נורה אדומה
New member
ההשפעה על הילדים.
ההשפעה על הילדים.
ניסיתי להקפיץ מההודעה בעמוד 2 ולא הצלחתי אז פתחתי הודעה חדשה. מקווה שלא אקבל קנס. לנו יש, למזלנו הענק, ילדים גדולים בבית-ספר יסודי. לא היתה שום אפשרות להחביא מהם את הענין כי הטיפולים גורמים לי להעדרויות רבות מהבית,וגם טלפונים רבים מגיעים מבי"ח עם הוראות הזרקה וכו´.... כך שהידיעה שלהם היא מצב נתון מבחינתנו. מה שכן,יש התלבטויות לגבי עד כמה לשתף אותם. באילו פרטים כן ובאילו לא. קודם כל החלטתי שעל כל שאלה שתצוץ מהם,הם יזכו לתשובה ולהרגשה שזה בסדר לשאול . זה מאוד חשוב לנו שזו תהיה הרגשתם. יחד עם זאת הסברתי להם שמדובר בנושא אישי ואני מבקשת לא לעדכן את כל ביה"ס. בלי שום קשר ספציפי לטיפולים אני חושבת שגם ילדים צריכים לדעת שיש כזה דבר אינטימיות וגם להם הרי יש דברים שהם לא רוצים שאנחנו נספר ואנחנו מכבדים זאת כהורים. ואני לא משלה את עצמי,מאוד יכול להיות שהם מספרים לחברים. וזה לא נורא מבחינתי כי חשוב שיהיה להם מישהו להתחלק ברגשות איתו. וזו לא תמיד יכולה להיות אני, כי אני מודעת לזה שהם לעיתים חוששים לצער אותי כי הם מספיק בוגרים כדי להבין שזה נושא כאוב. ובכלל-יותר קל להם לפעמים לדבר עם בני גילם ועם מישהו שמחוץ למשפחה. עד היום השאלות שהועלו היו מאוד כלליות כך שהתשובות עבורי היו קלות.הם לא נכנסים לפרטים טכנים והכי חשוב להם זה שלאמא לא יכאב פיזית. אני חושבת שיש בכל הענין הזה עבורם קושי כי זה לא קל לראות את ההורים שלך מנסים משהו שנים ולא מצליחים. אני בגילם חשבתי עוד שהורי הם כל יכולים. יחד עם זאת זה בדיוק גם בעיני מה שחשוב. הם רואים אותנו כבני אדם. בני אדם שחווים קשיים, שמנסים בכל כוחם להתמודד, לא מוותרים ולא נכנעים. בני אדם שחווים אכזבות וכשלונות וממשיכים הלאה בחיים הרגילים למרות הקשיים. וגם בני אדם שלפעמים עצובים,לפעמים בוכים. בקיצור, ברור לכולנו פה שהייתי מעדיפה בכלל לא להיות במצב הזה ,אבל מרגע שהוא נפל עלינו אני בהחלט חושבת שחוץ מהקשיים שהוא יוצר עבור הילדים, יש פה הזדמנות עבורם גם לשעור חשוב ב-"חיים". אני מאמינה שזה דוקא יכול ללמד אותם על הדרך הלא תמיד קלה למימוש רצון עז. עד פה להפעם ושתהיה לכולם שנה טובה ופ ו ר י ה!!!!
ההשפעה על הילדים.
ניסיתי להקפיץ מההודעה בעמוד 2 ולא הצלחתי אז פתחתי הודעה חדשה. מקווה שלא אקבל קנס. לנו יש, למזלנו הענק, ילדים גדולים בבית-ספר יסודי. לא היתה שום אפשרות להחביא מהם את הענין כי הטיפולים גורמים לי להעדרויות רבות מהבית,וגם טלפונים רבים מגיעים מבי"ח עם הוראות הזרקה וכו´.... כך שהידיעה שלהם היא מצב נתון מבחינתנו. מה שכן,יש התלבטויות לגבי עד כמה לשתף אותם. באילו פרטים כן ובאילו לא. קודם כל החלטתי שעל כל שאלה שתצוץ מהם,הם יזכו לתשובה ולהרגשה שזה בסדר לשאול . זה מאוד חשוב לנו שזו תהיה הרגשתם. יחד עם זאת הסברתי להם שמדובר בנושא אישי ואני מבקשת לא לעדכן את כל ביה"ס. בלי שום קשר ספציפי לטיפולים אני חושבת שגם ילדים צריכים לדעת שיש כזה דבר אינטימיות וגם להם הרי יש דברים שהם לא רוצים שאנחנו נספר ואנחנו מכבדים זאת כהורים. ואני לא משלה את עצמי,מאוד יכול להיות שהם מספרים לחברים. וזה לא נורא מבחינתי כי חשוב שיהיה להם מישהו להתחלק ברגשות איתו. וזו לא תמיד יכולה להיות אני, כי אני מודעת לזה שהם לעיתים חוששים לצער אותי כי הם מספיק בוגרים כדי להבין שזה נושא כאוב. ובכלל-יותר קל להם לפעמים לדבר עם בני גילם ועם מישהו שמחוץ למשפחה. עד היום השאלות שהועלו היו מאוד כלליות כך שהתשובות עבורי היו קלות.הם לא נכנסים לפרטים טכנים והכי חשוב להם זה שלאמא לא יכאב פיזית. אני חושבת שיש בכל הענין הזה עבורם קושי כי זה לא קל לראות את ההורים שלך מנסים משהו שנים ולא מצליחים. אני בגילם חשבתי עוד שהורי הם כל יכולים. יחד עם זאת זה בדיוק גם בעיני מה שחשוב. הם רואים אותנו כבני אדם. בני אדם שחווים קשיים, שמנסים בכל כוחם להתמודד, לא מוותרים ולא נכנעים. בני אדם שחווים אכזבות וכשלונות וממשיכים הלאה בחיים הרגילים למרות הקשיים. וגם בני אדם שלפעמים עצובים,לפעמים בוכים. בקיצור, ברור לכולנו פה שהייתי מעדיפה בכלל לא להיות במצב הזה ,אבל מרגע שהוא נפל עלינו אני בהחלט חושבת שחוץ מהקשיים שהוא יוצר עבור הילדים, יש פה הזדמנות עבורם גם לשעור חשוב ב-"חיים". אני מאמינה שזה דוקא יכול ללמד אותם על הדרך הלא תמיד קלה למימוש רצון עז. עד פה להפעם ושתהיה לכולם שנה טובה ופ ו ר י ה!!!!
