ההידרדרות בצה"ל - סכנה לקיום ישראל

ההידרדרות בצה"ל - סכנה לקיום ישראל

צה"ל הפך לבבואה של החברה הישראלית הרקובה והמושחתת. איך נאמר בעבר? מזל שהאויבים שלנו הם הערבים. את זה אי-אפשר לומר עוד היום. הינה תאור ריאליסטי של המצב: http://www.news-israel.net/news.asp?id=19708
 

טשאפק

New member
אתה בטוח שזה תיאור ריאליסטי?

מקורות אלמונים בפנטגון אינם מרוצים מהישגי צה"ל? צריך להתייחס לזה ברצינות?! לגבי הטענה שחלק חריג מהאבידות היו מירי דו"צ ("חצי היו נהרגים גם בלי החיזבאללה") וזו עדות לברדק - שקר גס. ירי דו"צ היה ויהיה בכל צבא בעולם. יש שלושה הרוגים מירי כוחותינו מתוך 118 הרוגים בסך הכל. האם הם מרוצים מהישגי צבא ארה"ב מול הטרור בעיראק ובאפגניסטאן? רק השבוע הותקפה שכונה שיעית בבגדאד במרגמות ומכוניות תופת, ונהרגו יותר מ 60 איש. לאמריקנים מעל 2000 הרוגים בעיראק, וכוחות הטרור שם רחוקים מאד מתבוסה. אין ספק שיש בעיות בצה"ל, בהן בעיות משמעת, ואין ספק גם שיש הרבה מה לשפר. אבל הלוחמים בלבנון עשו עבודה רצינית מאד, נלחמו בגבורה והיו נכונים לסיכון רב. התיאור במאמר עושה להם עוול. הבעיות היו ברמות הגבוהות. למתעניינים במהלך הקרבות: באתר קשת אפשר לצפות בכתבה של איתי אנגל כתבה ששודרה ב"עובדה" על הקרב בכפר חולה.
 
בוא נכניס סדר לדברים:

בעיראק מדובר במדינה הגדולה פי 20 משטח מדינת ישראל ולא ברצועה של ק"מ ספורים וחיים בה כ-27 מיליון תושבים. בעיראק יש כ-160 אלף חיילים אמריקאיים ולא כמה אלפים כמו שלנו בלבנון. בעיראק המלחמה נמשכת כבר כמעט *שלוש שנים וחצי* והאבידות האמריקאיות מסתכמות בפחות מאשר האבידות שלנו במלחמת יום כיפור ב-22 יום. האמריקאים כבשו את עיראק בכ-3 שבועות עם אבידות ספורות בלבד, כולל כיבוש בגדד, וזאת למרות התנגדות עיקשת של משמרות הרפובליקה של סדאם. אנחנו ב-34 ימי לחימה בלבנון 'הצלחנו' להתקדם ק"מ ספורים בעומק השטח ולא הצלחנו להשתלט גם על המקומות בדרך כמו בינת ג'בייל וכו'. כל פעם שניסינו להתקדם ו'להבקיע' חטפנו עשרות הרוגים ומאות פצועים. די אם נשווה את הברדק ואת הכשלונות שלנו להשתלטות האמריקאית על פלוג'ה בנובמבר 2004 ששברה את מפרקתה של ההתנגדות המזויינת של המורדים בעיראק - להבדיל מפיגועים רצחניים נגד אזרחים הנמשכים כל הזמן - כדי שנוכל להבחין בהבדל בינינו לבינם. יש מספיק עדויות התומכות בתיאור שהבאתי. גם אם הוא לא מדוייק בכל פרט הרי שהתמונה הכללית די נכונה. משהו רקוב מאוד בצה"ל שלנו ואני חרד לאסון גדול.
 

טשאפק

New member
אם ציינת את פלוג'ה כדוגמה

הניסיון האמריקני הראשון להשתלט על העיר נכשל. אחרי יותר משבוע של קרבות ו 120 הרוגים לאמריקנים, בערך מספר ההרוגים שלנו במלחמה האחרונה, הוכרזה הפסקת אש חד צדדית ולאחר מכן הגיעו לאיזה הסכם רופף שהעיר תעבור לכאורה לכוחות עירקיים. המורדים רק חיזקו את אחיזתם. הניסיון השני, שבו השתתפו כוחות בסדר גודל דומה לכוחות צה"ל בלבנון, הצליח, במחיר של מעל תשעים הרוגים. לניקוי כיסי ההתנגדות נדרש חודש וחצי. יש לזכור שלצבא האמריקני יש פחות מגבלות מאשר לצה"ל בנוגע לפגיעה באזרחים: אלפי בתים ועשרות מסגדים בפלוג'ה נמחו כליל. ההתנגדות המזויינת של המורדים בעיראק לא נשברה שם והיא נמשכת ואף מחמירה, כולל באיזור פלוג'ה.
 

טשאפק

New member
...

על הקרב הראשון בפלוג'ה ראה למשל בקישור. על המצב בעיראק יש מקורות אינספור.
 

