הוא, היא וגברת סמית`/יקי טוביאק
ועכשיו למשהו אחר... סיפור קצר
היא הוא מביט בי, מחייך. אני מסיטה את מבטי בביישנות, כעבור כמה שניות אני מביטה שוב, הוא לוחץ את יד חברו וניגש אליי! הוא אנחנו בוחרים את המטרה, אני מסתכל עליה, מחייך, היא מסיטה את עיניה בביישנות. ``אז התערבנו?`` אני שואל ``התערבנו`` ניק עונה ``אבל אתה בחיים לא תצליח להשכיב אותה`` ``נחכה ונראה`` אנחנו לוחצים ידיים ואני ניגש אליה. היא חתיכה לא נורמלית, 1.80, בלונדינית עם חזה ענק וגוף שרק נסיכים יכולים לחלום עליו. היא אני די ממוצעת, 1.65, עיניים ירוקות ופנים נאות. שום דבר מיוחד. אני לא מבינה למה הוא פנה דווקא אליי, יש כאן נשים שנראות הרבה יותר טוב ממני. כנראה שכמוני, זו אהבה ממבט ראשון, והאהבה עיוורת, ממש כמו בסרטים. הוא בחרתי אותה בגלל התמימות בפנים שלה. נכון, היו עוד כאלו שנראו טוב, אבל היא נראתה תמימה. נראה שקל ל``עבוד`` עליה… ``שלום`` אני אומר ``הבחנתי בך מהצד, קוראים לי… ג`ון, ג`ון… סמית``` שקר לבן, בסך הכל שם… היא ג`ון סמית`, איזה שם מדהים. הכל בו נהדר, אפילו השם ``שלום`` אני אומרת בחיוך ``לי קוראים שילה, שילה ג`ייקובס, נעים מאוד`` אני מושיטה את ידי לעברו הוא אני מנשק את ידה, ההצגה מתחילה. ``ובת כמה שילה הנאווה?`` אני פשוט בלתי ייאמן היא ``24`` אני משקרת, אני לא יכולה לומר לו שאני עדיין קטינה, אולי אח``כ, כשנתחתן ``ואתה בן כמה?`` הוא ``28, אני אדריכל במקצועי`` טוב, לפחות החלק של האדריכל נכון… ``ובמה את עוסקת?`` היא ``אני? אני כרגע בין עבודות`` שלא ידע שאני בסך הכל תלמידת תיכון הוא ``את רוצה ללכת למקום פחות צפוף? אולי אליי לחדר? יש שם נוף נהדר של האגם..`` אין כמו קצת נוף יפה, הרבה יין ומוסיקה כדי להשכיב אישה היא ``לחדר שלך? אני אשמח`` אני מחייכת. הוא גם רומנטי, כזה חלומי, נוף של האגם. אם הוא רק ידע מה מצפה לו, אני מתכננת לתת לו את גופי. חיכיתי כל כך הרבה לגבר המושלם, לאהבה האחת והיחידה, ועכשיו כשהוא כאן… הוא אנחנו עולים לחדר שלי, אני נועל את הדלת מאחורי ושם גרב אדומה על הידית בחוץ, הסימן שלי ושל ניק כבר מהקולג`. ``את יכולה להוריד את המעיל, החימום עובד`` מתחילים מהמעיל, אחר כך נגיע לשאר. היא אני מורידה את המעיל, באמת חמים פה. הוא ממלא לעצמו כוסית ומציע גם לי, אני שותה. ``הנוף כאן מדהים`` ובאמת, הוא מדהים. האגם מתפרש מתחתינו, הסלעים צבועים באדום של השקיעה באופק. הוא לצדי. הוא ``כן, את צודקת`` למי אכפת מהנוף? סתם עוד כמה סלעים ושקיעה רגילה לגמרי ``את רוצה עוד קצת לשתות?`` שלב ב` מיד מתחיל היא ``תודה`` אני מושיטה את כוסי. אני לא רגילה לשתות, ואני גם לא כל כך אוהבת את זה, אבל אני לא יכולה להפסיק. הוא ``בבקשה`` יופי, היא מתחילה להראות קצת שתויה. היא שתתה רק קצת, כאילו היא אף פעם לא שתתה לפני זה. היא אני מרגישה קצת מטושטשת. הוא כל כך טוב אליי, הוא משכיב אותי במיטה, אני מנשקת אותו. הוא לא חשבתי שזה יהיה כזה קל, היא כבר מנשקת אותי, עכשיו רק להוריד לה את הבגדים וזה יהיה קל משם. היא זה עומד להתגשם, אני עומדת לעשות אהבה עם הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם. הוא מוריד לי את הבגדים, מנשק אותי בכל גופי ונעמד מעליי. הוא היא לא עושה כלום, כאילו מעולם לא עשתה זאת, אבל לי לא אכפת, בתולות יותר מגרות אותי. אני משכיב אותה. אני לא אוהב קונדומים, הם משנים את ההרגשה. אני עושה את זה קשוח, ככה אני אוהב את זה. היא זה כל כך כואב, אבל אני לא אומרת כלום. תמיד אמרו לי שהאהבה כואבת, אבל מעולם לא ידעתי עד כמה. הכל נגמר, הוא נרדם, מחר אני אומר לו שאני אוהבת אותו. הוא אני מתעורר, היא עדיין לידי. אני לוקח את הדברים שלי ונעלם, בדרך אני רואה את החדרנית נכנסת. היא אני מתעוררת עם כאב ראש ענק, הוא כבר לא לידי אבל החדר מסודר ואפילו יש סוכרייה על הכר לצדי. הוא כזה מושלם, גם מסודר, גם מתחשב. אני יורדת ללובי, רוצה לדעת איפה הוא. ``שלום, אתה יכול לומר לי איפה מר ג`ון סמית` נמצא?`` ``הוא ואשתו עזבו את המלון לפני כמה דקות`` באה התשובה. אני שומעת לא שומעת אותה. אשתו??? אז הוא שיקר לי כל הזמן הזה? אני פורצת בבכי. הוא אני בדרך הביתה, הורדתי את ג`יין, המאהבת שלי בדרך. היא עברו חודשיים, אני בהיריון. ביררתי בבית המלון היכן גר מר ג`ון סמית` שלי, אני עוד אראה לו. גברת סמית` ``כשתקראו את המכתב הזה אני כבר לא אהיה בין החיים. כשחזרתי הביתה מצאתי את בעלי שוכב על הרצפה, מת, ליד מכתב. כשקראתי את המכתב התברר לי הכל. מי היה מאמין שגבר בן 88 יכניס להיריון נערה בת 17. חיי תמו, אין לי עוד בשביל מה לחיות, בעלי בגד בי ועכשיו הוא מת.`` אני לוקחת את האקדח מהשידה של בע
ועכשיו למשהו אחר... סיפור קצר
היא הוא מביט בי, מחייך. אני מסיטה את מבטי בביישנות, כעבור כמה שניות אני מביטה שוב, הוא לוחץ את יד חברו וניגש אליי! הוא אנחנו בוחרים את המטרה, אני מסתכל עליה, מחייך, היא מסיטה את עיניה בביישנות. ``אז התערבנו?`` אני שואל ``התערבנו`` ניק עונה ``אבל אתה בחיים לא תצליח להשכיב אותה`` ``נחכה ונראה`` אנחנו לוחצים ידיים ואני ניגש אליה. היא חתיכה לא נורמלית, 1.80, בלונדינית עם חזה ענק וגוף שרק נסיכים יכולים לחלום עליו. היא אני די ממוצעת, 1.65, עיניים ירוקות ופנים נאות. שום דבר מיוחד. אני לא מבינה למה הוא פנה דווקא אליי, יש כאן נשים שנראות הרבה יותר טוב ממני. כנראה שכמוני, זו אהבה ממבט ראשון, והאהבה עיוורת, ממש כמו בסרטים. הוא בחרתי אותה בגלל התמימות בפנים שלה. נכון, היו עוד כאלו שנראו טוב, אבל היא נראתה תמימה. נראה שקל ל``עבוד`` עליה… ``שלום`` אני אומר ``הבחנתי בך מהצד, קוראים לי… ג`ון, ג`ון… סמית``` שקר לבן, בסך הכל שם… היא ג`ון סמית`, איזה שם מדהים. הכל בו נהדר, אפילו השם ``שלום`` אני אומרת בחיוך ``לי קוראים שילה, שילה ג`ייקובס, נעים מאוד`` אני מושיטה את ידי לעברו הוא אני מנשק את ידה, ההצגה מתחילה. ``ובת כמה שילה הנאווה?`` אני פשוט בלתי ייאמן היא ``24`` אני משקרת, אני לא יכולה לומר לו שאני עדיין קטינה, אולי אח``כ, כשנתחתן ``ואתה בן כמה?`` הוא ``28, אני אדריכל במקצועי`` טוב, לפחות החלק של האדריכל נכון… ``ובמה את עוסקת?