ההצגה "אבק" בתיאטרון גבעתיים"

אתי148

New member
ההצגה "אבק" בתיאטרון גבעתיים"

בדרך כלל אני מתמודדת עם הכאב שלי לבד. לא פורומים ולא פסיכולוגים. בשבוע שעבר, חברה סחבה אותי להצגה בתיאטרון גבעתיים בשם "אבק". ההצגה כמובן נגעה למשפחה ששכלה את בנה וההתמודדות של כל אחד מבני המשפחה עם הכאב והמשברים שהם עוברים בניהם. הופתעתי. ההצגה הייתה כל כך מדויקת. הרגעים הקטנים או החפצים הקטנים שמזכירים לי את בני, המריבות עם הבעל על מה חשוב לשמור ומה לא. ההתמודדות עם הילדים. להפתעתי הבחירה של המחזאית והבמאי להראות מצבים מסויימים גם בצורה קומית שבו את ליבי ובעצם הפילו אותי למלכודת שהם תכננו טוב כל כך, ותןך רגעים ספורים מתחילת ההצגה הפכתי מסקפטית גמורה לשבויה של ההצגה שאפשרה לי בפעם הראשונה להבין מה בעלי רוצה כל השנים האחרונות. יצאתי בוכיה וצוחקת. בעיקר מבולבלת. מאז אני בודקת את עצמי כל הזמן ומנסה לשפר, להקשיב להמשיך הלאה אבל כל כך קשה לי. יפתאום יש לי כל כך הרבה רגשות אשמה על התקופה האחרונה ואני מנסה יותר ויותר להקדיש זמן לילדים שלי ולבעלי המדהים. ראשית, אני ממליצה בחום על ההצגה הזו שנית, פעם ראשונה שהייתי חייבת להגיד למישהו שהייתי לא בסדר וקצת קשה לי להגיד את זה לאנשים שמכירים אותי, אז עדיף כאן. תודה .
 

שרון123

New member
תודה על השיתוף אתי

חיפשתי באינטרנט, ולא ראיתי שיש מועדים נוספים להצגה. דווקא נשמע מעניין. אל תחשבי שהיית "לא בסדר" את אמא שכולה ואת עושה את המקסימום. אי אפשר לעשות יותר מהמקסימום, נכון? נשמח אם תחליטי לספר קצת יותר על השכול שלך. אבל רק אם זה נוח ומתאים לך
 

אתי148

New member
בלבול

האמת שאני עדיין לא יודעת בדיוק במה להתחיל. תקופה ארוכה שאני עוסקת בעיקר ב"לא לשכוח את בני" ואני חושבת שאולי לא שמתי לב שאני שוכחת את האנשים שסביבי. קשה לי לשתף במה שאני באמת חושבת בלילה לפני שאני נרדמת, אני עדיין מנתחת ובודקת איפה טעיתי ואם בכלל. בכל מקרה, תודה על התגובה. בכלל לא חשבתי שמישהו יקרא את זה או שיהיה למשהו אכפת.
 

דליה ח

New member
לאתי שעסוקה כמונו ב"לא לשכוח"

בדיוק על זה כתבתי בשיר החדש לאודליה. זה הפזמון של השיר שמדבר על מה שאנחנו עסוקות בו כמעט כל הזמן. זה כל כך מובן, רק שכמו שכתבת חשוב לשים לב שזה לא פוגע באנשים מסביב. וכן אתי, איכפת לנו, כמו שחשוב לנו שלאחרים יהיה איכפת מאיתנו. תכתבי, אנחנו קוראים, מגיבים, ולפעמים גם לומדים אחד מהשני. ואת הזמן אנחנו מחזיקים בכל הכוח עד שבא לצעוק בקול גדול לכל העולם "לזכור ולא לשכוח" ועדיין, זה כאילו אתמול עוד יעברו השנים ורק כאילו נתרגל נשמור אותך אצלנו בחדרי ליבנו כל אחד בדרכו האישית ,המיוחדת יישא איתו משהו ממך למזכרת.
 

שרון123

New member
כולנו כאן באותה הסירה../images/Emo24.gif

ובוודאי שנקרא וברור שאכפת לנו. הרי כל מילה שתכתבי נכנסת אלינו ישר ללב. גם אני מרגישה כמוך הרבה פעמים - הילדים, הבית והאיש מוזנחים מכיוון שכל כך הרבה אנרגיות מושקעות באבל ובזיכרונות ובקושי. חשוב לנסות ולשמור על איזון, בין הכל אבל בטח שזה לא קל.
 

yazi22

New member
למי שנמצא כאן מאד אכפת

כל אחד קורא את הדברים כאילו נכתבו עליו
 
למעלה