ההופעה בקמלוט-משהו שונה ומיוחד.

[uk14]

ההופעה בקמלוט-משהו שונה ומיוחד.

אז הגעתי מלא ציפייה להופעה הפסנתר של אדון שבן וכשמתחילה ההופעה (באיחור של רבע שעה) שלומי בישר שההופעה בסימן הולנטיינס דיי והוא ישיר שירי אהבה שלו, ולא שלו. הערב סבב סביב גיבור הערב "מקס" שליבו נשבר והתאחה מספר פעמים 90 דקותשעברו, רוב השירים היו פרי עטו אבל הוא עשה ביצועים מיוחדים לשירים אחרים. הדברים המיוחדים והמעניינים בהופעה היו : 1)תיבת נגינה- כן כן עם הבלרינה והכל... 2)אורגן קסיו במאה שקל- שאיתו ניגן פעמיים על קלידים בגודל של המקשים במקלדת 3)מטרונום- שכל 3 פעים גם עושה צליל בשיר גור חתולים 4)מקצב מצחיק ששמו לו בסאונד במקום נגינה בפסנתר היו 2 הדרנים וקהל ממש חמוד לפי דבריו. מחאו כפיים ואפילו שרו ב"כולם אומרים" חלק מהשיר לצלילי הפסנתר. אם צריך לסכם, זה היה משהו מיוחד. כמו דיסק לאספנים בלבד. היה שווה לבוא.

 

[שנינה11]

שמחה שנהנת../images/Emo24.gif

 

[Drorrrrrr]

ואני דווקא התאכזבתי

שלומי עלה לבמה בשעה 22:15 וירד ממנה ב-23:30. הוא ביצע בסביבות ה-17 שירים [כולל הדרן] שמתוכם רק 7 או 8 מהאלבומים שלו [שרמוטה, כולם אומרים, אריק, מותק, גור חתולים, אני שוקעת, יחזקאל+ממשיל ואולי שכחתי משהו]. כל שאר השירים לא היו מוכרים ולא היו מהאלבומים שלו. כשאתה מגיע להופעה שעולה 90 שקל, ומקבל 7 שירים מוכרים ושעה ורבע של הופעה, אתה לא יכול לצאת לא מאוכזב. לא משנה כמה האומן כריזמטי ווירטואוז [והוא כזה]. דרור.

 

[liel37]

היתה הופעה מדהימה!!!

כל הסיבות שגרמו לך להתאכזב גרמו לי להנאה עילאית. אני אוהבת להגיע להופעה של אמן שאני אוהבת ולא לדעת למה לצפות ובתנאי שההופעה תהיה מהנה ומרתקת. ההופעה בקאמלוט היתה יחידה במינה ומי שלא היה הפסיד. זה מסוג ההופעות שלא חוזרות על עצמן והופכות ל"אגדה".

 

[MikMercury]

../images/Emo45.gif הסיכום שלי בדרך ../images/Emo68.gif

 

[uk14]

קיוויתי שתקליטי את השירים...עשית את זה?!

ואגדית זה הגדרה נחמדה לזה.

 

[MikMercury]

לגבי הקלטה

אף פעם לא הקלטתי הופעה.. את כל ההקלטות החיות שיש לי השגתי דרך הרשת.. סורי

 

[liel37]

דרך ארוכה?

 

[MikMercury]

אכן.. אז ככה:

