שפירא מאיר
New member
ההטעיות של הדתיים כל כך השתרשו.
כמו שהדתיים לקחו שיר יפה משיר השירים, שבעל מהלל את יופיה של אשתו, ובאו שני אמוראים הזויים והפכו זאת לקללה, בטענה שאסור לשמוע שירת אשה ולא לראות שיער אשה כי בעינייהם יש לכך קונוטציה מינית.
אז אם אני שומע שירת אשה ונהנה מהשיר, והדתי שומע שירת אשה ויש בו התעוררות מינית - מי פה העבריין ?
כמו שהדתיים לקחו את עשרת הדיברות שלא ניתנו לבני ישראל, ושיכנעו את כולם שאלו עשרת הדיברות שניתנו , למרות שכולם יודעים בבירור שמשה שבר את לוחות הברית.
כך גם מטעים את הציבור החילוני בשקר שבו הם טוענים שהם נותנים כבוד לנשים, אבל שתהיינה צנועות וספונות בביתן.
והם תמיד מצטטים את המשפט : "וכל כבודה בת מלך פנימה" והם משקרים ומסבירים שהם מתנהגים לנשותיהם כאל בנות מלך, אבל מוצנעות בתוך בתיהן. וזאת כאשר התורה מלאה בסעיפים וחוקים נגד נשים וחוקים שמפלים נשים באופן בוטה ביותר.
מי שנופלים בפח שוב ושוב ושוב הם תמיד החילונים שאין להם מושג ומאמינים לשקרים של הדתיים.
אז פעם הזאת אני מבקש שלא תאמינו לי אלא תקחו תנ"ך ביד, ולמי שאין תנ"ך, הנה הפרק:
א לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.
ב רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב-- אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ; לְשׁוֹנִי, עֵט סוֹפֵר מָהִיר.
ג יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם-- הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
ד חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר-- הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.
ה וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב-- עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.
ו חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים: עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח אָהַבְתָּ צֶּדֶק, וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע: עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן-- מֵחֲבֵרֶךָ.
ט מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ; מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
י בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.
יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
יג וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם.
יד כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.
טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
יז תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ.
יח אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.
אחרי שתקראו את כל הפרק שמהלל את המלך הגיבור, תמקדו בפסוקים יא-טז כולל, ותראו שהסיפור פשוט (הוא מתחבר גם למקורות אחרים) בו כתוב שמבקשים מהבת להאזין - אומרים לה שתשכח את בית אביה כי היא יפה והמלך רוצה בה והוא כעת אדוניה ושתשתחווה לו, בת צור (מההיסטוריה ידוע שמדובר בבת מלך צור השבויה) כל העשירים יבואו לקבל את פניה , ועם כל הרכוש שלה ובגדיה רקומי הזהב וכל נערותיה הנלוות אליה, הן תיכנסנה אל היכל המלך תוך כדי שמחה וגיל.
זה כל הסיפור. לא מדובר על אשה יהודיה בקרב בני משפחתה, אלא המשפט מתייחס לבת מלך צור השבויה שהותר לה להיכנס עם כל רכושה לארמון המלך ששבה אותה.
ליתר חידוד:
המילה "כבודה" מופיעה בתנ"ך ארבע פעמים בלבד:
שלוש פעמים בנושא רכוש (רכוש העם, רכושה של בת מלך צור, רכוש שהוא כיסוי המיטה)
ורק פעם אחת בנושא כבוד (הכבוד של ירושלים)
אז למי שיש עיתון ידיעות של היום יראה ב-"דעות אחרונות" את יועז הנדל גם הוא נופל בפח הזה.
כמו שהדתיים לקחו שיר יפה משיר השירים, שבעל מהלל את יופיה של אשתו, ובאו שני אמוראים הזויים והפכו זאת לקללה, בטענה שאסור לשמוע שירת אשה ולא לראות שיער אשה כי בעינייהם יש לכך קונוטציה מינית.
אז אם אני שומע שירת אשה ונהנה מהשיר, והדתי שומע שירת אשה ויש בו התעוררות מינית - מי פה העבריין ?
כמו שהדתיים לקחו את עשרת הדיברות שלא ניתנו לבני ישראל, ושיכנעו את כולם שאלו עשרת הדיברות שניתנו , למרות שכולם יודעים בבירור שמשה שבר את לוחות הברית.
כך גם מטעים את הציבור החילוני בשקר שבו הם טוענים שהם נותנים כבוד לנשים, אבל שתהיינה צנועות וספונות בביתן.
והם תמיד מצטטים את המשפט : "וכל כבודה בת מלך פנימה" והם משקרים ומסבירים שהם מתנהגים לנשותיהם כאל בנות מלך, אבל מוצנעות בתוך בתיהן. וזאת כאשר התורה מלאה בסעיפים וחוקים נגד נשים וחוקים שמפלים נשים באופן בוטה ביותר.
מי שנופלים בפח שוב ושוב ושוב הם תמיד החילונים שאין להם מושג ומאמינים לשקרים של הדתיים.
אז פעם הזאת אני מבקש שלא תאמינו לי אלא תקחו תנ"ך ביד, ולמי שאין תנ"ך, הנה הפרק:
א לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.
ב רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב-- אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ; לְשׁוֹנִי, עֵט סוֹפֵר מָהִיר.
ג יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם-- הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
ד חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר-- הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.
ה וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב-- עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.
ו חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים: עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח אָהַבְתָּ צֶּדֶק, וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע: עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן-- מֵחֲבֵרֶךָ.
ט מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ; מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
י בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.
יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
יג וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם.
יד כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.
טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
יז תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ.
יח אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.
אחרי שתקראו את כל הפרק שמהלל את המלך הגיבור, תמקדו בפסוקים יא-טז כולל, ותראו שהסיפור פשוט (הוא מתחבר גם למקורות אחרים) בו כתוב שמבקשים מהבת להאזין - אומרים לה שתשכח את בית אביה כי היא יפה והמלך רוצה בה והוא כעת אדוניה ושתשתחווה לו, בת צור (מההיסטוריה ידוע שמדובר בבת מלך צור השבויה) כל העשירים יבואו לקבל את פניה , ועם כל הרכוש שלה ובגדיה רקומי הזהב וכל נערותיה הנלוות אליה, הן תיכנסנה אל היכל המלך תוך כדי שמחה וגיל.
זה כל הסיפור. לא מדובר על אשה יהודיה בקרב בני משפחתה, אלא המשפט מתייחס לבת מלך צור השבויה שהותר לה להיכנס עם כל רכושה לארמון המלך ששבה אותה.
ליתר חידוד:
המילה "כבודה" מופיעה בתנ"ך ארבע פעמים בלבד:
שלוש פעמים בנושא רכוש (רכוש העם, רכושה של בת מלך צור, רכוש שהוא כיסוי המיטה)
ורק פעם אחת בנושא כבוד (הכבוד של ירושלים)
אז למי שיש עיתון ידיעות של היום יראה ב-"דעות אחרונות" את יועז הנדל גם הוא נופל בפח הזה.