ההורים שלי גם פרודים

[catatonia]

ההורים שלי גם פרודים

זה הכל באשמתי. ובאשמתכם. אבל בעיקר באשמתי, הם לא אוהבים אותי. אני צריך למות.....

 

[מאיה123]

אסור לך לחשוב ככה!!!!!!!!!!!!

ואני בטוחה שבאיזשהו מקום אתה יודע את זה... אתה רק צריך למצוא את המקום הזה... אם אתה רוצה לדבר איתי אז- 157277299 ו אמרתי לך כבר ברוכים הבאים?

 

[ש ק ד ב ת]

חושני שאת טועה..

להאשים אותנו?! הילדים?! מה אנחנו אשמים בכל זה,ההורים שלנו לא הסתדרו ואנחנו מואשמים. ההורים שלך,ההורים שלי,וההורים של כל אחד מאיתנו היו יחד וחיו יחד. בעקבות גורמים כאלו ואחרים,ובעקבות ארועים שונים,ובכלל בעקבות הזמן שעבר,הם לא התסדרו ,האהבה חלפה לה,והם נאלצו להיפרד איש איש לדרכו. תסתכלי על זה רגע מפרספקטיבה לא של ילדה שההורים שלה גרושים,אלא אפילו בתור נערה ,את מסתדרת על כל בן?! את מסתדרת עם כל חבר שהיה לך?! את מסתדרת עם כל ידיד שיש לך?! והתשובה על כך היא לא

ההורים שלנו,וא כל זוג שהוא הם שני אנשים שונים,עם דעות,עולמות,אמונות,צרכים,הרגליםותחביבים שונים,לבוא ולחיות ולהתמסר ולהתמסד לחיות יחד תחת בית אחד זה דורש המון,ורצון עצום. וכאשר זה לא מסתדר אין טעם למשוך את זה. אז אולי הם אכן מיהרו להתחתן ואולי הם לא ידעו מראש שהם לא התסדרו ואולי היה להם בהתחלה טוב(כמו שלרבים בהתחלה טוב )ואח"כ המצב משתנה) ואולי... אבל זה המצב,אין שום קשר אלינו הילדים,הם היו רבים אם או בלעדינו הם היו צועקים עם היינו שם או עם לא הם היו נפרדים בסופו של דבר עם היינו קיימים או אם לא. זה קשר בינהם,אי תקשורת ואי כימיה שנוצרה בינהם אנחנו רק תוצר שלהם קוראת אותך, וקוראת בנאדם נפלא. כן, כן, גם מבעד למילים הכואבות, הצורבות והצורמות, אפשר לראות שמסתתר בנאדם מופלא. פשוט בנאדם מופלא שקשה לו. אוקי, אוקי, אפילו קשה לו מאוד. והוא מאוכזב, והוא עצוב, ונמאס לו. אבל היי... למי לא נמאס לפעמים? למי לא קשה? מי מאיתנו אף פעם לא היה מאוכזב, או עצוב, או רע? ואני יודעת, אני יודעת שה"לפעמים" הזה הופך לעיתים לקצת יותר מלפעמים, והרע הופך לשיגרה. כן, כן, הקושי נראה כמשהו תמידי, משהו שלא ייפסק לעולם... ואז רע עוד יותר. וכואב. כואב כ"כ, ונמאס כבר מהכל... בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, להקשיב ולאהוב, אפילו אם זה רק וירטואלית... כי למעשה, זה הרבה יותר מזה. אני קוראת אותך, ויכולה ממש להרגיש אותך... ועצוב לי. עצוב לי שאת מאשימה את עצמך ואותנו, אני יודעת שזה נראה כאילו אין לך בשביל מה להמשיך... אני יודעת שזה נראה כאילו אף אחד לא אוהב, לאף אחד לא אכפת... אבל אין זה כך!!! אנחנו אוהבים, אנחנו מקשיבים, לנו אכפת!!! באמת!!! אני לא רוצה להישמע סתמית או קיצ´ית מדי, אבל אני באמת מתכוונת לזה. ו... את יודעת משהו? אני אוהבת אותך. כן, כן, אני יודעת שאיני מכירה אותך, אבל ככה סתם, אני אוהבת. מן אהבה שאי אפשר להסביר... אוהבת, ומעריכה את זה שאת באה ומספרת לנו הכל, כי אני יודעת כמה קשה זה להודות שקשה, להודות בחולשה, להוריד את כל המסיכות ולהגידאת זה שאת באה ומספרת לנו הכל, כי אני יודעת כמה קשה זה להודות שקשה, להודות בחולשה, להוריד את כל המסיכות ולהגיד:

רע לי!!!!!!!!

