
כלומר, בתחילה הגיעה איזו רופאה ממוצא רוסי שפשוט לא סבלנו. זה היה חודש וחצי לפני.
אז התעלמנו ממנה ונעזרנו רק ברופא המשפחה המקסים שלנו.
הם כעסו שהוא נותן להם הוראות. אמרו שאף פעם הם לא עובדים ככה, שברגע שהוספיס בית מעורבים אז רופא המשפחה יוצא מהתמונה.
הרופא שלנו הסכים ללוות אותנו עד הסוף. לא הייתי מוכנה לוותר עליו והתווכחתי עם ההוספיס.
אמרתי לרופא שלנו ולהוספיס: אני מעדיפה לוותר על ההוספיס אם הרופא שלנו יוצא מהתמונה.
בסופו של דבר הגענו לפשרה: אנחנו מתייעצים איתו והוא יוצר קשר עם ההוספיס ומחליט יחד איתם על תרופות.
ההתרשמות שלי היא שהם לא מספיק יודעים ושהם משתמשים לפעמים בתרופות עתיקות עם תופעות לוואי חזקות.
למשל, הם הציעו לנו כדור שעשה לאבא שלי סיוטים בלילות. הרופא שלנו מייד אמר שזו תופעת לוואי של הכדור והפסקנו אותו.

בסופה של הדרך האחות שריי והאחיות מיכל והדסה היו נפלאות.
הם הגיעו אלינו מתי שהיה צריך, הנחו אותנו, נתנו לאבא שלי את הדורמיקום כדי שלא יסבול.
הם נתנו לנו עצות טובות מאוד לטיפול בימים האחרונים. הם היו זמינים בכל שעה של היממה.
אחרי שאבא נפטר האחות מיכל לא רצתה להנחות אותנו בטלפון והיא הגיעה אלינו בשעת ערב רק כדי לתת לנו הסבר פנים מול פנים!
היא גם דיברה עם הרופא שלהם שיגיע לתת תעודת פטירה עם רישום "ללא חבלות" כדי שלא יעשו לנו בעיות.
בקיצור, ברגע האמת הם היו שם בשבילנו מכל הלב.

מה חשבת על ההוספיס בתל השומר?

 

[חולמת על אווזים]

לדעתי הוספיס בית מתאים למשפחות ממש חזקות..

זה מאד מאד קשה לתמוך בחולה בימיו האחרונים, וזה הולך ונעשה יותר ויותר קשה מיום ליום...
אבי טיפל באמי עד 4 ימים לפני הסוף, לא היה הוספיס מעורב, רק התחילו לדבר איתנו על הוספיס- וכבר היתה סיבה להעבירה לבי"ח, ושם היא קיבלה טיפול סיעודי מלא מגורמים רפואיים....
כמובן שאנחנו היינו צמודים למיטתה, בכל רגע בכל שניה ערים למצבה ולשינויים שמתרחשים- אבל עדיין, העובדה שלא נאלצנו להחליף לה, לרחוץ אותה וכל שאר הפרוצדורות- הקלה מאד עלינו וגם, ובעיקר- עליה...
מהרגע שהיא אושפזה איזו שלווה חדשה ניסוכה בה, והיום, בדיעבד, אני מאד מאמינה שהשלווה הזו, מעין רוגע, ואפילו קצת חיוכים- למרות שמינון התרופות המרגיעות לא עלו מיד עם אישפוזה- היו קשורים בעיקר לעובדה שהיא הרגישה שמישהו מטפל בה, והיא לא בתוך היאוש הטוטאלי הזה שאנחנו היינו שרויים בו נוכח מצבה המתדרדר, ולא צריכה יותר להחליט על גורלה (יש להודות, שהורגלנו כולנו כל חיינו לסמוך עליה כליל בכל החלטה, ופתאום הצורך לעשות החלטות בלעדיה- היה קשה מנשוא, ולא אחת ניסינו לשמוע מה היא רוצה- גם כשכבר לא היה בה כח לרצות עוד כלום...) או לראות אותנו מתלבטים בפחד...
כמובן שהעובדה שהיא היתה מטופלת וסעודה רפואית, ויכולנו להתרחק ממיטתה ליותר מ-2 דקות בלי להרגיש רע ונורא- נתן לנו הזדמנות לחלוק ביחד חלק מהכאבים, דבר שממש נמנענו מלעשות עד לאותו הרגע, להתכונן ביחד לעומד לבוא- וכמובן, להיפרד ממנה, בכל דרך שראינו לנכון, בתחושה קצת יותר רוחנית, ופחות "סיעודית"...

אני אישית שמחה בדיעבד שלפחות ברגעים האחרונים ניתנה לנו וגם לה ההזדמנות להיות קצת יותר... נוכחים מול המוות, ופחות עסוקים בכל הפרוצדורות הסיעודיות מסביב...

היום, חודשיים וקצת אחרי לכתה של אמי האהובה (שנאבקה כשנה וחצי במלנומה), נפטר בן דוד, אחיין של אבי, מסרטן בלבלב, אחרי מאבק קצר וקטלני.
מחלה ארורה.

 

[saribon]

סרטן בלבלב

רוצח מהיר...ללא ספק.
חיזקי ואימצי. תקופה קשה עוברת עליכם.

אני שמחה עבורכם שמה שקרה עם אמך התאים לכם. היה טוב עורכם והשאיר אותכם בהרגשה של יחד, של שותפות ושהייתם פנויים לפרידה הרוחנית משוחררים כמעט מהדאגה הסיעודית.

 

[healerit]

יש משהו במה שאת כותבת

הקושי הכי גדול היה בחוויה של הגסיסה האיומה שהיתה מנת חלקו של אבי.
בעיקר אני הייתי שם ובימים האחרונים אחי הצטרף אליי ויחד עם המטפל של אבי סעדנו אותו.
בלילה וביום האחרון הזמנו אחות פרטית עם נסיון בתהליך הזה והיא ישבה לידו כל העת.
זה היה שווה כל גרוש ונתן לנו שקט נפשי וכמה שעות לישון ולאכול ולדבר על מה שקורה.
אני לא בטוחה שהמראות האלה היו נחסכים מאיתנו לו היינו בהוספיס או בי״ח.
אבי רצה בכך וגם אחי ואני. מבחינות מסויימות על אף הקושי היה בזה נחמה.
היה לי נעים יותר בבית של אבא. ברגעים שהמצב התדרדר שאלנו אותו פעם נוספת.
הוא רצה להישאר בבית. ההחלטה נתונה בידיו של האדם החולה ומשפחתו.

אני מצטערת לשמוע על מותו בטרם עת של בן דודך.
יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

אני לא יכולה להסביר למה אבל השם אלי עולה בי בעת הכתיבה.
האם יש מישהו קרוב לך בשם הזה?

 

[חולמת על אווזים]

לא

ואם כן? כלומר, אני יכולה לחשוב על כמה הקשרים לשם זה, אבל לא שמו של בן דודי.

אם יש לך משהו פרטי לכתוב לי אשמח אם תעשי זאת (רק במסר)

 

[ifos10]

הוספיס תל השומר

היי,
אני מכיר את המקום לא רע.
את מוזמנת לשאול, ואנסה לענות.