טפשונת שכמותי
New member
ההופעה בבית קשת...
אוי אוי אוי.... בית קשת. המקום הזה פשוט מדהים. אמנם גם על תקן הפאב-מסעדה הרגיל שיהודית בד"כ מופיעה בו בסיבוב הזה, אבל שם יש משהו כל כך מדהים, לא רק בגלל שזה ממש למרגלות הר תבור, אלא בגלל שהאינטימיות שם היא הרבה יותר מדהימה מהמקומות בת"א והסביבה. הדיכאון היחיד שהיה לנו כשיצאנו מהבית (למרות שבאותו הרגע לא חשבנו על זה) זה להפסיד ארץ נהדרת. ולמרבה הפלא, בהגיענו לפאב, ראינו מסך ענק שעליו משודרת התוכנית. ככה שהזמן עד ההופעה עבר לנו בנעימים. כשנגמרה התוכנית והתחילה ההופעה ההרגשה הייתה אווירה טובה ולהקה טובה וזמרת מדהימה ולא הרבה יותר מזה. מקום הישיבה שלי לא הנעים לי כל כך את ההופעה (ישבתי יחד עם כל החבר'ה של הסאונד) שלא לדבר על זה שהתמונות יצאו על הפנים מלבד כמה, בגלל שהתאורה לא עזרה למצלמה שלי (למרות שלפחות הייתה תאורה). ההופעה התחילה יפה, עם רשימת השירים הרגילה, וכשהגענו לשיר השלישי, הלא הוא דרך המשי, גילינו שאלון פרימן (הקלידן) קצת שכח את הכניסות שלו, ופישל "ביג טיים" כשהתחיל לנגן את הבית במקום את הפזמון שוב בפעם השנייה. אבל איכשהו, יצא מזה בזול. גם ראינו אותו מתנצל בפני יהודית בלחשושים בזמן שעמית יצחק (גיטרות) שיחק אותה עם הסולו היפהפה שלו. אחרי זה עברנו כרגיל ל"באהבתנו" ול"לקחת את ידי בידך". ואז הגיע התור של "איזו מין ילדה" אבל כנראה שיהודית שכחה את זה והתחילה לנגן את תמונה. ואז עמית יצחק העיר לה על זה ואמר שהיא מבלבלת אותו, והיא התנצלה, אמרה לנו שהמילים הן לאשל דליה רביקוביץ והתחילה לנגן את איזו מין ילדה. אח"כ היא עברה לתמונה והקדישה אותו לאחד האנשים הכי מדהימים שחיו אי פעם בארץ הזאת ונפטר שלשום מסרטן, הלא הוא עלי מוהר ז"ל הדגול. אח"כ היא עברה ל"האיש ההוא", "צא מזה" והמשיכה ל"שבתות וחגים" ול"לא טוב היות האדם לבדו". בגעגוע התקשרתי לחברת הפורום באהבתנו להשמיע לה את הביצוע המרגש. היא כמובן מאוד שמחה. נכון? אח"כ שמענו את "ארבע לפנות בוקר" ולמרבה שמחתי הגדולה ראיתי את יהודית מסמנת לנגנים שינגנו את "עכשיו הכל בסדר" שלא שמעתי את הביצוע הזה כבר הרבה מאוד זמן. כמובן שדפקתי צרחה שאין לי מושג מאיזה חלק בגוף שלי היא יצאה, והשתוללתי עם השיר. כמובן שבסופו של דבר קינחנו עם "רחבת הריקודים" ו"באה מאהבה". כל הביצועים היו מושלמים, פשוט מושלמים, וחלקם אף מפתיעים, והקהל כמובן שיתף פעולה. מצידי הבמה רקדו המוןןןן אנשים, בני נוער ומבוגרים כאחד, וההתלהבות הייתה בשמיים. יהודית ירדה מהבמה, ואנחנו התחלנו לצרוח שתחזור, והיא חזרה. סביר להניח שהיא הייתה חוזרת יותר מהר אם לא היו חוסמים לה את הדרך. היא נעמדה על הבמה, והקהל התחיל לשיר את "הילדה הכי יפה בגן" והיא נתנה לנו לשיר ולשיר עד שהיא החליטה להצטרף. אח"כ היא התחילה לנגן איזה שיר, שלא ברור לאף אחד מאיתנו איזה שיר זה היה, ואז היא אמרה שהיא התחילה שיר אחר, אבל עברה ל"שיר ללא שם". היא קינחה את ההדרן הראשון ב"נעמיד פני יתומים" לפני שהיא עברה ל"מישהו" לצד הלהקה שחזרה אל הבמה. ב"ארץ טרופית יפה" כבר היו לנו קוצים בישבן וקינאנו בכל החבר'ה שרוקדים, רק שכבר לא היה מקום לרקוד יותר. אחרי "בוא לריו" היא הציגה את הנגנים בפעם השנייה ואלון פרימן שכח את המילים "ותגידו תודה