ח ת ו ל ה 18
New member
ההפתעה הרעה של השנה החדשה.
אבא שלי תמיד שתה. הוא אף פעם לא היה אלכוהוליסט- לא היה אחד שהיה חייב לשתות כל יום כל היום, אבל הוא שתה כל פעם שמצאו סיבה למסיבה. מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה ככה. באוקראינה היה דימוי שגבר ששותה הוא "גבר" וגבר שנמנע מאלכוהול הוא "נשי" מדי, אני בטוחה שזה תרם גם למנהגי השתייה. כל זה היה נכון עד לשנה האחרונה. בשנה האחרונה הייתה תקופה שהוא שתה במשך 3ימים רצוף ללא הפסקה מכל הבא ליד. זה כמובן זיעזע מאד את הגוף שלו, והגוף שלו לא יכל לעמוד בזה וקרס. הוא היה במיטה עם רעידות חזקות בגוף במשך כמה יומיים-שלוש עד שאמא שלי לקחה אותו לבית חולים ושם רק אחרי עירוי נוזלים במשך כשעתיים שחררו אותו הבייתה. זה אמנם הביא לו כאפה- והוא אכן הפסיק לשתות למשך חודשיים אבל אחרי זה הוא חזר שוב- במיוחד בגלל החברים ה"מעולים" שלו. לפני שבוע הוא רב עם אבא שלו ועם האחיות שלו על הנושא הזה- השתייה. בסילבסטר (שבדרך כלל אנחנו חוגגים אותו בארוחה משפחתית) לא היה אף אחד. הוא עצמו שכב לישון מוקדם. מאז (30.12) הוא לא חזר לעבודה. היום הוא סיפר לי שבמשך שלושת החודשים האחרונים הוא לא הפסיק לשתות- הוא אמר שהוא יודע שזו מחלה שצריך לטפל בה. הוא בכה לידי- ממש כמו ילד, שאף אחד לא מתקשר אליו, אף אחד לא מתעניין. אבא שלי הוא איש משפחה- המשפחה שלו זה הדבר הכי חשוב לו בעולם- ולכן שפתאום אבא שלו והאחיות שלו הפנו לו את הגב זה עורר בו כל כך הרבה כאב והוא פשוט לא מסוגל לחזור לשיגרה. ואני לא מדברת על עבודה- הוא לא התקלח ולא התגלח כבר כמה ימים. הוא כל היום נע בין המיטה לשירותים ולסיגריה. ניסיתי לנחם אותו כמה שיכולתי- לשכנע אותו להיכנס להתקלח להתגלח שירגיש טיפה יותר טוב- אבל כלום. הוא כאילו מדבר איתי אבל לא שומע אותי. אני מיואשת מהמצב, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.
אבא שלי תמיד שתה. הוא אף פעם לא היה אלכוהוליסט- לא היה אחד שהיה חייב לשתות כל יום כל היום, אבל הוא שתה כל פעם שמצאו סיבה למסיבה. מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה ככה. באוקראינה היה דימוי שגבר ששותה הוא "גבר" וגבר שנמנע מאלכוהול הוא "נשי" מדי, אני בטוחה שזה תרם גם למנהגי השתייה. כל זה היה נכון עד לשנה האחרונה. בשנה האחרונה הייתה תקופה שהוא שתה במשך 3ימים רצוף ללא הפסקה מכל הבא ליד. זה כמובן זיעזע מאד את הגוף שלו, והגוף שלו לא יכל לעמוד בזה וקרס. הוא היה במיטה עם רעידות חזקות בגוף במשך כמה יומיים-שלוש עד שאמא שלי לקחה אותו לבית חולים ושם רק אחרי עירוי נוזלים במשך כשעתיים שחררו אותו הבייתה. זה אמנם הביא לו כאפה- והוא אכן הפסיק לשתות למשך חודשיים אבל אחרי זה הוא חזר שוב- במיוחד בגלל החברים ה"מעולים" שלו. לפני שבוע הוא רב עם אבא שלו ועם האחיות שלו על הנושא הזה- השתייה. בסילבסטר (שבדרך כלל אנחנו חוגגים אותו בארוחה משפחתית) לא היה אף אחד. הוא עצמו שכב לישון מוקדם. מאז (30.12) הוא לא חזר לעבודה. היום הוא סיפר לי שבמשך שלושת החודשים האחרונים הוא לא הפסיק לשתות- הוא אמר שהוא יודע שזו מחלה שצריך לטפל בה. הוא בכה לידי- ממש כמו ילד, שאף אחד לא מתקשר אליו, אף אחד לא מתעניין. אבא שלי הוא איש משפחה- המשפחה שלו זה הדבר הכי חשוב לו בעולם- ולכן שפתאום אבא שלו והאחיות שלו הפנו לו את הגב זה עורר בו כל כך הרבה כאב והוא פשוט לא מסוגל לחזור לשיגרה. ואני לא מדברת על עבודה- הוא לא התקלח ולא התגלח כבר כמה ימים. הוא כל היום נע בין המיטה לשירותים ולסיגריה. ניסיתי לנחם אותו כמה שיכולתי- לשכנע אותו להיכנס להתקלח להתגלח שירגיש טיפה יותר טוב- אבל כלום. הוא כאילו מדבר איתי אבל לא שומע אותי. אני מיואשת מהמצב, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.