ההורים שלי...
אז ככה?להורים שביניכם,לא הייתם עושים הכל כדי שהילד שלכם יהיה מאושר? אם יש דבר שאני ממש אוהבת זה (עד כמה שזה נשמע אידיוטי) את קבוצת הכדוסרל מכבי ת"א,אני הולכת למישחקים ויש לי שם חברים,וזה אחד הדברים היותר חשובים לי... עוד מעט יש את טורניר ה"פיינל פור", בתור אוהדת מושבעת זה דבר שאסור לי להפסיד,והההורים שלי יודעים עד כמה אני רוצה את זה!הם יודעים שאני ממש אסבול מהמחשבה שאני לא שם,וכל האחרים כן!התחננתי לכרטיס!שעולה אגב 600 ש"ח(זה לא עד כדי כך יקר,והמצב הכלכלי בסדר גמור אצלנו),והם פשוט מתעלמים,לא עושים כלום...ואבא שלי יודע שזה מעצבן אותי אז הוא אומר"למה את כועסת ומצוורחת?,חסר לך משהו?" לא עניתי לו,ואז אמא שלי אמרה"כן!חסר לה כרטיס לפיינל פור",זה ממש הרתיח אותי,כי ביקשתי ממנה לסתום את הפה... אז אבא אמר" זה פאייר ככה?,זה פאייר לתת לי להרגיש לא טוב?"(אשמה כאילו), אני כמובן מרוב "נימוס אמרתי "אני ביכלל לא כועסת על זה",אבל בטוח הלב אמרתי"כן ! זה אפילו מאוד פאייר!אתם הרי הבטחתם לי לפני איזה שנה שדיברנו על זה שלכל החברות שלי יש לדמי כיס ורק לי לא,הבטחתם שכללל מה שאני ארצה תתנו לי,וזה לא שאני נצלנית או משהו,התחננתי בפני אמא למצוא אצל מי לעשות ביביסיטר או עבודה או משהו,אבל היא?מה איכפת לה ביכלל! הם יודעים שזה ממש חשוב לי,ושזה אירוע פעם באיזה 20 שנה במקרה הטוב..ובכל זאת לא מסכימים. אז אבא שלי אתמול אמר לי"אני מבטיח לעשות הכל כדי שתיהיה שם"כן כן שמענו,מה אתה מנסה לעשות?טלפתיה?כי בינתיים לא עשית כלום,מה לעשות שהנהות עולות מן הסתם כסף!(שאותו אגב הבטחתי להחזיר ברגע שאני אתחיל לעבוד בחופש או משהו),אבל גם אם פתאום יבוא לו לשלם!כבר מאוחר מדיי! חוצמזה הם גם ממש מעצבנים בזמן האחרון!הם לא נותנים לי לסוע באוטובוסים,וקולעים אותי כמו בקלוב...ומתייחסים אליי כמו תינוקת,זאת למרות שמבחינה נפשית אני הרבה יותר בוגרת מהם,ואני לא אומרת את זה בציניות.הם בקושי נותנים לי להסתובב ,ואני יודעת שזה כבר עניין של דאגה,אבל הם ממש מגזימים?אני מרגישה שאני מפסידה את כל הכיף,ובעיקר -שיורד לי הבטחון עצמי... סליחה על המגילה,אתם לא חייבים להגיב,סתם רציתי לפרוק..אני בת 15 וחצי אגב(הפרטים לא מעודכנים) תודה על ההקשבה...![Smile :) :)]()
אז ככה?להורים שביניכם,לא הייתם עושים הכל כדי שהילד שלכם יהיה מאושר? אם יש דבר שאני ממש אוהבת זה (עד כמה שזה נשמע אידיוטי) את קבוצת הכדוסרל מכבי ת"א,אני הולכת למישחקים ויש לי שם חברים,וזה אחד הדברים היותר חשובים לי... עוד מעט יש את טורניר ה"פיינל פור", בתור אוהדת מושבעת זה דבר שאסור לי להפסיד,והההורים שלי יודעים עד כמה אני רוצה את זה!הם יודעים שאני ממש אסבול מהמחשבה שאני לא שם,וכל האחרים כן!התחננתי לכרטיס!שעולה אגב 600 ש"ח(זה לא עד כדי כך יקר,והמצב הכלכלי בסדר גמור אצלנו),והם פשוט מתעלמים,לא עושים כלום...ואבא שלי יודע שזה מעצבן אותי אז הוא אומר"למה את כועסת ומצוורחת?,חסר לך משהו?" לא עניתי לו,ואז אמא שלי אמרה"כן!חסר לה כרטיס לפיינל פור",זה ממש הרתיח אותי,כי ביקשתי ממנה לסתום את הפה... אז אבא אמר" זה פאייר ככה?,זה פאייר לתת לי להרגיש לא טוב?"(אשמה כאילו), אני כמובן מרוב "נימוס אמרתי "אני ביכלל לא כועסת על זה",אבל בטוח הלב אמרתי"כן ! זה אפילו מאוד פאייר!אתם הרי הבטחתם לי לפני איזה שנה שדיברנו על זה שלכל החברות שלי יש לדמי כיס ורק לי לא,הבטחתם שכללל מה שאני ארצה תתנו לי,וזה לא שאני נצלנית או משהו,התחננתי בפני אמא למצוא אצל מי לעשות ביביסיטר או עבודה או משהו,אבל היא?מה איכפת לה ביכלל! הם יודעים שזה ממש חשוב לי,ושזה אירוע פעם באיזה 20 שנה במקרה הטוב..ובכל זאת לא מסכימים. אז אבא שלי אתמול אמר לי"אני מבטיח לעשות הכל כדי שתיהיה שם"כן כן שמענו,מה אתה מנסה לעשות?טלפתיה?כי בינתיים לא עשית כלום,מה לעשות שהנהות עולות מן הסתם כסף!(שאותו אגב הבטחתי להחזיר ברגע שאני אתחיל לעבוד בחופש או משהו),אבל גם אם פתאום יבוא לו לשלם!כבר מאוחר מדיי! חוצמזה הם גם ממש מעצבנים בזמן האחרון!הם לא נותנים לי לסוע באוטובוסים,וקולעים אותי כמו בקלוב...ומתייחסים אליי כמו תינוקת,זאת למרות שמבחינה נפשית אני הרבה יותר בוגרת מהם,ואני לא אומרת את זה בציניות.הם בקושי נותנים לי להסתובב ,ואני יודעת שזה כבר עניין של דאגה,אבל הם ממש מגזימים?אני מרגישה שאני מפסידה את כל הכיף,ובעיקר -שיורד לי הבטחון עצמי... סליחה על המגילה,אתם לא חייבים להגיב,סתם רציתי לפרוק..אני בת 15 וחצי אגב(הפרטים לא מעודכנים) תודה על ההקשבה...