ההתחלה של הסוף

[אפרתילה 1]

ההתחלה של הסוף

בשנתיים האחרונות הייתי מאלה שכל פעם שהם שומעים על החטופים, מיד מצקצקים בלשונם ואומרים אוי אוי אוי. וכמה זה נורא. וחייבים להחזיר אותם. בקיצור - מהאדישים. בשבוע האחרון בעלי הזמין אותי להצטרף אליו להפגנת התמיכה בגלעד שליט. בעקבות ההזמנה התחלתי להתעמק קצת יותר. גם שמעתי את האמירה של בוגי.לא הופתעתי. חשבתי לעצמי שהוא צודק. אולי נקריב אותו? אם הוא כזה גיבור אולי הוא יתחלף עם גלעד שליט? אני בטוחה שהחמאס ישמח לקבל דג יותר שמן, במיוחד אם הוא גם מסריח. כן הופתעתי מהכמות הגדולה מידי של אנשים שחושבים כמוהו.כל הגברים במשפחתי שירתו ביחידות מובחרות. בעלי עדיין בקבע. אבל אם זאת תהיה המדיניות הרישמית של הממשלה אני אחנך את ילדי לא לתרום את חלקם דווקא בצבא. אומנם ההפך מהמסר שאני חונכתי עליו, אבל גם המציאות השתנתה מסתבר. כמוני ינהגו עוד מאות אלפי הורים שפויים שעקידת יצחק איננה הבילוי המועדף עליהם. ואז מי ישמור על המדינה מפני כל אותם מאות אלפים שרוצים להשמידנו? אה, בוגי. ההתחלה של הסוף, כבר אמרתי?

 

[ראובן הירושלמי]

אכן ההתחלה של הסוף

את שמעולם לא הסתערת מול אש אוייב ולא יודעת מה נדרש לשם כך תגידי לבעלך ולשאר הגברים במשפחתך שסיכנו ומסכנים את חייהם מהם הערכים שמאפשרים להם לקום ולהגן עלייך ועלינו גם במחיר חייהם. את יודעת טוב מהם כמובן. את הילדים שלך תחנכי שלא להיסתער. שימותו ילדים של אחרים, אלו שדעתם בנושא שליט שונה משלך. מה אכפת לך? ואז מגיעה מלחמת לבנון או מלחמה אחרת ואנחנו בוכים על זה שהחיילים שלנו אינם מכריעים את הקרבות אלא עוסקים (בגבורה רבה) בהצלת חבריהם היקרים במקום להסתער. ויש לנו הרבה טענות לכולם: הימחים לא היו מלאים, הפקודות היו שגויות, המנהיגים כשלו, נתנו לחיזבאללה להתחזק מאז הבריחה מלבנון. ושוכחים שהיו ארבע אימהות כמוך שסחפו מדינה שלמה וגרמו לנו לברוח. אחת מהן התראיינה ואמרה שבדיעבד לא לזאת היא התכוונה, שלא היו צריכים לברוח. חכמה גדולה. וגם את תגידי כל מיני דברים, במיוחד שלא משנה איך תחנכי את הילדים שלך הבנים ילכו לקרבי בעקבות האבות. אז תקווי שהחברים הנלחמים לצד הבן שלך הם הטובים ביותר שיש, אלו שבזכותם הוא יחזור בריא ושלם. ותקווי ששאר האמהות לא חשבו כמוך אלא כן חינכו את הבנים ללכת לצבא, אחרת הבן שלך ישרת רק עם מי שלא הצליח להשתמט וסיכויי ההשרדות שלו (ושל כולנו) יהיו נמוכים ביותר. אז נסי נא לחשוב מהראש, לא מהבטן אפרתילה. לא תאמיני, אבל בסופו של דבר זה מציל חיים

 

[נגיעוT]

והיא צריכה גם לקוות

שהוא לא ייחטף,יישבה במהלך הקרב אחרת יבואו אנשים כמוך ויאמרו שאין צורך להשיבו

 

[ראובן הירושלמי]

אחרת יבואו אנשים כמוך

ובגלל ההיסטריה יגרמו להעלאת המחיר כל כך שבאמת לא ניתן יהיה להשיבו. אחר כך הם גם יגלגלו עיניים ויפילו את האחריות על מי שלא הסכים עם הקו ההיסטרי שלהם.

 

[אפרתילה 1]

טוב לחיות בעד ארצנו

מאיפה אתה יודע מה עשיתי או לא בצבא? יש לי הרגשה שאת השקיעות בחוף של עזה ובקו הסגול בלבנון ראיתי לא פחות ממך. שימותו ילדים של אחרים??? למרות שאני אחות שכולה ואיבדתי את אחי הבכור שהיה מ"פ ביחידה מובחרת חיזקתי מאוד את אחי הצעיר כשיצא כמילואימניק למלחמת לבנון השניה. לא, הוא לא ניצל את הפריבילגיה של משפחות שכולות לבחור בתפקיד נוח יותר. ואבא שלי, כן כן, בן 60 עושה בימים אלה מילואים ואני מבינה אותו מ-צ-ו-יי-ן . אני לא בורחת משום מקום. אבל אם הממשלה תחליט באופן מודע להפקיר את גלעד שליט ולא תעשה הכל כדי להחזירו אני בהחלט ינחה את הילדים שלי לעשות בחירות שישמרו על חייהם. כי אני ואחיי ואבי וכל משפחתי המורחבת שירתנו ומשרתי בצבא על בסיס הידיעה שבעת הצורך יש מי שידאג לנו בכל מחיר. אנחנו לא משפחה של מתאבדים. אנחנו חפצי חיים.

