ההריון הבא שלנו

[אבא גאה]

ההריון הבא ../images/Emo178.gif שלנו

אז במצעד הגאווה היה גם דוכן אחד של שירותי הרווחה הקנדים. הם חילקו ברושורים של "היפכו למשפחה מאמצת / אומנה" התחלנו לבדוק או נכון יותר התחלנו לדון בעיניין קשה לי קצת עם המסקנות שלי, אבל אני אגיד אותם ככה בפנים.... האימוץ הוא משהו נורא אנוכי בשבילי, יש לי חוויה נהדרת עם אושר, פשוט נהדרת כל רגע בשבילי הוא הנאה עצומה למרות שברור לי שהילדים הללו צריכים בית גם אם זמני, האם זה נורא כ"כ לומר :" לא יכול לחשוב על לקחת ילד/ה חולה, לא רוצה לבלות זמן רב בבתי חולים". "רוצה ילדה קטנה, בריאה בכדי לחוות את חוויית ההורות על ההתמודדויות ה"רגילות" שלה". מיילס לעומת זאת חושב שאנחנו צריכים לקחת ילד עם מגבלה כלשהיא כי "אנחנו יכולים" וכי "הם זקוקים לבית" וכי "פחות א/נשים לוקחים ילדים עם בעיות הביתה".

 

[שמנתולה]

וואו, קשה...

אני איתך, לא הייתי מקשה על עצמי את חיי במודע. (מזכיר לי קצת התלבטויות של הריון כשמתגלה משהו לא תקין בעובר ושוקלים אם להפיל או ללדת...)

 

[אמא של אייל ואלון]

גם לנו יש כזאת התלבטות

אני רוצה להגיד לך שגם בת הזוג שלי מאוד רוצה או אומנה או אימוץ(שעדיין לא מותר בארץ למשפחות חד מיניות) אפילו בררתי לגבי אומנה וזה מסובך אבל אפשרי בארץ.אנחנו מחכים שהילדים יגדלו ונראה אם יהיו בנו הכוחות להוציא את זה לפועל . החלום של בת הזוג שלי הוא להיות גלילה רון פדר עמית(אני רק מקווה שהיא לא מתכוונת להחליף ככ הרבה בני זוג כמוה). בקיצור יש לי את אותם מחשבות כמו שלך וזה נראה לי ממש קשה.

 

[אבא גאה]

איפה אורי???

שהוא ואורית הם הורים באומנה. כמו שאמרה פרח7 יש לקחת בחשבון את הילדים הקיימים לא חושב שאנחנו יכולים לקחת תינוק באומנה לכמה שבועות ואח"כ למסור אותו, איך אסביר זאת לבני המאומץ מבלי לעורר בו פחדים שיום יבוא וגם אותו נמסור? הרי זה יערער לו את תחושת הביטחון... מלבד זה (והעוסקים באומנה בעיני הם מלאכים) אני לא מסוגל לחשוב על לקחת תינוק שיהיה אצלינו כמה חודשים / שנים ואח"כ להיפרד ממנו, זה קורע לי את הלב רק לחשוב על זה... מובן ששוב אני מציג פה צד מאוד מאוד אנוכי - כי זה שזה קורע לי את הלב זה כאין וכאפס לילד הזה שאין לו בית וזקוק לבית.... מצד שני אנחנו נשמח לארח אצלנו (אני בכלל לא יודע אם זה נחשב אומנה) נערים ונערות שנזרקו מהבית בשל נטייתם המינית, אני חושב שאנו יכולים להעניק להם תקווה אמיתית של עתיד טוב יותר.

 

[urizv]

זה היה ניחוש?

או שאתה מציץ אצלי בפורום מדי פעם, מפני שבדיוק אתמול פתחתי נושא דומה אצלי, ואם שכחת את הדרך אז הנה קישור.

 

[אבא גאה]

מה פתאום ניחוש?

בדיוק בצ'אט התחלתי לספר שאנחנו מתעניניים באימוץ ואז אמרתי - אני כבר אכתוב הודעה בפורום ואני אודה - הרבה זמן כבר לא הצצתי לך היום אני אבוא - שים מים.

 

[urizv]

רק תבוא תקבל קפה

עןגה ואל תשכח להביא את אמא איתך

 

[מיקי6המקורי]

מי אמר שהחיים פשוטים..

ניראה לי מסוג הדברים שבאים מהבטן.. לא בטוחה שדיון כזה או אחר אמור לשנות את ההרגשה הפנימית של מי מהצדדים.. אם כי נוטה להסכים עם מיילס ומניחה שברמת החשיבה גם אתה וסביר שרובינו כך.. אך השאלה איך זה מרגיש לך בבטן ועד כמה ההרגשה הזו ניתנת לשינוי... אבל אין לי ספק שהסיפוק של ההורים כהורים וכאנשים אין לו תחליף..

ובטוחה שכל מה שתחליטו יהיה נכון לכם...

 

[פרח7]

לו הייתם רק שניכם...

אתם שלושה ולא שניים לכן השיקולים צריכים לכלול גם את טובת הילד הקיים. התווספות ילד נוסף במשפחה יכולה להוות התמודדות לא קלה לאח הגדול, קל וחומר כשמדובר בילד עם צורך בתשומת לב מיוחדת. מצד שני זו הזדמנות נפלאה לתת וכן ללמד את הילד שלך נדיבות, נתינה, שיתוף וחמלה. כך שבעצם אין לי תשובות עניתי רק כי חיפשתי תרוץ לשלוח לך

 

[מיקי6המקורי]

וגם אני צריכה תירוץ

לשלוח לך גם

והופסססססססססס מצאתי... אין לי ספק שאושר רק ירויח מהיכולת לתת.. חושבת שאחד הדברים המחזקים אותנו ביותר כבני אדם היא הידיעה שאנחנו מסוגלים להעניק... "ושזה היה תירוץ כבר אמרתי?"

