ההופעה בהאנגר 11 ../images/Emo29.gif
הגעתי למקום, עשר דקות אחרי שהמופע היה אמור להתחיל, והתברר שנשארו כרטיסים. אחרי התלבטות קצרה - קניתי. כשנכנסתי ראיתי שההאנגר מלא לחלוטין, ולא הייתה לי שום אפשרות להגיע לשולחן שהיה כתוב בכרטיס שלי. בזמן שהאורות נכבו תהיתי בתסכול אם אני עומדת לבלות את כל ההופעה בעמידה, ואז הבחנתי בכיסאות ריקים בצד, והתיישבתי על אחד מהם. זה הוביל לכך שלא ראיתי את הבמה טוב כל כך. עם זאת, היו מסכים שאפשרו לראות את החלקים של הבמה שלא היו בטווח הראייה שלי, אז הסתדרתי. ההופעה עצמה - מצוינת. באמת, ובמיוחד אם משווים להופעה הקודמת שהייתי בה, הופעת הבכורה. גם היא הייתה נהדרת, אבל הפעם שמתי לב לכך שהם כבר הופיעו פעמים רבות ביחד. לא הרגשתי בלחץ של הופעה ראשונה, הם היו מאוד משוחררים וזה תרם לכיף ולאנרגיות בהופעה. אמנם נהניתי פחות מאשר בשנה שעברה, אבל הסיבה הייתה קשורה יותר לישיבה לבד ורגשות אשמה, ואני בטוחה שאם דברים היו מסתדרים מראש כמו שצריך הייתי נהנית הרבה יותר. כן, אז איפה הייתי? המופע. הוא התחיל ב"אם תחפצה", אחד מהשירים האהובים עליי באלבום השני. באותו רגע עוד חיפשתי מקום נורמאלי לשבת בו, מה שהוביל לכך שקצת התקשיתי להתרכז, ובכל זאת. עם ריכוז או בלי, לשיר הזה יש כל כך הרבה גוונים שקשה להישאר אדישים אליו. אחריו התחיל "הנך יפה". יש לי קטע מוזר עם השיר הזה, שחזר על עצמו בשתי ההופעות שהייתי בהן - אני לא מצליחה לזהות אותו. כלומר, המוח שלי מזהה שזה שיר שאני אוהבת מאוד והפה שלי שר את המילים, אבל רק כשמגיע הפזמון אני מבינה פתאום איזה שיר זה. מה שמצחיק אותי הוא שאחרי שזה קרה בפעם הקודמת, אמרתי לעצמי שכמה מוזר ושזה לא יקרה שוב. נו, טוב, רק אל תגלו לאף אחד.
מכאן אני כבר לא זוכרת את הסדר של השירים. הביצועים היו נפלאים, כל אחד ואחד. בחלקם היה חסר הזמר המקורי, או שהאווירה של ההופעה לא התאימה להם כל כך (כמו "שושנים עצובות", לדוגמא, שהרגשתי שביצוע סולו של עידן היה מיטיב עמו). לרובם, לעומת זאת, ההופעה עשתה רק טוב. חברי הפרויקט על הבמה היו נהדרים. את הנגנים שהיו יותר מאחור בקושי ראיתי, אבל אפשר היה לשמוע ולהתרשם מהנגינה שלהם. כברה הייתה מקסימה כמו בהופעה הקודמת, וליטל גבאי התבררה לי כזמרת מצוינת, שהצליחה לגרום לי ליהנות מאוד גם משיר שאני אוהבת פחות כמו "Azini". עידן, כתמיד, השקיע את כל נשמתו בקלידים, ומעט השירים שהוא שר היו... נו, למה הם היו מעטים כל כך, הבנאדם יודע לשיר. גם אילן דמתי הפציע לרגע כדי לשיר את "שובי אל ביתי" והיה חמוד. אבל גולת הכותרת, האדם שלעניות דעתי היה הכוכב הבלתי-מעורער של ההופעה, זה ששר, רקד, קפץ והיה נפלא באופן כללי הוא - ווגדרס אבי וואסה. אחד המופיעים הטבעיים והטובים שיצא לי לראות. עידן בקושי שר שירי סולו, אמנם, אבל כמובן שהוא דיבר ושעשע כרגיל. אני גאה לומר שאחרי שקראתי על זה כאן כל כך הרבה פעמים, סוף סוף שמעתי את בדיחת "כשעולים מגיעים לארץ, מוסיפים להם במשרד הקליטה שם עברי. לווגדרס הם הוסיפו את השם 'אבי'. אז אני אומר, למה לא ללכת עד הסוף? 