ליהודית רביץ" והתחיל לצחוק. בכלל, נראה לי שהוא היה על משהו במשך כל ההופעה. היא חזרה לעלות בהדרן שני, ונתנה לכמה חבר'ה מאיזה בית ספר שדה איפשהו שעמדו בצד ימין שלה לשיר את "עין גדי" והפילה אותנו מצחוק על הרצפה כשאחת מהן הצטרדה מעט ואמרה לה "כן, זה קשה. מה, זה נראה לך קל מה שאני עושה פה שעתיים שלמות?" ואז היא עברה לצד השני של האולם ואמרה "עכשיו אתם!" ואנשים התחילו לשיר את סליחות, והיא התחילה אותו מההתחלה ושרה אותו, ואז למרבה הצער ירדה מהבמה, חרף זעקותינו, אבל הבטיחה לשוב עוד פעם (חסר לה שלא). אני חושבת שמכל ההופעות שראיתי עד היום (אני בהחלט מתקרבת כבר למספר בן שתי ספרות, ואני כולה שנה הולכת להופעות שלה) זו הייתה הכי מוצלחת, חרף הפאשלות בהתחלה, ועוד כל מיני בעיות שהיו, זו פשוט הייתה הופעה אקסטאזית,לא נורמלית, ממכרת, ועם הרבה רצון לעוד. אני חייבת לציין שלא כל כך התרגשתי לבוא להופעה כמו בד"כ, אבל התחושה בסיום הייתה מדהימה. מחיאות כפיים לד' שהחליטה לגרור אותי לשם. אח"כ עוד המשכנו לרקוד בחנייה, כי פשוט לא יכולתי לשבת, האנדרנלין חגג ברמות מטורפות (+ליטר וחצי בירה) והמבוגרים ששמו פעמיהם לשנת היופי שלהם שאלו אותי אם אני ממשיכה לרקוד. כשעניתי שכן, ושזו הופעה מספר 10 שלי, הם אמרו לי שאני בת שש. זו דווקא מחמאה. לפעמים. בקיצור, היה מטורף היה מדהים היה פשוט מטריף וחבל"ז וזהו. ובאסה לכם שלא הייתם. כאן מיכל מסיימת שידור ממעמקי עמק יזרעאל, ומאחלת לכולכם שבת שקטה. וליהודית - שכנראה לא שמעה אותי, למרות שהרמתי את קולי יותר מהרגיל (צינון צינון צינון) תעשי לי ילד!!! ואם את פנויה, אני מוכנה לקשר מחייב. יום טוב.
אוי אוי אוי.... בית קשת. המקום הזה פשוט מדהים. אמנם גם על תקן הפאב-מסעדה הרגיל שיהודית בד"כ מופיעה בו בסיבוב הזה, אבל שם יש משהו כל כך מדהים, לא רק בגלל שזה ממש למרגלות הר תבור, אלא בגלל שהאינטימיות שם היא הרבה יותר מדהימה מהמקומות בת"א והסביבה. הדיכאון היחיד שהיה לנו כשיצאנו מהבית (למרות שבאותו הרגע לא חשבנו על זה) זה להפסיד ארץ נהדרת. ולמרבה הפלא, בהגיענו לפאב, ראינו מסך ענק שעליו משודרת התוכנית. ככה שהזמן עד ההופעה עבר לנו בנעימים. כשנגמרה התוכנית והתחילה ההופעה ההרגשה הייתה אווירה טובה ולהקה טובה וזמרת מדהימה ולא הרבה יותר מזה. מקום הישיבה שלי לא הנעים לי כל כך את ההופעה (ישבתי יחד עם כל החבר'ה של הסאונד) שלא לדבר על זה שהתמונות יצאו על הפנים מלבד כמה, בגלל שהתאורה לא עזרה למצלמה שלי (למרות שלפחות הייתה תאורה). ההופעה התחילה יפה, עם רשימת השירים הרגילה, וכשהגענו לשיר השלישי, הלא הוא דרך המשי, גילינו שאלון פרימן (הקלידן) קצת שכח את הכניסות שלו, ופישל "ביג טיים" כשהתחיל לנגן את הבית במקום את הפזמון שוב בפעם השנייה. אבל איכשהו, יצא מזה בזול. גם ראינו אותו מתנצל בפני יהודית בלחשושים בזמן שעמית יצחק (גיטרות) שיחק אותה עם הסולו היפהפה שלו. אחרי זה עברנו כרגיל ל"באהבתנו" ול"לקחת את ידי בידך". ואז הגיע התור של "איזו מין ילדה" אבל כנראה שיהודית שכחה את זה והתחילה לנגן את תמונה. ואז עמית יצחק העיר לה על זה ואמר שהיא מבלבלת אותו, והיא התנצלה, אמרה לנו שהמילים הן לאשל דליה רביקוביץ והתחילה לנגן את איזו מין ילדה. אח"כ היא עברה לתמונה והקדישה אותו לאחד