 

[פרח7]

גרררררר....../images/Emo24.gif

 

[טרודי]

../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif

אני אהיה בוטה. מסכימה עם הכותרת והרישא של דברייך, פרח, אבל לא עם הסיפא. "הזדמנות נפלאה לתת וכן ללמד את הילד שלך נדיבות, נתינה, שיתוף וחמלה." המממ... שמעת אי פעם משפחה בהריון שאומרת "הלוואי והילד הזה יצא פגוע, כדי ששאר ילדינו יוכלו ללמוד נדיבות, נתינה, שיתוף וחמלה"? ללמוד נתינה אפשר ע"י תרומות או התנדבות. שלא כמו התנדבות, ילד שאימצת הוא התחייבות לכל החיים. אי אפשר להפסיק, גם אם נורא קשה. לקחת ילד שדורש תשומת-לב מיוחדת לכל החיים, זה לגזול מאושר את הזכות שלו לחיים נורמליים. זה לא רק ללמד אותו נתינה, זה לכפות עליו לתת את חייו לאחיו או אחותו. (או לגרום לו להפנות גב אליכם ואליה, בגיל ההתבגרות או אחר כך). תחשוב על אושר בעוד 60 שנה, מטפל באחותו במקום לשחק עם הנכדים שלו. תחשוב עליו בעוד חמש-עשרה שנים, מטיח בכם אמירות קשות על כך שאתם כל-כך עסוקים באחותו הדפוקה עד שאתם לא מתייחסים אליו. אף אחת מהאופציות לא ממש אטרקטיבית, נכון? כמובן שאני לא מדברת על "פגם" שכולו קוסמטי (נגיד, כתם לידה מכוער) או שאפשר לחיות איתו חיים עצמאיים ונורמלים למדי (נגיד, ליקוי שמיעה), אלא פגיעה רצינית יותר. זו דעתי, ואני מקווה שלא פגעתי פה באף אחד.

 

[אבא גאה]

טרודי אני חושב שמאוד הקצנת

אני חושב שלאמץ ילד/ה מוגבל/ת זה מאוד קשה ובטח שלא אעשה זאת בכדי ללמד חמלה.. אבל אני לגמרי לא מסכים שזה לכפות עליו לתת את חייו לאחותו או כל אחת מהאופציות הקיצוניות שהצגת כאן. יש סיפורים אחרים בעולם הזה.

 

[הנסיכה פיונה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מיילס הוא נשמה טובה

. לקחת ילד/ה חולה או מוגבל/ת זו התמודדות מורכבת וקשה גם פיזית, אבל בעיקר נפשית. כל כאבי הלב שיש לנו בקשר לילדנו, כשמשהו לא מצליח להם או כשהם מקבלים תגובה לא סימפטית מהסביבה או כשיש להם קשיים, כל אלא מתגמדים ונראים מגוחכים ליד ילד/ה חולה או מוגבל/ת. אז רק המחשבה על כך מציפה אצלי כל-כך הרבה כאב ושוברת את ליבי.

עד כדי כך שאני רוצה להרחיק (את המחשבה) ממני. לא כל אחד/ת מסוגל/ת (או רוצה) להכיל את הכאב הזה, שללא ספק משנה את החיים ואת ההסתכלות עליהם לתמיד. אתה לא רוצה ואני לגמרי מבינה אותך. גם אני לא.

 

[אבא גאה]

../images/Emo23.gif היטבת להסביר

 

[שבלולית בשלולית]

../images/Emo39.gif

 

[אבא גאה]

פרח, את לא מתביישת?../images/Emo123.gif

את צריכה תירוץ בכדי לשלוח חיבוק?

הנה לינק לאתר שלהם באוטווה.

 

[ערבהאיןקץ]

רגע, רגע....

בעקרון אני מאד בעד אומנה, ויש לנו אפילו מחשבות בנושא.. אבל - נראה לי שתהיה בעיה גדולה, כשבעוד שנה תרצו לחזור לארץ - מה יהיה עם הילדה הנאמנת שלכם????

 

[oritze]

השאלה היא האם אתם מדברים

על אומנה מול אימוץ, או על ילד בריא מול ילד חולני. השילוב הקל ביותר זה לאמץ ילד/ה בריאים וקטנים ככל שאפשר. אימוץ קל יותר מאומנה בכל המובנים, הילד הוא שלך ואתה מחליט עליו וקובע לו (כל עוד זה ניתן) בלא הפרעה של גורם זר. באומנה הילד לא שלך, הילד שייך להוריו ואתה רק משמש לו אכסניה או תחליף למוסד. ההורים הביולוגיים (ברוב המקרים) שותפים מלאים לגידולו. הם המחליטים ואתה המבצע. יש ביקורים אצל ההורים בדרך כלל הם לפחות פעם בשבועיים. בארץ משפחה אומנת שרוצה לטוס לחו"ל לטיול עם הילד/ה שאצלם צריכים לקבל אישור מהמשפחה הביולוגית להוצאת הילד/ה מהארץ. באומנה יש לקחת בחשבון שהילדים בדרך כלל חוזרים למשפחות הביולוגיות שלהם. על ההבדלים בין ילד בריא לילד חולני או נכה לא אכנס זה הרי ברור לכולם. מתגעגעת אורית

 

[urizv]

ואלי לפורום את לא באה ../images/Emo46.gif