לא נראה לי
רונה ידועה בחוסר זיקתה למטלות אוניברסיטאיות. אבל אהבתי את הרעיון של לנסות לכתוב שיר כמו רונה, ואני אעשה את זה עכשיו במקום לכתוב עבודות אין-ספור שאני צריכה לכתוב עכשיו: אני מביטה מבעד לחלון עם תריסים, טה-דה-דה, טה-דה-דים וחושבת על ביאליק, ועל כמה מר הגורל קן לציפור בין העצים קן לציפור בין העצים אבל ברגע שהסטתי את המבט הקן נפל אני שומעת ילדים צועקים לי "רונה", טה-דה-דים אני שומעת מתבגרים צועקים לי "תעשי" אנשים בגיל העמידה צורחים לי "לי", לי-לו-לי-לו אבל זקנים מקומטים צועקים לי "ילד, ילד" זהו שיר בלי חרוזים, זהו שיר ממש טיפשי זהו שיר בלי חרוזים, מתי אלמד לנשום חופשי מתי, מתי יהיה לי כסף למאפר אישי ואיפה הבייביליס שלי, למראה יותר נשי? נשיות היא מושג מעורפל, ערפילי וביאליק ישן בקבר, הס פן תעיר לא יהיה זה רעיון מוצלח בשבילי לנסות את הקוקו שלי להתיר אם כך, אשבה מול מסך זרחני ואלגום באיטיות טיפות של רעל עד שיעלה הבוקר, שמן וגמלוני ויגאל אותי מהרהורי נפשי הנעל איפה את, איפה את, אני רוצה אותך עייפה אני, שתויה וגם מסטולה איפה את, אייך, ואיפה גידי התותח היכן את ש-רית, היכן את, הו שרלילה סליחה על מילות הגידופין, זה לא מתאים לי סליחה והתנצלות לביאליק, אם הוקנט שמעתי עצות מטוקבקיסטים, ואבוי לי את השיער ניסיתי לפזר לרגע קט מספיק עם זה השיר, הוא לא נורמלי בררה עיני דמעות, הקן נפל, והציפור צרחה אך לא נורא, את זה השיר, אפילו אם הוא חרא תורידו מציפור כחולה, אם יש הקלטה, בהצלחה. הסוף. מלים- ר. לחן- ר. חריקה על לוח- ר. ילד- ר.