טשאפק

New member
הבאת כאן כ"תיאור ריאליסטי"

מסמך שבו נטען בין היתר למספר רב מהמקובל של הרוגים בירי דו"צ, ואף נאמר כי אילו החיזבאללה לא היו יורים כלל עדיין היו לנו מחצית מכמות הנפגעים. האם יש אסמכתאות לטענות הללו? לי ידוע על הרוג אחד מירי כוחותינו ועוד שניים שנהרגו מדריסת טנק, מתוך 118 הרוגים. במלחמת המפרץ הראשונה, כמעט רבע מן ההרוגים היו מירי דו"צ. זה חלק מן המלחמה. לגבי טענותי על המבצע הראשון בפלוג'ה: האמריקנים נלחמו יותר משבוע, מהרביעי לאפריל עד ה 19, לא כבשו את העיר, והעובדה שאולצו להיכנס שוב עם כוחות גדולים בנובמבר מעידה שהמורדים השתלטו על העיר לאחר הקרב, ולא כוחות עירקים פרו אמריקנים. המספר 120 הרוגים מופיע במקור שהבאתי, הדברים מתייחסים לכלל החללים בחודש אפריל בעיראק, ובפלוג'ה עצמה נהרגו 83 חיילים. כל זה כמובן לא עקרוני להערכת יכולתם של חיילי צה"ל, אבל אם הבאת את פלוג'ה כדוגמה להישגים אמריקנים ראוי להזכיר שהנצחון האמריקני בנובמבר היה הניסיון השני לכבוש את העיר.
 
המבצע ה-1 בפלוג'ה היה מבצע חלקי

שבעקבותיו האמריקאים ניסו להגיע לכל מיני הסדרים עם נכבדי המקום. לאחר שהתברר שהמצב רק החמיר הם החליטו שזהו, חלאס, צריך לחסל את קן הצרעות הזה, והם פעלו בשיטת 'ספטמבר השחור' של חוסיין, כלומר בלי מגבלות ובלי רחמים. הינה מה שנכתב על יחסי הכוחות והאבידות: On November 7, 2004, a force of over 2,000+\- U.S. and 600+\- Iraqi troops began a concentrated assault on Fallujah with air strikes, artillery, armor, and infantry. They seized the rail yards North of the city, and pushed into the city simultaneously from the North and West taking control of the volatile Jolan and Askari districts. Rebel resistance was as strong as expected[citation needed], rebels fought very hard as they fell back. By nightfall on November 9, 2004, the U.S. troops had almost reached the heart of the city. U.S. military officials stated that 1,000 to 6,000 insurgents were believed to be in the city, they appear to be organized, and fought in small groups, of three to 25. כלומר משהו כמו 2 חטיבות של אמריקאים ועיראקים תקפו עיר של כ-350 אלף איש שבה היו בין אלף ל-6000 מחבלים (בערך כמו כל הכוח של חיזבאללה). התוצאות: As of November 18, 2004, the US military reported 1200 insurgents killed and 1000 captured. US casualties were 51 killed and 425 wounded, and the Iraqi forces lost 8 killed and 43 wounded. [22] On December 2, 2004, the US death toll in Fallujah operation reached 71 killed. [23] דיווחים אחרים שקראתי דיברו על 4-6 אלפים הרוגים (חלקם אזרחים), כלומר בסדר הגודל של ספטמבר השחור בירדן. בניגוד לטענתך, הכוח הצבאי של המורדים בעיראק אכן נשבר, מה שנשאר זה בעיקר מחבלים מתאבדים המצליחים לרצוח אזרחים רבים בשווקים ובשערי מסגדים. הפרטים על ירי דו"צ הם די שוליים ולא הם שקובעים את התמונה. מה שקובע הוא הזיגזוג הפוליטי-צבאי, הכשלונות האסטרטגיים והטקטיים, האי-מוכנות הכללית, התרופפות המשמעת והדבקות במטרה, הניהול הכושל של המבצע מרמת המטכ"ל ועד לרמה המקומית.
 

טשאפק

New member
זה ערבוב של עניינים

הזיג-זג הפוליטי צבאי זה דבר אחד, ואילו רמתם המקצועית, ונכונותם להסתכן, של הלוחמים בשטח זה עניין אחר לגמרי. יש עדויות רבות על גילויים רבים של יכולת, מקצועיות, וגבורה שאין למעלה ממנה, שהתקשורת מתעקשת לדחוק הצידה. (ועושה בכך את מלאכתם של נסראללה ואחמדינג'ד). אסור לערבב בין שני התחומים. כשם שיהירות ובטחון עצמי ללא ביסוס הם מקור לצרות, כך גם ייללות בלתי מבוססות על כמה אנחנו חלשים ועלובים.
 
התקשורת מלאה בתאורים על מלחמת גבורה

של החיילים והקצינים בשדה, שום דבר לא 'נדחק הצידה', ובאותה המידה תיארה את ההפקרות של המטכ"ל ושל הפיקוד - שלא לדבר על 'הדרג המדיני'.
 
למעלה