כבר ענו לך למה אתה חוזר על טעויות?
יותר טוב לדעת את מטרת בואינו לעולם מאשר לברוח שובו ושב מהאמת ירידה לצורך עלייה אחת השאלות השכיחות ביותר בספרי החסידות היא – "למה ירדה הנשמה למטה?". לכאורה, מה השאלה? הנשמה ירדה למטה כדי שנחיה. אלא השאלה נשאלת דווקא מתוך הבנת המהות הפנימית של הדברים – מהי הנשמה, היכן הייתה קודם ירידתה, ומה מצבה האמיתי כשהיא שרויה בתוך גוף גשמי. שוו בנפשכם בן-מלך עדין ומפונק שלפתע הטילוהו לאיזה אי נידח, בין ילידים גסים ופרימיטיביים. אם אך ננסה לתאר בדמיוננו את מצבו, נחוש רגשות חמלה עזים על מר-גורלו. אך קודם שנרחם על אותו בן-מלך מסכן, כדאי שנתחיל לרחם על עצמנו, על הנשמה שבקרבנו. בתוך כל יהודי שוכנת נשמה רוחנית אלוקית, שירידתה לגוף הגשמי עמוקה לאין-ערוך מנפילתו של בן-המלך אל הילידים הפרימיטיביים. ירידת הנשמה נשמתנו היתה במקורה בעולמות הרוחניים העליונים, בגן-העדן. לא היו לה שם יצר-הרע, תאוות גשמיות וחומריות, ולא כל הבעיות שאנו מכירים בחיינו. איננו יכולים כלל לתאר בדמיוננו את העונג המופלא של הנשמה הנמצאת בגן-העדן והנהנית מזיו השכינה. והנה, נטלו נשמה זו והורידוה מטה-מטה, עד העולם התחתון והירוד ביותר. ובעולם זה עצמו כלאו את הנשמה בתוך גוף גשמי וחומרי, לצד יצר-הרע ו'נפש הבהמית', שאין בעולמם אלא גשמיות וחומריות. מעבר זה מתואר נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (=מגג גבוה לבור עמוק). ונשאלת השאלה, למה עשה ה' ככה? מהי המטרה של הסבל הגדול הזה שנגרם לנשמה עם ירידתה לעולם-הזה? התשובה לשאלה זו מתומצתת בחמש מילים: "ירידה זו צורך עלייה היא". נכון, המעבר של הנשמה מגן-העדן אל העולם הזה הוא ירידה גדולה ועצומה עד מאוד; אך על-ידי-כך היא זוכה לעלות לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה הייתה קודם ירידתה למטה. בהיות הנשמה למעלה היה הכול בבחינת 'מתת-חסד'. דבקותה באור האלוקי וצימאונה להיכלל בזיו השכינה לא באו על-ידי עמל ויגיעה מצידה, אלא כתחושה טבעית של נשמה השואפת להיכלל במקורה האין-סופי. אך כאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לגוף הגשמי, היא נאלצת להילחם עם יצר-הרע, ו'הנפש הבהמית' ופיתויי העולם. כאן, כל צעד של התקרבות לה' כרוך בעמידה בניסיונות רבים ובקשיים גדולים. התעלותה כאן אינה מתת-חסד אלא פרי עבודה ויגיעה עצמיות. זאת ועוד: ההתמודדות עם קשיי העולם-הזה מעוררת אצל הנשמה כוחות עמוקים שלא באו לידי ביטוי בהיותה בגן-העדן. כאשר אדם נקלע למצב קשה ובלתי-שגרתי, הוא מגלה לפתע בעצמו כוחות נסתרים שלא הכירם קודם-לכן. כך גם הנשמה מגלה דווקא בעולם הזה את הכוחות הפנימיים האין-סופיים החבויים בה, כוחות שלא הכירה בהיותה למעלה. על-ידי הירידה היא מגיעה לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'. זו העלייה שהיא זוכה בה על-ידי הירידה. זה הסבר אחד, שנחיתותו של העולם הזה היא המביאה את העלייה. אולם יש בתורת החסידות הסבר שני, עמוק יותר, שמגלה דווקא את העילוי שבעולם הזה. ההנחה הטבעית, שהעולמות הרוחניים העליונים ניצבים בדרגה גבוהה יותר מהעולם שלנו, אינה פשוטה כל-כך. מבחינות רבות יש יתרון עצום דווקא לעולם הזה. הניצוצות האלוקיים שבעולם הזה נובעים ממקור אלוקי גבוה לאין ערוך מ'זיו השכינה' שמאיר בגן-העדן. כאשר נשמה יורדת לעולם-הזה, מתלבשת בגוף גשמי ועוסקת בתורה ובמצוות, היא מתקשרת עם הניצוצות האלוקיים הגבוהים הטמונים בעולם הזה. היא מגיעה לדרגת דבקות בה' שהייתה מחוץ להישג-ידה בהיותה למעלה. וזו העלייה האמיתית שזוכה לה הנשמה בעקבות הירידה.