נכון, התחיל מאוחר ונגמר מוקדם, היו הרבה קאברים, אבל בשבילי התוכנית השונה הזו הייתה הפתעה נהדרת. אולי זה בגלל שאני מכירה את ההופעה הרגילה די טוב ואפילו חשבתי לרגע שאני מתחילה למצות אותה לתקופה הקרובה. טוב, לא באמת, אבל שינוי זה דבר בהחלט מרענן לפעמים, אני בטוחה שגם לשלומי. הכרתי גם את רוב השירים האחרים והיה לי כיף לשמוע את הפרשנות שלו אליהם. יכול להיות שהיה בהופעה הזו איזה מרכיב של חזרה גנרלית לקראת ההופעה בפסטיבל הג'אז ביום שישי, שתכיל (אאל"ט) רק שירים של אחרים. הוא פתח עם הגיבור האלמוני שנזכר ברומן שהיה לו בקיץ שעבר -דומם עם זוג נאהבים המקסים של מאיר אריאל. בכל פעם שאני שומעת אותו שר, שר ממש, זה מפתיע ומשמח אותי. והנגינה העדינה שמחמיאה לזה. אח"כ לשמחתי הגדולה, גיבור הערב מגיע לוינה - קחי עוד ואלס של לאונרד כהן. אני יכולה לשמוע אותו מבצע את השיר הזה בלי סוף. השיר הבא חשף את זהותו של הגיבור - מקס, ואהובתו רוזה - רוזה מרציפן של שלמה גרוניך. איזה חיוך נמרח לי על הפנים. התחיל שקט, עם תיבת הנגינה של הבלרינה ואח"כ גם של ליצן מרקד, כל מני שנויים יפים מהביצועים שאני מכירה של גרוניך. הוא בדר"כ מגיע בשלב ה"אריך קסטנר" לסולו פרוע, וככה היה גם בביצוע ששמעתי של שלומי יחד עם גרוניך, אז עכשיו ציפיתי להתחרעות עוד יותר רצינית. זה לא קרה, הוא המשיך בשקט ובעדינות. גם יפה. (אבל משהו קטן בכל זאת: שלומי, אם אתה קורא את זה – כן, יש לו עניבות אדומות, אבל הכותנות ירוקות..

נא, עם כמות המלל האדירה שיצאה מהפה שלו במשך הערב בכזו רהיטות, אני נדבקת לקטנות.. ) ואז, אחרי שמקס אכל את רוזה מרציפן מרוב אהבה, הוא מתמלא געגועים - מותק. מחיאות כפיים.. סוף סוף שיר שלו. ומשם הוא יוצא לשוטט בעיר - גור חתולים. כשהוא מבין שאין לו סיכוי להיות נמר ומגיע הביתה, הוא מתיישב ליד הפסנתר הלא מכוון שלו ומנסה לפתות את השכנה ממול עם מה שהוא זוכר מנוקטורן של שופן.. כאן הלב שלי כמעט קפץ לגרון. הוא הניח מפוחית (?) על המיתרים של הפסנתר, ככה שכל מני צלילים נעשו מתכתיים ולא נעימים. שמעתי על הנטייה שלו להכניס חפצים משונים לתוך הפסנתר כדי לקבל סאונד מעניין, אבל האמת, לי זה קצת הפריע. הוא הרי מנגן כ"כ יפה, למה "להרוס"? כל כמה צלילים - פוינג, פוינג. והקהל צוחק.. זה די מצחיק, מה לעשות. והוא כולו בתוך העניין... לא יודעת. אני הייתי שמחה לשמוע את זה בלי עזרים חיצוניים. השכנה ממול, להפתעתו של מקס, מתפתה, וקוראים לה דניאלה, ולאחרונה היא נהנית מהבנות נחמה דווקא.. אהבתי את החיוכים הקטנים שלו לעצמו במעברים בין בית לבית. דניאלה לא עוברת על זה בשתיקה ומקבלת הזדמנות להתבטא - אני שוקעת. אנחנו התבקשנו לעזור לה, כמובן. הפעם הוא לא חילק אותנו לבנים ובנות, וה"שה לה לה" הראשון שלנו, כנראה, די העליב את דניאלה.. אבל אח"כ השתפרנו. וגם החצי ידוען או ה"ידוען למחצה", לא נשאר מקופח ומקבל שיר משלו - שיר תגובה לאני שוקעת. גדול. מיד מיד אח"כ, לא מספיקים למחוא כפיים (למה הוא כ"כ אוהב לעשות את זה) וכבר הפתיחה של כולם אומרים. ואנחנו מתבקשים לשיר את הפזמון הראשון. אהבתי את ה"תתביישי לך" האופראי. ואז, העימות בין בני הזוג נעשה די מכוער, הוא אפילו קורא לה שרמוטה. הוא מוסיף את הפוריטנית כי זה נראה לו... מדוייק. עם אורגנית הקסיו הקטנה. מקס הפרוד יוצא אל הרחוב ופתאום מבחין בכך שכל העולם סביבו זוגות זוגות.. כיף כיף. ומה בא באופן כמעט קבוע אחרי זוגות זוגות?.. אריק. הוא אמר שאנחנו בטח תוהים מה השיר הזה עושה כאן, הרי מקס כבר פרוד. אבל זו כל הטרגדיה - הוא מדמיין שיש לו חברה ושהיא בוגדת בו. זה היה מצחיק באופן מיוחד הפעם לדעתי, עם התנועות שלו וטון הדקלום הגבוה מהרגיל. השיר איתו הוא "סיים" את ההופעה ("אל תכריחו אותי לומר שכל סוף הוא התחלה חדשה.. למרות שזה נכון") היה מגדל הפזמון - Tower Of Song של לאונרד כהן, לא יודעת מי תרגם. מגניב, בלוזי, טיפה מוזר, בעמידה, עם הקסיו והסאונדים המשונים שהיא מפיקה, אבל המילים וההגשה וה"קח את זה שלומי" שהוביל לסולו בסוף. לא ידעתי שגם על מקלדת פצפונת כזו אפשר לחולל שמות... ההדרן הראשון התחיל בעברנו לצפון, וכאן ב"לא מתגעגעים"-ים בסיום, על כל "לא" הוא עלה לצליל גבוה יותר כשה"מתגעגעים" נשאר באותו מקום, עד שהוא עבר לשיר לגמרי בפלצט..