'אברהמ'לה.' אתם יודעים מה, 'אברהמ'לה וואסרמן!' לכברה הם יקראו 'כרמית'. 'כרמית גבאי.'" הקהל צוחק, וליטל אומרת: "אבל אני גבאי...". עוד 'עניין' שהוא סיפר היה על כך שהאדם שמתקן את הקלידים שלו, אם אני זוכרת נכון, גר בבני ברק. כשיש צורך בתיקון, הוא קובע עם עידן מקום בתל אביב בו יוכלו להיפגש ולהעביר את כלי הנגינה, כי הוא מעדיף שעידן לא יבוא אליו לבני ברק. פעם אחת היה צורך בתיקון דחוף, אז עידן התקשר אליו והוא הסכים שיבוא - רק שייצא מהר מהאוטו ויכנס מיד למחסן שבו הוא מתקן. עידן נסע לבני ברק, וכפי שהתבקש יצא מהר מהמכונית ונכנס למחסן. בפנים היו שני חרדים, אבא ובן. עידן שם לב שהבן מתחיל להתרחק ממנו, נצמד לאבא שלו, מחזיק לו את היד, ואחרי כמה שניות שואל בפחד: "אבא, מה זה?" האבא חושב קצת, ועונה: "נכון שלך יש שתי פאות? הוא צדיק גדול, יש לו הרבה."
במהלך ההופעה שמתי לב שהיה צוות צילום שצילם אותם, ומאוחר יותר התברר לי שזה הצוות של תומר היימן, אלו שליוו ותיעדו אותם במסע לאתיופיה. זה אומר שחלקים מההופעה יהיו בסרט שייצא על הפרויקט. אני לא יכולה לחכות. 
לסיום, אני רוצה לכתוב על המחווה לשושנה דמארי ז"ל. התחלתי את ההודעה עם סוג של השוואה בין ההופעה הזו להופעה הראשונה שהייתי בה, ואם יש הבדל אחד גדול בין שתי ההופעות, הרי שהוא זה. היא. אני זוכרת איך כשהיא נכנסה לאולם אז, לפני שנה, כל הקהל קם ומחא לה כפיים. היא ועידן שוחחו קצת כמו חברים טובים, ואז היא שרה. והפעם? גם הפעם היא שרה. לשני המסכים שהיו בשני צידי הבמה נוסף מסך במרכז, שבו הוקרן קטע שצולם באחת ההופעות בהן היא השתתפה. ראו את שושנה ז"ל ועידן על הבמה. הם החליפו כמה מילים והיא צחקה עליו קצת, פער הגילאים ביניהם לא הורגש בכלל. אי אפשר היה שלא לחייך. הם שרו את "עלה נישא ברוח" ואת "האר את עיניו", ולאחר מכן התחילו שיר נוסף, עם מילים בתימנית שפילחו את האוויר. רק שבשיר השלישי עידן כבר לא היה במסך אלא על הבמה, ליד הקלידים במקומם הרגיל בצד, מלווה אותה. קשה לי לתאר איך זה הרגיש, לראות אותם שרים ביחד ככה, אחד כל כך קרוב והשנייה כל כך רחוקה. מאוחר יותר עידן השמיע את ההקלטה שלה שרה את "היו לילות" בפלאפון, ושר את השיר. כבר כתבתי שאני רוצה לשמוע אותו שר לבד עם פסנתר, לא? היה פשוט מרגש.
