ההפרעה שלי

[karka li]

ההפרעה שלי

שלום. אני בת 21 ויש לי הפרעת חרדה. אובחנתי כאחת "מאלו" לפני כ-3 וחצי שנים, כשהייתי בתיכון. אושפזתי בבית חולים כי ירדתי המון במשקל, שכנראה נבע מדיכאון, כך אמרו. תמיד הייתי ביישנית נורא ופחדתי מאנשים. השתפרתי עם השנים, במיוחד אחרי שהתחלתי ליטול כדורים. אבל הפחד הזה לא עוזב. תמיד אני חושבת, מה יהיה? במקום פשוט לזרום בכיף. אני בורחת מכל אירוע אפשרי, משפילה עיניים, מחכה שיבואו אליי במקום לבוא לאחרים. מה יהיה? נמאס לי להיות כזו, וככל שאני מנסה, לא הולך לי. זו החרדה העיקרית שלי עכשיו ,למרות שעוד הרבה מחשבות מכננות לי בראש ולא עוזבות אותי במנוחה. אני עוברת תקופה מאוד קשה עכשיו מהרבה בחינות, ואני לא יודעת איך להתמודד?

 

[דולידול]

שלום לך..

אני יודעת מנסיון שהתחושות נוראיות והמחשבות של מה יהיה לא עוזבות אותנו, החוסר ודאיות הרצון לדעת כל הזמן את הצעד הבא הכל מוכר. אני שמחה מאוד שאת נוטלת כדורים ומטפלת בזה, הייתי ממליצה לך אם זה מדבר אלייך ללכת לסדנאות של תקשורת, מודעות עצמית או קורסים דינמים כאלה לדוגמא פסיכודרמה, משחק, וכו'. היתרון בסנדאות כאלה שהם מעלות את הבטחון העצמי שלך והתקשורת הבין אישית. בנוסף הייתי ממליצה לך ללמוד לעשות תרגילי הרפיה זה מאוד משחרר ועוזר. לאט לאט אם הזמן את תנסי להתקרב לאנשים בקצב שלך תרימי עיניים ותגשי בהתחלה זה יהיה קשה ויבוא לך להכנס מתחת למיטה ולא לצאת אבל צריך לזכור כל הזמן שמה כבר יכול להיות הצעד הזה למעני וכך תוכלי לעזור לעצמך, כל פעם צעד קטן ועוד צעד.. אגב שיחות עם פסיכולוג/ית מאוד עוזרות. אל תתיאשי, תזכירי שכל דבר חולף בחיים עכשיו תקופה קשה עוד מעט יעבור ויהיו ימים טובים יותר. בהצלחה.

 

[גילה זילברמן]

ברוכה הבאה לפורום

מקווה שתוכלי להעזר מקריאת המאמרים (חרדה חברתית, תרגילי הרפיה, שינוי גישות) ומהודעות הגולשים המתמודדים עם קשיים דומים והיכולים לתת לך אוזן קשבת ויד מלטפת, לפעמים גם מכוונת. דולידול, את יודעת מנסיון שלא נעים לכתוב כאן ולהשאר לבד... ואת מושיטה יד לעוד משהי שנשארה כאן לבד. אני מודה לך על כך.

 

[כתומית]

היי לך ../images/Emo140.gif

אני לא יודעת לתת לך עצות, אבל נזכרתי במשפט שישו פעם אמר לי, ש- winner זה לא מי שהכל הולך לו טיק-טק וחלק, זה "מזליסט", ווינר זה זה שמנסה שוב ושוב ושוב, ונכשל, ומצליח קצת, ונכשל ובסוף מצליח בגדול, כי רק הוא ראה באמת את כל הדרך. ואולי עצה קטנה שכן אוכל לתת זה לא לנסות תמיד את אותו כיוון, אולי נניח במקום לנסות משהו ממש חברתי או טיפולי או... תנסי משהו שמשלב איזושהי הנאה קטנה שמרחיבה אופקים ובדרך יכולה גם ליצור קשרים חברתיים או אפילו רק להיתקל באיזה אדם טוב באמצע הדרך שיוביל אותך לשלב הבא, כמו למשל להירשם לאיזה חוג יצירה, משהו קטן חברתית, כל אחד שקוע בעבודה שלו אבל לאט לאט מתפתחות שיחות קטנות, או אם את אוהבת לקרוא, ללכת לקרוא בספריה, להיות מחוץ לבית בסביבות שמאפשרות נגיעה בחיים חברתיים, לאט לאט זה יהיה פחות מרתיעה, וגם אם לא, לנסות משהו חדש... ובינתיים גם אנחנו כאן

 

[karka li]

תודה לכולם (ל"ת)

-