ההרקדות במתנ"ס
משום מה התייחסו כאן רק להרקדות במגרש ולא להרקדות שנערכו בכל לילה במתנ"ס. צר לי לראות עד כמה מרבית הרוקדים חיים בעולם ההרקדות הצר שלהם ולא פתוחים לדברים אחרים. בעוד חלק מהרוקדים היודעים ורוקדים ריקודים ישנים נעו בין המתנ"ס לבין המגרש, כדי ליהנות משני העולמות, קהל הרוקדים בהרקדת המתנ"ס היה מורכב כמעט כולו מהרקדנים הקבועים של חוגי הנוסטלגיה ברחבי הארץ. לא ראיתי התעניינות של הרקדנים האחרים לבוא ולנסות לטעום טעם של הרקדה שונה. והרי כל העניין של פסטיבל הוא להביא הרבה צדדים שונים של נושא הפסטיבל! אין צורך לסוע במיוחד, אין צורך לטרוח, אין צורך לשלם עוד כרטיס, רק לבוא ולרקוד. דבר נוסף, באותו עניין. האם אף אחד ממשתתפי הפורום לא חווה דברים נוספים מלבד הופעות הענק שבאמפי וההרקדות הליליות? הרי לפסטיבל, למרות הקיצוצים ברפרטואר עדיין היה הרבה מה להציע מעבר להרקדות שכמותן אנו רוקדים מדי שבוע! הרי זו הזדמנות לחוות חוויות חדשות כאשר יש ריכוז של מופעים בסיגנונות שונים ובמחירים מוזלים ביותר. במעט שראיתי השנה, וגם ממה שזכור לי מהופעות בשנים קודמות, הרוב המסיבי של הקהל בהופעות מורכב מתושבי העיר כרמיאל והסביבה ולא מקהל הרוקדים, וחבל. האם זה מראה על רמת הרוקדים ? האם זה מראה על סיבת ההשתתפות בחוגי הרוקדים? חוג חברתי בלבד, מקום למפגש, לראות ולהיראות? לא שזה פסול, חלילה, אבל ממי שרוקד בכל שבוע כמה פעמים הייתי מצפה להתעניינות נרחבת יותר בנושא שלו הוא מקדיש שעות רבות, המיוחד שהזדמנות לכך מוגשת לו בנוחיות שכזאת. אני הלכתי לראות את טרראם במחצבה, שלדעתי היה צעקני , חסר כוריוגרפיה, חסר מעוף, עירבוב של סגנונות, ממש לא מגובש, ואפילו משעמם. אם הייתי לבד הייתי עוזבת אחרי 10 דקות. ראיתי את בלט פאנוב, שהיה ברמת ביצוע טובה למדי (לא רמה אחידה של כל הרקדנים) ויפה לעין. הכוריוגרפיות היו של פאנוב עצמו, ונראה לי שיש עתיד ללהקה. לא הלכתי לראות את התיאטרון השחור מכיוון ששמעתי כבר לפני שנתיים על אכזבה, וגם השנה שמעתי ביקורות לא מתלהבות ממי שחזו בו. כלומר, הרעיון עצמו אולי מעניין בהתחלה, אבל אח"כ חוזר על עצמו וקטעי הקישור מעייפים. להופעות באמפי לא הלכתי השנה בכלל. די. מיציתי. ההופעות של היום הראשון והאחרון כבר נמאסו עלי, ראיתי הרבה שכדוגמתם, ולהישכב על הדשא במרחק קילומטר ולצפות בנקודות זזות זה כבר לא לגילי. לא שמעתי איך היה הבלט של לטוויה, אבל גם אם היה מצויין, כמו שחלק מהלהקות בשנים הקודמות היו, לראות בלט בתנאים שמציע האמפי נראה לי ממש לא לעניין. עדיף, מבחינתי, לקנות כרטיס במחיר מלא במקום טוב בהיכל התרבות וליהנות. לצערי, לא הצלחתי אף פעם ליהנות מהופעה באמפי. ככה זה, אמנם רוקדת ריקודי עם, אבל זה לא אומר שעממי צריך להיות חסר תנאים. מותר להיות מפונקים כשמגיעים לתרבות, ואני רגילה לראות מופעי מחול, מכל סוג שהוא, בתנאים פיזיים מתאימים שמאפשרים ליהנות באמת.