הגעתי למקום, עשר דקות אחרי שהמופע היה אמור להתחיל, והתברר שנשארו כרטיסים. אחרי התלבטות קצרה - קניתי. כשנכנסתי ראיתי שההאנגר מלא לחלוטין, ולא הייתה לי שום אפשרות להגיע לשולחן שהיה כתוב בכרטיס שלי. בזמן שהאורות נכבו תהיתי בתסכול אם אני עומדת לבלות את כל ההופעה בעמידה, ואז הבחנתי בכיסאות ריקים בצד, והתיישבתי על אחד מהם. זה הוביל לכך שלא ראיתי את הבמה טוב כל כך. עם זאת, היו מסכים שאפשרו לראות את החלקים של הבמה שלא היו בטווח הראייה שלי, אז הסתדרתי. ההופעה עצמה - מצוינת. באמת, ובמיוחד אם משווים להופעה הקודמת שהייתי בה, הופעת הבכורה. גם היא הייתה נהדרת, אבל הפעם שמתי לב לכך שהם כבר הופיעו פעמים רבות ביחד. לא הרגשתי בלחץ של הופעה ראשונה, הם היו מאוד משוחררים וזה תרם לכיף ולאנרגיות בהופעה. אמנם נהניתי פחות מאשר בשנה שעברה, אבל הסיבה הייתה קשורה יותר לישיבה לבד ורגשות אשמה, ואני בטוחה שאם דברים היו מסתדרים מראש כמו שצריך הייתי נהנית הרבה יותר. כן, אז איפה הייתי? המופע. הוא התחיל ב"אם תחפצה", אחד מהשירים האהובים עליי באלבום השני. באותו רגע עוד חיפשתי מקום נורמאלי לשבת בו, מה שהוביל לכך שקצת התקשיתי להתרכז, ובכל זאת. עם ריכוז או בלי, לשיר הזה יש כל כך הרבה גוונים שקשה להישאר אדישים אליו. אחריו התחיל "הנך יפה". יש לי קטע מוזר עם השיר הזה, שחזר על עצמו בשתי ההופעות שהייתי בהן - אני לא מצליחה לזהות אותו. כלומר, המוח שלי מזהה שזה שיר שאני אוהבת מאוד והפה שלי שר את המילים, אבל רק כשמגיע הפזמון אני מבינה פתאום איזה שיר זה. מה שמצחיק אותי הוא שאחרי שזה קרה בפעם הקודמת, אמרתי לעצמי שכמה מוזר ושזה לא יקרה שוב. נו, טוב, רק אל תגלו לאף אחד.
לסיום, אני רוצה לכתוב על המחווה לשושנה דמארי ז"ל. התחלתי את ההודעה עם סוג של השוואה בין ההופעה הזו להופעה הראשונה שהייתי בה, ואם יש הבדל אחד גדול בין שתי ההופעות, הרי שהוא זה. היא. אני זוכרת איך כשהיא נכנסה לאולם אז, לפני שנה, כל הקהל קם ומחא לה כפיים. היא ועידן שוחחו קצת כמו חברים טובים, ואז היא שרה. והפעם? גם הפעם היא שרה. לשני המסכים שהיו בשני צידי הבמה נוסף מסך במרכז, שבו הוקרן קטע שצולם באחת ההופעות בהן היא השתתפה. ראו את שושנה ז"ל ועידן על הבמה. הם החליפו כמה מילים והיא צחקה עליו קצת, פער הגילאים ביניהם לא הורגש בכלל. אי אפשר היה שלא לחייך. הם שרו את "עלה נישא ברוח" ואת "האר את עיניו", ולאחר מכן התחילו שיר נוסף, עם מילים בתימנית שפילחו את האוויר. רק שבשיר השלישי עידן כבר לא היה במסך אלא על הבמה, ליד הקלידים במקומם הרגיל בצד, מלווה אותה. קשה לי לתאר איך זה הרגיש, לראות אותם שרים ביחד ככה, אחד כל כך קרוב והשנייה כל כך רחוקה. מאוחר יותר עידן השמיע את ההקלטה שלה שרה את "היו לילות" בפלאפון, ושר את השיר. כבר כתבתי שאני רוצה לשמוע אותו שר לבד עם פסנתר, לא? היה פשוט מרגש.