הוא אבהי וחם

[שירה כמים 1959]

הוא אבהי וחם
הוא ייקח אותי לטייל בעולם ה
"את מסוגלת את יכולה בתי המוכשרת האהובה" הוא תמים
ולא שוחט כבשים הוא מצמיח ירקות במקומות בהם אני גדלה
וקורע בעדינות עלים של חסה לסלט לתפארה הוא אבהי הוא חם
הוא לא לוקח אותי לשום מקום תמיד הוא רק מושיט לי יד
ומאפשר לי לבחור
אם לאחוז
והגשם יורד באלכסון
וכל האנשים הכחולים
מתרוננים

 

[שירה כמים 1959]

בסופו של דבר הסיפור שלי הוא על אהבה
בסופו של דבר ובתחילתו של דבר ובאמצעו
כל סיפור הוא על אהבה
כמה נאהבת
וכמה אהבת
ואת מנסה למלא את המכסה
שיתפקעו השדים והשטנים שבפנים
ילך יש עבודה לעשות -
לאהוב לאהוב לאהוב לאהוב
עד שיחריש היום

 

[שירה כמים 1959]

הריק ניצב על אדן חלון הנשמה
מצייץ לי כציפור עקורה
הריק הוא בדיחה מרירה
בדרך אל התא הקטן, הנצור

 

[שירה כמים 1959]

היו שם כל מיני
זה היו צללים וזה היו שוטים
ןזאת הייתה סא' כמו שהייתה בדמיוני
השוטים היו תמיד בדרך אל
והם היו גם דגלי חג
ואימא הייתה צעירה
וחייכה אל מול הבאות
שרמסו אותה והשאירו

 

[שירה כמים 1959]

שוררת
ירדפוני נא שומרי העיר וישקוני
מהבל שוטיהם

 

[שירה כמים 1959]

ומה לעשות עם הבכי שלך
עם היבבות הללו
שגואות וגואות
מעל חומות העיר
אל תוך חזות השומרים
ויכוך
ויקחו ממך את צלילותך את בהירותך את כל מה שעבדת
השאירו אותך זועקת-זורחת
אל שמש צילית במיוחד וקודרת

 

[שירה כמים 1959]

היא לא ח'
וכן קוראים לה שירה כמים
וכן מייללים אחריה ברחובות
בית החרושת המפותלים -
ארגזים ארגזים מחכים כל מעשיה הראויים
בעודה נרדפת

 

[שירה כמים 1959]

יבבת הילדה היורדת בהר
וצהלת הזקנה העולה בו

מן הפסגה אל התהום
כמה זה בקו ישר
לא משנה

משחקי המוות והצל
ששוחקו מאז ומתמיד
ואף יוסיפו

 

[שירה כמים 1959]

אני רוצה צהצה לנסוע
או לא רוצה צהצה לנסוע
אני חושבת מה החטא
שלי לילי ללכת אל
מי ירים
אותיתיתי לקחת אל

 

[שירה כמים 1959]

היה שלום,דניאל.
הייתי רוצה להיפרד ממך
בלי להשאיר סדקי תקווה
ששוב תראה אותי
ששוב תדבר אלי
וששוב קולך יהיה רך ומאמין.

מן הסתם לא אצליח.

אבל אחזיק בידי חבילת צמר גפן
ואסתום את הסדקים
ואסתום את הסדקים
ואנשום.

 

[שירה כמים 1959]

מנסה להתאושש מנסה
את היבבות של הילדה הקטנה
לאפסן בתרמיל צד מנסה
להגיד לה את לא לבד תראי
השמיים זורחים ואני
אני היחידה
שלא עוזבת אותך
מנסה
מנסה להעביר יד מלטפת בשערותיה
והיד, ידי, נוקשה ועצובה

 

[שירה כמים 1959]

מה תאמרי
אל היום הזה
ברכי את השמש
שבך

 

[שירה כמים 1959]

מה בועט שם מתחת
למשטח הדק של הקרח
שכפות רגליך הישישות
דורכות עליו

 

[שירה כמים 1959]

ילדה וילד צווחים בלי קול בלי אויר בועטים - כמו תמיד
מה התחדש
אבל כמו תמיד הם מתגלים כמו בפעם הראשונה
מפריעים לי להנות מחומה של השמש במרפסתי עם העצים והאויר הנעים
ראשי על המזרון סוקרת בעצלתיים את העור המזדקן המתקמט עם הבהרות החדשות
חושבת על מותי חושבת על מותה של יעל שהייתה צעירה ממני בעשר שנים
חושבת איך גוועה לאט לאט בלי להשמיע קול זעקה עם לבבות ופרחים
ומילים טובות והרבה סמים קלילים
שישכיחו
החתול שוכב על הכרית לצד העץ ציפור מצייצת ממרחק קול מכוניות מרגיע
הגשם שלי יבוא
כאשר אפנימה
כאשר אבינה
כאשר אצפה מבעד למעטה הקרח הדק בילדים הנאבקים על חייהם ללא חת כבר חמישים שנים ויותר

איך אסיר את שכבת הקרח הדקיקה
איך אמיר אותה בנשיקות בחיבוקים בשירה

אני זקוקה לגבר
לגבר עם מקדחה
לגבר עם מקדחה שאיננה פוצעת

 

[שירה כמים 1959]

נפץ את שכבת הקרח ברכות עדינה
איש זר שאיננו אבי לעולם איננו אבי
שאצבעותיך תהיינה דקות ומחשבתך בהירה
עזור לי לחלץ את הילדים הבוערים מתחת למעטה הקרח

 

[שירה כמים 1959]

גם אני רוצה להיות מחזרת
גם אני רוצה לאהוב בכל הכוח שבו אני אוהבת חתולים
גם אני רוצה להטמין אישה בחדר הכי סודי שבכספת לבי

יום שמשי. אני מלטפת את החתול. אני דואגת לסימני הזדקנותו. אני שרה שיר.

 

[שירה כמים 1959]

הספינה משייטת בלב העולם
ואני מעלה באש את חולצותיי הישנות
לסמן בעשן - עצרי ספינה, בואי אלי.

אם הספינה לא תבחין בעשן אמציא מגברי קול אדירים שלא נבראו עוד לפני כן
אשיר אל תוך המקרופון את היפים שבשיריי
הספינה לא יכולה שלא לשמוע
הספינה לא יכולה להתמהמה
הספינה לא יכולה להשתהות
הספינה בדרך אלי

 

[שירה כמים 1959]

הספינה בדרך אלי
גם אם לא נראה עדיין אות או סימן לקיומה
על פני המים השקטים

אני יודעת
אני מחכה
אני מאותתת

 

[שירה כמים 1959]

מיום ליום מצבי
הולך ומסתבך
מסתבך מסתבך מסתבך
אל השיפור היאות

 

[שירה כמים 1959]

היי, בואי תגיעי
לאט לאט תתקרבי
רוצה?
אני אומרת ומבקשת לאחוז בידה
של המתוקה והבוטחת שבילדות