ההתנגדות הגרמנית לנאציזם
שלום לכולם, קוראים לי דני אורבך, וכרגע אני נמצא בשירותי הסדיר בצה"ל. רציתי להציג בפורום הזה, בפעם הראשונה ברשת הישראלית, תזה שכתבתי במשך ארבע שנים, ולדעתי יכולה לעניין את חובבי ההיסטוריה המודרנית. בלימודים על השואה ומלחמת העולם השנייה, מודגשות פעמים רבות מחתרות שונות שפעלו באירופה- המחתרת הפולנית, הפרטיזנים, הרזיסטאנס הצרפתי, ומעל הכל- המחתרות היהודיות שלחמו בגיטאות השונים. ישראלים מעטים יודעים שגם בגרמניה הנאצית עצמה היתה מחתרת סודית, שפעלה מ1938 עד 1944, וניסתה להתנקש בהיטלר חמש עשרה פעמים בקרוב.בסופו של דבר, ב-20 ביולי 1944, ניסתה המחתרת את כוחה בהפיכה צבאית, שנמשכה כעשר שעות. במהלך ההפיכה הצליחו כוחות המחתרת לכבוש את פריס, את וינה ואת מינכן, ועל ברלין התנהל מאבק. ב-23:00 דוכאה ההפיכה, ורוב משתתפיה התאבדו או נרצחו בידי הנאצים. המחתרת, שנקראה מאוחר יותר "תנועת ההתנגדות הגרמנית" (die deutsche widerstands bewegung) נוסדה ב-1938, והונהגה בידי הקולונל גנרל בק, רמטכ"ל צבא גרמניה שהתפטר בגלל סכסוך עם היטלר, הקולונל פון שטאופנברג- רמ"ט צבא המילואים הגרמני, וד"ר קארל גרדלר, ראש עיריית לייפציג עד 1936 ומהנחושים שבמתנגדי המשטר הגרמניים. המחתרת כללה (בשיאה) כ-7000 איש, חלקם הגדול בעמדות מפתח. רובה הורכבה מאנשי ימין, אך היה בה ייצוג גם לשמאל הסוציאל דמוקרטי. היא כללה קציני צבא, פרופסורים, אצילים, פוליטיקאים אנטי-נאציים, מנהיגי פועלים ועוד. הזרוע הצבאית של המחתרת הורכבה מגנרלים אנטי-נאציים, ומרכזה היה בשירות הביון הגרמני, האבוור. תנועת ההתנגדות הגרמנית הוכפשה קשות בזמן המלחמה ולאחריה, הן בידי הנאצים והן בידי בעלות הברית. רבים חושבים היום שנסיונות ההפיכה שלה, ובכללם הקשר של 20 ביולי 1944, היו נסיון אופורטוניסטי להציל את גרמניה מהתבוסה. דעתי, לאחר מחקר מעמיק, היא שלתנועת ההתנגדות היו שני שלושה מניעים עיקריים, בסדר חשיבות עולה: המניע הראשון בחשיבותו הוא המניע המוסרי- השאיפה להפסיק את פשעי המשטר הנאצי ולהציל את כבודה של גרמניה. המניע השני, שגם הוא חשוב מאד, הוא להציל את גרמניה מכיבוש והרס ולשמור על מעמדה באירופה, והמניע השלישי, הפחות מכולם, הוא מניע מעמדי- רצון של חברי האליטות הגרמניות להפיל משטר שזוהה בעיניהם עם האספסוף של מרתפי הבירה. רצח היהודים והשואה היה גם הוא מניע חשוב אצל חברי תנועת ההתנגדות. מתוכניותיהם עולה, שהם התכוונו להפסיק את פעולתם של מחנות ההשמדה מיד כשיעלו לשלטון. כרגע אני נמצא במשא ומתן עם הוצאות ספרים, על מנת לפרסם, בפעם הראשונה כמעט, ספר עברי מקורי ופופולרי על תנועת ההתנגדות הגרמנית. הספר נקרא "פנס באפלה- סיפורה של ההתנגדות הגרמנית בנאציזם". כאן בפורום אני מציג את ההקדמה, הסיכום והביבליוגרפיה. כל מי שרוצה יוכל להתרשם, ואני מקווה לשמוע את דיעותיכם בנושא. מחר אני חוזר לצבא ל-16 ימים, אבל בעיקרון הייתי מאד רוצה להמשיך לכתוב בפורום ולהשתתף בו באופן קבוע. שלכם, דני אורבך