`` היא ``אני? אני כרגע בין עבודות`` שלא ידע שאני בסך הכל תלמידת תיכון הוא ``את רוצה ללכת למקום פחות צפוף? אולי אליי לחדר? יש שם נוף נהדר של האגם..`` אין כמו קצת נוף יפה, הרבה יין ומוסיקה כדי להשכיב אישה היא ``לחדר שלך? אני אשמח`` אני מחייכת. הוא גם רומנטי, כזה חלומי, נוף של האגם. אם הוא רק ידע מה מצפה לו, אני מתכננת לתת לו את גופי. חיכיתי כל כך הרבה לגבר המושלם, לאהבה האחת והיחידה, ועכשיו כשהוא כאן… הוא אנחנו עולים לחדר שלי, אני נועל את הדלת מאחורי ושם גרב אדומה על הידית בחוץ, הסימן שלי ושל ניק כבר מהקולג`. ``את יכולה להוריד את המעיל, החימום עובד`` מתחילים מהמעיל, אחר כך נגיע לשאר. היא אני מורידה את המעיל, באמת חמים פה. הוא ממלא לעצמו כוסית ומציע גם לי, אני שותה. ``הנוף כאן מדהים`` ובאמת, הוא מדהים. האגם מתפרש מתחתינו, הסלעים צבועים באדום של השקיעה באופק. הוא לצדי. הוא ``כן, את צודקת`` למי אכפת מהנוף? סתם עוד כמה סלעים ושקיעה רגילה לגמרי ``את רוצה עוד קצת לשתות?`` שלב ב` מיד מתחיל היא ``תודה`` אני מושיטה את כוסי. אני לא רגילה לשתות, ואני גם לא כל כך אוהבת את זה, אבל אני לא יכולה להפסיק. הוא ``בבקשה`` יופי, היא מתחילה להראות קצת שתויה. היא שתתה רק קצת, כאילו היא אף פעם לא שתתה לפני זה. היא אני מרגישה קצת מטושטשת. הוא כל כך טוב אליי, הוא משכיב אותי במיטה, אני מנשקת אותו. הוא לא חשבתי שזה יהיה כזה קל, היא כבר מנשקת אותי, עכשיו רק להוריד לה את הבגדים וזה יהיה קל משם. היא זה עומד להתגשם, אני עומדת לעשות אהבה עם הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם. הוא מוריד לי את הבגדים, מנשק אותי בכל גופי ונעמד מעליי. הוא היא לא עושה כלום, כאילו מעולם לא עשתה זאת, אבל לי לא אכפת, בתולות יותר מגרות אותי. אני משכיב אותה. אני לא אוהב קונדומים, הם משנים את ההרגשה. אני עושה את זה קשוח, ככה אני אוהב את זה. היא זה כל כך כואב, אבל אני לא אומרת כלום. תמיד אמרו לי שהאהבה כואבת, אבל מעולם לא ידעתי עד כמה. הכל נגמר, הוא נרדם, מחר אני אומר לו שאני אוהבת אותו. הוא אני מתעורר, היא עדיין לידי. אני לוקח את הדברים שלי ונעלם, בדרך אני רואה את החדרנית נכנסת. היא אני מתעוררת עם כאב ראש ענק, הוא כבר לא לידי אבל החדר מסודר ואפילו יש סוכרייה על הכר לצדי. הוא כזה מושלם, גם מסודר, גם מתחשב. אני יורדת ללובי, רוצה לדעת איפה הוא. ``שלום, אתה יכול לומר לי איפה מר ג`ון סמית` נמצא?`` ``הוא ואשתו עזבו את המלון לפני כמה דקות`` באה התשובה. אני שומעת לא שומעת אותה. אשתו??? אז הוא שיקר לי כל הזמן הזה? אני פורצת בבכי. הוא אני בדרך הביתה, הורדתי את ג`יין, המאהבת שלי בדרך. היא עברו חודשיים, אני בהיריון. ביררתי בבית המלון היכן גר מר ג`ון סמית` שלי, אני עוד אראה לו. גברת סמית` ``כשתקראו את המכתב הזה אני כבר לא אהיה בין החיים. כשחזרתי הביתה מצאתי את בעלי שוכב על הרצפה, מת, ליד מכתב. כשקראתי את המכתב התברר לי הכל. מי היה מאמין שגבר בן 88 יכניס להיריון נערה בת 17. חיי תמו, אין לי עוד בשביל מה לחיות, בעלי בגד בי ועכשיו הוא מת.`` אני לוקחת את האקדח מהשידה של בע