השוס של הערב מבחינתי היה "החיים שלי טובים" ביצוע לMy Life Is Good האדיר של רנדי ניומן ששלומי תרגם והעלה אותו לארץ כדת וכדין (נסיעה לגליל ונערה דרוזית במקום מקסיקנית, טיול לנווה צדק במקום לבוורלי הילס, ירושלים במקום ניו יורק, אביב גפן במקום ברוס ספרינגסטין, ועוד). נדמה לי שלפניו בא יחזקאל, שהיה קצת חסר אנרגיה לטעמי בהשוואה לפעמים אחרות. יכול להיות שהוא צבר כוחות לקראת הדבר הזה.. וואו. כ"כ טוב, כ"כ מתאים לו. אותו דווקא לא הכרתי קודם, אבל התלהבתי ממנו כ"כ שעכשיו אני כמעט יודעת אותו בע"פ באנגלית. אז בא Lonely At The Top, גם הוא של רנדי ניומן. שלומי מתוודה שהגיע לשלב בקריירה שבו הוא משפיע על אמנים אחרים, יש תופעות מקומיות (רמיזה דקיקה) ובחו"ל יש את רנדי, שכתב את השיר המאד מאד יפה הזה... פה הובהר לנו בדיוק עד כמה קשה להיות כוכב רוק-ג'אז ישראלי, כן, עכשיו גם ג'אז - הוא מופיע בפסטיבל הג'אז, אז נוסף לו עוד ז'אנר.. עם המבטא הדי כבד אבל חינני והנגינה... אממ, כן.

ובתודות לכל המעורבים בהפקה ולקהל הבאמת חמוד, זה נגמר... אולי היה נחמד אם הוא היה מזכיר יותר את שמות השירים והאמנים שכתבו אותם לפניהם או אחריהם, אבל אולי זה היה גורע מהרצף. ויכול להיות שהיה עדיף להודיע מראש שזו תהיה הופעה מיוחדת עם יותר הפתעות מכרגיל, כדי לחסוך אכזבה.. אולי. ואולי לא... ;] ההופעה הייתה קצרה, אבל עמוסה וגדושה, באנרגיה, במילים, בצלילים, בדציבלים.. ברור שנשארתי עם טעם של עוד אבל זה היה מהנה ומלהיב כמו כל הופעה שהייתי בה ואולי אפילו יותר. אבל אם כבר תוכנית שונה ומפתיעה, למה לא טליה.. מתנצלת על העיכוב ועל החפירה, כרגיל, ועל כל מני אי דיוקים שאני בטוחה שהתפלקו לי... לילה טוב.. נ.ב. הולם אותי אדום?

 

[liel37]

דרך ארוכה אבל שווה!!!

את כותבת כל כך יפה, הצלחת להעביר את "רוח" ההופעה למי שלא היה.

 

[MikMercury]

תודה.. ../images/Emo141.gif