אני שכתבת כאן. תמשיכי לכתוב, תמשיכי לפרוק... לא בריא לשמור בפנים. ותזכרי, שאנחנו כאן בשבילך תמיד. גם כשזה נראה שלא... אנחנו תמיד כאן בשבילך, לאורך כל הדרך. אל תשכחי את זה

-שקד,שמצפה לתשובה ממך,למה את חושבת שאנו אשמים-

 

[missundaztood]

אשמה

זו טעות לחשוב כך, כשאנשים, לא בהכרח הורים-כל אחד- נפרדים יש לכך סיבות וגורמים שונים. זה בינהם, אני בטוחה שאת נפלאה ושהורייך אוהבים אותך גם אם הם לא תמיד מראים את זה. להאשים את עצמך זה הדבר הגרוע ביותר שאת יכולה לעשות זה פשוט לא נכון. הורייך לא הסתדרו בינהם, חשבו שעדיף להם ולך, בעיקר לך, אם הם יפרדו-וכך עשו. זה כואב, אבל זה לא סוף העולם, ואת לא צריכה לרצות למות בשל כך. אם את מחפשת מישהו שיקשיב ושיראה שאכפת לו-באת למקום הנכון, אנשים כאן חמים, מזמינים ותומכים. אני חדשה כאן-מס´ ימים בודדים וכבר מרגישה הרבה יותר טוב ואני מקווה שאת תרגישי טוב יותר. אני חושבת שבמקום לחפש אשמים תנסי להשלים עם המצב ולנצל אותו לטובה, להמשיך בחייך ולהבין שזה היה לטובה. אם ההורים שלך התגרשו כנראה שלא היה טוב להם ביחד, את וודאי חושבת שעדיף היה אם הם לא היו נפרדים ומדמיינת מן פנטזיה של משפחה אוהבת וביחד, אבל זה לא נכון זו אשליה, לכולכם עדיף כך. מעכשיו ה´ביחד´ יהיה לחוד-ביחד עם אמא וביחד עם אבא. שניהם ימשיכו לאהוב אותך ואני ממליצה לך לדבר איתם, אני בטוחה שזה יבהיר לך ששום דבר לא באשמתך וזה יעזור לך להתמודד. איתך לאורך כל הדרך, מקווה שתימצאי את התקווה

 

[mis piggy]

גם אני

שלום, שמי הוא גיתית. אני רוצה להזדהות איתך. גם הורי ניפרדו.. אבל אבי אמר לי בפנים שאם אהבתו לאימי כך גם אהבתו אליי! בכיתי ימים ארוכים וכן, אני מודה אני מרגישה אשמה.. אוי אבא.. למרות שאימי אמרה לא להיתייחס לעולם למילותיו של שיכור.. זה כואב....

 

[missundaztood]

גיתית,

אין שום סיבה שתרגישי אשמה.(את מוזמנת לקרוא את אשר כתבתי ל catatonia) אני מבינה שכואב לך, כואב מאוד אבל את צריכה להתאמץ, להשיא מבטך אל על ולראות שיש תקווה ושהדברים עוד יסתדרו, יסתדרו לטובה. למרות שלפעמים נופלים צריך לנסות שוב ושוב עד שקמים ואט-אט צעד אחר צעד להשתקם ולהתחיל בחיים חדשים, חיים יותר טובים. לפי מה שכתבת הבנתי שיש לאביך בעיות שתיה ("אמי אמרה לא להתייחס לעולם למילותיו של שיכור"), אני משערת שזו אחת הסיבות לפרידת הורייך-אני מקווה שהעניין הזה מטופל, מקווה שאביך יתחזק ויצליח להתגבר על המחלה, ההתמכרות לטיפה המרה. אימך צודקת בדבריה, אם אביך אמר את דבריו במצב שיכרות את לא צריכה להתייחס אליהם, ואני בטוחה שמצב פיכחות הוא לעולם לא יאמר דברים שכאלו. ייתכן שהאהבה בין הורייך דעכה, זה קורה בין אנשים אבל אהבה של הורה לילדיו לא דועכת או נעלמת לא משנה כמה כועסים, זיכרי זאת. אני לא אגיד לך לא לבכות, זה לא רע - להוציא את הכאב יחד עם הדמעות אבל בין בכי לבכי צריך לשמור על טיפ-טיפונת אופטימיות ושמחה, חיוך קטן. כמו שציינתי בהודעה מעל-את מוזמנת לפורום הזה, יש כאן אנשים מדהימים שיעזרו לך ללא היסוס, ייעצו ויטו אוזן קשבת, שתפי אותנו וננסה לעזור. מאחלת לך ימים טובים יותר ושתמצאי את התקווה(כן, אני מזכירה אותה הרבה בהודעותי, יש לי אובססיה) גם אם תצטרכי לחפש בתוכך, לנבור ולהסתכל עמוק.

הגר

 

[תכולת עין]

אל תיקח/י את האחריות עליך!

אני גם הרגשתי ככה בהתחלה, אחר כך הבנתי שזה לא נכון. את/ה ממש טועה. ההורים מחליטים וזה כנראה מה שהם רוצים. עצה: תדבר/י עם ההורים שלך ותבקש/י