 

[ראובן הירושלמי]

אם הממשלה תחליט "להפקיר" את גלעד שליט

אז את תנחי את הילדים שלך לעשות בחירות אגואיסטיות, כך יעשו גם אחרים שזועמים על ההתנתקות ועוד כל מיני דברים "שבנפשם". ומי ישאר לשרת? מי יגן על הילדים שלך ושלהם? הילדים שלי כנראה, כי אני אנחה אותם ללכת ולתרום למרות כל הסיכונים. את יודעת מה? אולי גם אני אנחה את הילדים שלי שלא לשרת בצבא. אם על כל שבוי ישחררו מאות מחבלים שבמילא ירצחו על ימין ועל שמאל, בשביל מה שהילדים שלי ילכו לסכן את עצמם כדי לתפוס ולכלוא כאלו? להסתכן סתם כדי שאחר כך נתקפל במילא וניכנע? כן, דילמה לא פשוטה. איך יוצאים מהאגואיזם הנורא הזה?

 

[אפרתילה 1]

ילד לא נוטשים למות בשום מחיר

ראובן יקר, אז אני מבינה שיש לך ילדים. בוא תדמיין את הילד הבכור שלך (רק כדי לעשות את זה מוחשי). עכשיו תדמיין אותו כלוא בבור. פצוע. ללא טיפול רפואי הולם אם בכלל. סבירות גבוהה שהוא עובר עינויים קשים, אם לא פיזיים - נפשיים. שנייה לפני שהוא מוצא להורג תסתכל בעיניים המבוהלות שלו ותגיד לו - אתה לא שווה את המחיר. אל תטיף לי על אגואיזם. גלעד הוא הילד של נועם, של אמו, שלי, של כולנו. הדם שלו לא ינקה את הדם של כל נפגעי הטרור ולצערי לא יעצור את מעגל הדמים. הוא רק ירסק את האמון של העם החבוט הזה בצבא ובממשלה (לא שאני חסידה גדולה של הממשלה הזו). על מלחמת לבנון השנייה אפשר להתדיין הרבה, אבל עובדה היא שהיתה 100% התגייסות. אם גלעד יופקר לא רק ההתגייסות תפגע אלא גם בקרב אנשים יהיו עסוקים בהשרדות ולא בלחימה. אולי עשיתי טעויות בחינוך של הילדים שלי. וודאי עוד אעשה. אבל אני תמיד אוכל להביט בעיניים שלהם ולדעת שלעולם, לעולם, לא אנטוש אותם, גם במחיר חיי שלי.

 

[ראובן הירושלמי]

אני מדמיין לעצמי

והעיניים שלי דומעות. כשהיה בן 5 הבן שלי נעלם בבית מלון באילת וכמעט השתגעתי מדאגה. חשבתי שאיזה פדופיל תפס אותו והתחלתי לפרוץ לחדרים כדי למצוא אותו בזמן. לכן לא אציג את עצמי כגיבור גדול, אני מבין היטב את משפחות החטופים. במקומם דעתי הייתה ודאי נטרפת עלי. אבל זו בדיוק הנקודה: מתוך העמדה הרגשית הזו לא הייתי מסוגל להפעיל שום שיקול דעת. פשוט לא היה מעניין אותי מכלום. כהורה מותר לי לפעול ללא שיקול דעת. כציבור הנמצא בפני סכנות קיומיות ואמיתיות אסור בשום אופן לקבל החלטות באופן זה. המלחמה האחרונה שנוהלה מהבטן וללא שיקול דעת (במובנים ותחומים רבים) היא דוגמה מצויינת לכך. תוצאותיה העגומות בהרוגים פצועים והרס הם המחיר הנורא של חוסר שיקול הדעת הזה. אני מאמין גם שהעובדה שגלעד עדיין לא איתנו נובעת מחוסר שיקול הדעת בטיפול בו. ככל שלוחצים יותר על שחרור מחבלים המחיר רק עולה ועולה. היום זה כבר לא מחיר של מחבלים תמורת חייל, אלא חיי החייל תמורת פריצת המצור המדיני והכלכלי על החמאס, המשך ההתחמשות, פתיחת המעברים והישגים מדיניים נוספים. קיומו של גלעד בשבי מאפשר להם להשיג את כל זה וזאת הסיבה שהעיסקה תקועה ולא בגלל שם של מחבל זה או אחר. מקווה שעניתי לך ועדיין מחכה ממך לתשובה על איך יוצאים מתוך האגואיזם שלנו, זה שימנע מאיתנו לשלוח את הילדים שלנו לצבא לשמחתם של המזוקנים מצפון ומדרום