ההופעה האקוסטית של רונה במיילסון, בנימינה
לפני פחות משבוע - יש תמונות (שעברו את אישורה של רונה) וגם כמה מילים: זו הפעם הראשונה שהייתי בהופעה של רונה. היא מקסימה, מוכשרת וכובשת. המקום מקום קטן ואינטימי, ובהחלט הרגישו זאת באווירה. חבל לי שרונה לא ממש נפתחה ולא דיברה בין שיר לשיר. כשהיא כבר זרקה איזה משפט, מיד היא אמרה לנגן שלה, ערן, "טוב כמה אנחנו מדברים, יאללה מוזיקה" , ומיד שבו לנגן. מאוד חבל שהיא לא מספרת סיפורים קטנים בין השירים (כמו שקרן פלס עושה, אריק ברמן ועוד זמרים שהייתי בהופעות שלהם. ולא, אני לא אוהב את אריק ברמן. הייתי בהופעה שלו רק בעבור חבר טוב שלי). הסיפורים האלה מוסיפים רבות ותורמים להופעה. הרי זה ההבדל (בין השאר) בין שמיעת האלבום לבין הופעה. שמחתי לשהיאא מרה שאת השיר "המעיין הזוהר" היא כתבה בתחילה עבור זמר (גבר), ובסוף החליטה להשאיר את השיר אצלה. כך הבנתי מדובר באמת השיר כתוב בלשון זכר ולא נקבה.
לפני פחות משבוע - יש תמונות (שעברו את אישורה של רונה) וגם כמה מילים: זו הפעם הראשונה שהייתי בהופעה של רונה. היא מקסימה, מוכשרת וכובשת. המקום מקום קטן ואינטימי, ובהחלט הרגישו זאת באווירה. חבל לי שרונה לא ממש נפתחה ולא דיברה בין שיר לשיר. כשהיא כבר זרקה איזה משפט, מיד היא אמרה לנגן שלה, ערן, "טוב כמה אנחנו מדברים, יאללה מוזיקה" , ומיד שבו לנגן. מאוד חבל שהיא לא מספרת סיפורים קטנים בין השירים (כמו שקרן פלס עושה, אריק ברמן ועוד זמרים שהייתי בהופעות שלהם. ולא, אני לא אוהב את אריק ברמן. הייתי בהופעה שלו רק בעבור חבר טוב שלי). הסיפורים האלה מוסיפים רבות ותורמים להופעה. הרי זה ההבדל (בין השאר) בין שמיעת האלבום לבין הופעה. שמחתי לשהיאא מרה שאת השיר "המעיין הזוהר" היא כתבה בתחילה עבור זמר (גבר), ובסוף החליטה להשאיר את השיר אצלה. כך הבנתי מדובר באמת השיר כתוב בלשון זכר ולא נקבה.