משום מה התייחסו כאן רק להרקדות במגרש ולא להרקדות שנערכו בכל לילה במתנ"ס. צר לי לראות עד כמה מרבית הרוקדים חיים בעולם ההרקדות הצר שלהם ולא פתוחים לדברים אחרים. בעוד חלק מהרוקדים היודעים ורוקדים ריקודים ישנים נעו בין המתנ"ס לבין המגרש, כדי ליהנות משני העולמות, קהל הרוקדים בהרקדת המתנ"ס היה מורכב כמעט כולו מהרקדנים הקבועים של חוגי הנוסטלגיה ברחבי הארץ. לא ראיתי התעניינות של הרקדנים האחרים לבוא ולנסות לטעום טעם של הרקדה שונה. והרי כל העניין של פסטיבל הוא להביא הרבה צדדים שונים של נושא הפסטיבל! אין צורך לסוע במיוחד, אין צורך לטרוח, אין צורך לשלם עוד כרטיס, רק לבוא ולרקוד. דבר נוסף, באותו עניין. האם אף אחד ממשתתפי הפורום לא חווה דברים נוספים מלבד הופעות הענק שבאמפי וההרקדות הליליות? הרי לפסטיבל, למרות הקיצוצים ברפרטואר עדיין היה הרבה מה להציע מעבר להרקדות שכמותן אנו רוקדים מדי שבוע! הרי זו הזדמנות לחוות חוויות חדשות כאשר יש ריכוז של מופעים בסיגנונות שונים ובמחירים מוזלים ביותר. במעט שראיתי השנה, וגם ממה שזכור לי מהופעות בשנים קודמות, הרוב המסיבי של הקהל בהופעות מורכב מתושבי העיר כרמיאל והסביבה ולא מקהל הרוקדים, וחבל. האם זה מראה על רמת הרוקדים ? האם זה מראה על סיבת ההשתתפות בחוגי הרוקדים? חוג חברתי בלבד, מקום למפגש, לראות ולהיראות? לא שזה פסול, חלילה, אבל ממי שרוקד בכל שבוע כמה פעמים הייתי מצפה להתעניינות נרחבת יותר בנושא שלו הוא מקדיש שעות רבות, המיוחד שהזדמנות לכך מוגשת לו בנוחיות שכזאת. אני הלכתי לראות את טרראם במחצבה, שלדעתי היה צעקני , חסר כוריוגרפיה, חסר מעוף, עירבוב של סגנונות, ממש לא מגובש, ואפילו משעמם. אם הייתי לבד הייתי עוזבת אחרי 10 דקות. ראיתי את בלט פאנוב, שהיה ברמת ביצוע טובה למדי (לא רמה אחידה של כל הרקדנים) ויפה לעין. הכוריוגרפיות היו של פאנוב עצמו, ונראה לי שיש עתיד ללהקה. לא הלכתי לראות את התיאטרון השחור מכיוון ששמעתי כבר לפני שנתיים על אכזבה, וגם השנה שמעתי ביקורות לא מתלהבות ממי שחזו בו. כלומר, הרעיון עצמו אולי מעניין בהתחלה, אבל אח"כ חוזר על עצמו וקטעי הקישור מעייפים. להופעות באמפי לא הלכתי השנה בכלל. די. מיציתי. ההופעות של היום הראשון והאחרון כבר נמאסו עלי, ראיתי הרבה שכדוגמתם, ולהישכב על הדשא במרחק קילומטר ולצפות בנקודות זזות זה כבר לא לגילי. לא שמעתי איך היה הבלט של לטוויה, אבל גם אם היה מצויין, כמו שחלק מהלהקות בשנים הקודמות היו, לראות בלט בתנאים שמציע האמפי נראה לי ממש לא לעניין. עדיף, מבחינתי, לקנות כרטיס במחיר מלא במקום טוב בהיכל התרבות וליהנות. לצערי, לא הצלחתי אף פעם ליהנות מהופעה באמפי. ככה זה, אמנם רוקדת ריקודי עם, אבל זה לא אומר שעממי צריך להיות חסר תנאים. מותר להיות מפונקים כשמגיעים לתרבות, ואני רגילה לראות מופעי מחול, מכל סוג שהוא, בתנאים פיזיים מתאימים שמאפשרים ליהנות באמת.