שלום לכולם, קוראים לי דני אורבך, וכרגע אני נמצא בשירותי הסדיר בצה"ל. רציתי להציג בפורום הזה, בפעם הראשונה ברשת הישראלית, תזה שכתבתי במשך ארבע שנים, ולדעתי יכולה לעניין את חובבי ההיסטוריה המודרנית. בלימודים על השואה ומלחמת העולם השנייה, מודגשות פעמים רבות מחתרות שונות שפעלו באירופה- המחתרת הפולנית, הפרטיזנים, הרזיסטאנס הצרפתי, ומעל הכל- המחתרות היהודיות שלחמו בגיטאות השונים. ישראלים מעטים יודעים שגם בגרמניה הנאצית עצמה היתה מחתרת סודית, שפעלה מ1938 עד 1944, וניסתה להתנקש בהיטלר חמש עשרה פעמים בקרוב.בסופו של דבר, ב-20 ביולי 1944, ניסתה המחתרת את כוחה בהפיכה צבאית, שנמשכה כעשר שעות. במהלך ההפיכה הצליחו כוחות המחתרת לכבוש את פריס, את וינה ואת מינכן, ועל ברלין התנהל מאבק. ב-23:00 דוכאה ההפיכה, ורוב משתתפיה התאבדו או נרצחו בידי הנאצים. המחתרת, שנקראה מאוחר יותר "תנועת ההתנגדות הגרמנית" (die deutsche widerstands bewegung) נוסדה ב-1938, והונהגה בידי הקולונל גנרל בק, רמטכ"ל צבא גרמניה שהתפטר בגלל סכסוך עם היטלר, הקולונל פון שטאופנברג- רמ"ט צבא המילואים הגרמני, וד"ר קארל גרדלר, ראש עיריית לייפציג עד 1936 ומהנחושים שבמתנגדי המשטר הגרמניים. המחתרת כללה (בשיאה) כ-7000 איש, חלקם הגדול בעמדות מפתח. רובה הורכבה מאנשי ימין, אך היה בה ייצוג גם לשמאל הסוציאל דמוקרטי. היא כללה קציני צבא, פרופסורים, אצילים, פוליטיקאים אנטי-נאציים, מנהיגי פועלים ועוד. הזרוע הצבאית של המחתרת הורכבה מגנרלים אנטי-נאציים, ומרכזה היה בשירות הביון הגרמני, האבוור. תנועת ההתנגדות הגרמנית הוכפשה קשות בזמן המלחמה ולאחריה, הן בידי הנאצים והן בידי בעלות הברית. רבים חושבים היום שנסיונות ההפיכה שלה, ובכללם הקשר של 20 ביולי 1944, היו נסיון אופורטוניסטי להציל את גרמניה מהתבוסה. דעתי, לאחר מחקר מעמיק, היא שלתנועת ההתנגדות היו שני שלושה מניעים עיקריים, בסדר חשיבות עולה: המניע הראשון בחשיבותו הוא המניע המוסרי- השאיפה להפסיק את פשעי המשטר הנאצי ולהציל את כבודה של גרמניה. המניע השני, שגם הוא חשוב מאד, הוא להציל את גרמניה מכיבוש והרס ולשמור על מעמדה באירופה, והמניע השלישי, הפחות מכולם, הוא מניע מעמדי- רצון של חברי האליטות הגרמניות להפיל משטר שזוהה בעיניהם עם האספסוף של מרתפי הבירה. רצח היהודים והשואה היה גם הוא מניע חשוב אצל חברי תנועת ההתנגדות. מתוכניותיהם עולה, שהם התכוונו להפסיק את פעולתם של מחנות ההשמדה מיד כשיעלו לשלטון. כרגע אני נמצא במשא ומתן עם הוצאות ספרים, על מנת לפרסם, בפעם הראשונה כמעט, ספר עברי מקורי ופופולרי על תנועת ההתנגדות הגרמנית. הספר נקרא "פנס באפלה- סיפורה של ההתנגדות הגרמנית בנאציזם". כאן בפורום אני מציג את ההקדמה, הסיכום והביבליוגרפיה. כל מי שרוצה יוכל להתרשם, ואני מקווה לשמוע את דיעותיכם בנושא. מחר אני חוזר לצבא ל-16 ימים, אבל בעיקרון הייתי מאד רוצה להמשיך לכתוב בפורום ולהשתתף בו באופן קבוע. שלכם, דני אורבך
