ההחלמה, המלחמה ואני

ס ו ז נ ה

New member
ההחלמה, המלחמה ואני

אחרי שלמדתי להתמודד עם המוות כשותף לחיי אחרי שגיבשתי לי תפיסה רומנטית על החיים שאחרי אחרי שהצבתי את עצמי במרכז, כמי שעלולה למות יום אחד, ולהשאיר אחריה עולם פתאום מגיעות הידיעות על מלחמה וזה משבש את כל הלך המחשבה שלי פתאום קיימות גם אפשרויות אחרות פתאום קיימת האפשרות ההפוכה למשל, שכולם סביבי ימותו ואני אשרוד פתאום מדאיגים אותי סיכויו של הכלב שלי לחיות, של הסוסים בחווה של בעלי, הילדים, ההורים שלי, החברים, השכנים מה להם ולמוות? מה הם עושים פתאום בתסריטים האלו של המוות? כל עוד הייתי רק אני, זה היה בסדר, אפשר היה להתרגל לרעיון ויחד עם זאת לדחות אותו בעוצמה כזאת שתגרום לו להעלם לזמן רב אבל עכשיו, עולות בי מדי פעם מחשבות על המלחמה שאולי תבוא, ומזכירות לי איזה ניסים מחולל אצלי המאמץ לחשיבה חיובית כמה הוא משפר את איכות חיי, וחיי הקרובים לי גם היום ביליתי הרבה עם הילדים, גם היום צחקתי ונהניתי איתם, היה לנו זמן שלו, רגוע ונעים לפני השינה גם היום אמרתי לאיש שלי שאני אוהבת אותו גם היום אמרתי תודות על כל מה שיש לי גם היום היה לי שווה לחיות
 

blg

New member
הי

כמוך, גם אני בימים מסויימים מאוד מוטרדת מהאפשרות שקרובי ימותו. במיוחד ההורים שלי נהייתי מאוד מודאגת ביחס לבריאות שלהם - הם בסה"כ טפו טפו בריאים ואין סיבה לדאגה חמסה חמסה ) אבל ממש התחברתי למה שכתבת.
 

lital_helmer

New member
בזמן האחרון...

אני מאוד מאוד מוטרדת במחשבות כאלה..במיוחד בזמן האחרון שבו נפטרו סבא שלי ועוד כמה קרובים במשפחתי ובמשפחתו של החבר. האמת שלעיתים אני בטוחה שמשהו לא בסדר איתי בגלל שאני יותר מידי עסוקה בזה. פשוט פחד מהמוות. פחד נוראי. ליטל
 

rubber duck

New member
המלחמה

אישית אני דיי רגוע נכון שתמיד יש את הפחד של להפגע במלחהמ או משיהו קרוב יפגע אבל מצד שני כרגע הסיכוי להפגע בתאונת דרכים גבוהה יותר ( עיזבו את התשדיר המזוויע שמשודר בימים אלו על תאונת דרכים ) ומעבר לכך כשאנו חושבים על עצמינו הרי ברור לנו שאנו מסוגלים להתמודד כמעט עם כל דבר לעומת זאת מחשבה על אדם קרוב אלינו באה במבט מהצד ואנו חושבים כמה יהיה לו קשה וכמה יסבול ולא איך יתמודד ( נקודת המבט הפנימית ) מה שחשוב זה להמשיך לחיות ולהנות מהחיים להמשיך להביט על ההנאות הקטנות ללכת עם המשפחה לבילויים לאכול טוב ( לא בהגזמה ) ובכלל להנות מכל דבר שעושים
שרון
ו
לכולם
 

מלמלה

New member
מסכימה ממש

גם אני נתקפת בפחד שמא יקרה משהוא ליקרים לי אני עושה כל מאמץ להפרד תמיד עם חיוך ונישוק בימים מטורפים אלו שלנו אני לא כל כך בטוחה שניפגש שוב.....גם בלי עזרתו העדיבה של השכן מעירק וגם אני שמחה על הפרח, הזריחה, והחיוך כל יום מחדש מי כמונו יודע שזה ממש אבל ממש לא מובן מאליו חוץ מזה שנראה לי שהכאב על אובדן הוא יותר קשה לנשאר מאשר לזה שהלך
 
למעלה