האנשים הכי מדהימים שחיו אי פעם בארץ הזאת ונפטר שלשום מסרטן, הלא הוא עלי מוהר ז"ל הדגול. אח"כ היא עברה ל"האיש ההוא", "צא מזה" והמשיכה ל"שבתות וחגים" ול"לא טוב היות האדם לבדו". בגעגוע התקשרתי לחברת הפורום באהבתנו להשמיע לה את הביצוע המרגש. היא כמובן מאוד שמחה. נכון? אח"כ שמענו את "ארבע לפנות בוקר" ולמרבה שמחתי הגדולה ראיתי את יהודית מסמנת לנגנים שינגנו את "עכשיו הכל בסדר" שלא שמעתי את הביצוע הזה כבר הרבה מאוד זמן. כמובן שדפקתי צרחה שאין לי מושג מאיזה חלק בגוף שלי היא יצאה, והשתוללתי עם השיר. כמובן שבסופו של דבר קינחנו עם "רחבת הריקודים" ו"באה מאהבה". כל הביצועים היו מושלמים, פשוט מושלמים, וחלקם אף מפתיעים, והקהל כמובן שיתף פעולה. מצידי הבמה רקדו המוןןןן אנשים, בני נוער ומבוגרים כאחד, וההתלהבות הייתה בשמיים. יהודית ירדה מהבמה, ואנחנו התחלנו לצרוח שתחזור, והיא חזרה. סביר להניח שהיא הייתה חוזרת יותר מהר אם לא היו חוסמים לה את הדרך. היא נעמדה על הבמה, והקהל התחיל לשיר את "הילדה הכי יפה בגן" והיא נתנה לנו לשיר ולשיר עד שהיא החליטה להצטרף. אח"כ היא התחילה לנגן איזה שיר, שלא ברור לאף אחד מאיתנו איזה שיר זה היה, ואז היא אמרה שהיא התחילה שיר אחר, אבל עברה ל"שיר ללא שם". היא קינחה את ההדרן הראשון ב"נעמיד פני יתומים" לפני שהיא עברה ל"מישהו" לצד הלהקה שחזרה אל הבמה. ב"ארץ טרופית יפה" כבר היו לנו קוצים בישבן וקינאנו בכל החבר'ה שרוקדים, רק שכבר לא היה מקום לרקוד יותר. אחרי "בוא לריו" היא הציגה את הנגנים בפעם השנייה ואלון פרימן שכח את המילים "ותגידו תודה ליהודית רביץ" והתחיל לצחוק. בכלל, נראה לי שהוא היה על משהו במשך כל ההופעה. היא חזרה לעלות בהדרן שני, ונתנה לכמה חבר'ה מאיזה בית ספר שדה איפשהו שעמדו בצד ימין שלה לשיר את "עין גדי" והפילה אותנו מצחוק על הרצפה כשאחת מהן הצטרדה מעט ואמרה לה "כן, זה קשה. מה, זה נראה לך קל מה שאני עושה פה שעתיים שלמות?" ואז היא עברה לצד השני של האולם ואמרה "עכשיו אתם!" ואנשים התחילו לשיר את סליחות, והיא התחילה אותו מההתחלה ושרה אותו, ואז למרבה הצער ירדה מהבמה, חרף זעקותינו, אבל הבטיחה לשוב עוד פעם (חסר לה שלא). אני חושבת שמכל ההופעות שראיתי עד היום (אני בהחלט מתקרבת כבר למספר בן שתי ספרות, ואני כולה שנה הולכת להופעות שלה) זו הייתה הכי מוצלחת, חרף הפאשלות בהתחלה, ועוד כל מיני בעיות שהיו, זו פשוט הייתה הופעה אקסטאזית,לא נורמלית, ממכרת, ועם הרבה רצון לעוד. אני חייבת לציין שלא כל כך התרגשתי לבוא להופעה כמו בד"כ, אבל התחושה בסיום הייתה מדהימה. מחיאות כפיים לד' שהחליטה לגרור אותי לשם. אח"כ עוד המשכנו לרקוד בחנייה, כי פשוט לא יכולתי לשבת, האנדרנלין חגג ברמות מטורפות (+ליטר וחצי בירה) והמבוגרים ששמו פעמיהם לשנת היופי שלהם שאלו אותי אם אני ממשיכה לרקוד. כשעניתי שכן, ושזו הופעה מספר 10 שלי, הם אמרו לי שאני בת שש. זו דווקא מחמאה. לפעמים. בקיצור, היה מטורף היה מדהים היה פשוט מטריף וחבל"ז וזהו. ובאסה לכם שלא הייתם. כאן מיכל מסיימת שידור ממעמקי עמק יזרעאל, ומאחלת לכולכם שבת שקטה. וליהודית - שכנראה לא שמעה אותי, למרות שהרמתי את קולי יותר מהרגיל (צינון צינון צינון) תעשי לי ילד!!! ואם את פנויה, אני מוכנה לקשר מחייב. יום טוב.
