אני מסכימה עם חלק מהנאמר, אבל לא הכל
אני לא חושבת שילד בגיל 7 יכול לקבל החלטה כזו, וגם לא בגיל 17... אבל אני מאד מסכימה שצריך לתת במה לילד להביע את רצונותיו וצריך להתחשב בזה. אני גם מאד מסכימה שהסכם שנחתם בגיל מסויים עשוי להיות לא רלוונטי בגיל מאוחר יותר וצריך דרך לאפשר דיון מחדש עם יש שינוי מהותי כלשהו.
זה קצת מתקשר לשרשור משבוע שעבר על בן ה-17 שרוצה לעבור לגור עם אביו ואיכשהו מקשר את בית-הספר לנושא. אם הוא היה מחליט, הוא היה כבר עובר לאביו, ואולי יש עוד שיקולים שצריכים להיות חלק מההחלטה?
אגב בן ה-14 של בעלי, אם ישאלו אותו מה זה טובתו יאמר שהכי טוב בשבילו זה שיניחו לו לראות טלוויזיה, לשחק במחשב, לא ללכת לבית-ספר, ולחיות על ממתקים וחטיפים. זה שהוא חושב שבו טובתו לא אומר שצריך לאפשר לו את זה, נכון?
