הוא יגיע כמו ענן

[שירה כמים 1959]

כשאת הולכת להתחנן
על קומץ אבקת סוכר
לבלוטות הטעם המשוועות
חכי לחיבוק
חכי לחיבוק
הוא יגיע כמו ענן
אני אומרת לך
כמו הגשם שאיש כבר לא האמין

 

[שירה כמים 1959]

את גיברת רצינית
כן, אני גיברת רצינית
כן, היא גיברת רצינית
רצינית
רצינית

 

[שירה כמים 1959]

שנים חיכיתי לרגע
הנכון, המדויק
שאפשר יהיה להתיידד איתו
אבל הוא הקיף עצמו בעננה של לבד
ואף מילה טובה שאמרתי לו
לא הצליחה לחדור את העננה.
תמיד נשאר הילד העצוב, העזוב
והמבוגר האנטיפת.

 

[שירה כמים 1959]

אישה עם תושייה
עם גרזן וסוכריה
מפלסת דרך אל מעבר
לחתיכות העגבנייה הקרועות
על השולחן הארוך בבית הקיבוצים
איפה שתמיד היא רצתה להשתייך
והיא אפפעם לא הצליחה לא הצליחה לא הצליחה
גם הגשם שיורד היה אומר לה כל מיני מילים יחד עם לחות האדמה
שהיא הריחה עמוקות ונהנתה, היה אומר לה למשל
את תצליחי את אישה עם גרזן וסוכרייה
והיא הייתה רק עסוקה
בלהסיר מעליה את פני ההצלחה
וללבוש את פני ההודיה
אבל הגשם לא הבין
וגם הרוח הנוסעת
שתיעתעה באישה ואמרה לה אל תדאגי, אני נשארת, אני נשארת לעולם
ואז טסה ונמוגה והאישה חיפשה דברים לכרות עם הגרזן
לדוגמא עצים
לדוגמא ניירות
לעולם לא חיות בר
וליקקה את הסוכריה האדומה
כן, מעת לעת ליקקה האישה את הסוכריה האדומה
זה קרה כשהרוח טסה
כשהגשם החויר

 

[שירה כמים 1959]

עוד אגיח
כאובה וזואבת
מתוך המערבה שלי

 

[שירה כמים 1959]

שואגת חשופת שיניים
מוכנה לקרוע
בבשר החי

המכוניות יאירו על ישבני החשוף
כשאכרע להטיל את מימיי
בלב השדה העירוני

את כל דלתות השדה אסגור
שיהיה בטוח
שלא יגיע הרעש מרחוק
להפריע
לטבח שאטבח

 

[שירה כמים 1959]

תפוחים קלמנטינות מאש עדשים
לנוכח האסון שלפנינו האוטובוס עשוי לברוח
אבוי האוטובוס כבר ברח
הדרך לערד עוברת דרך כבישים ארוכים
כאבי הראש והבחילה לא מכחדים

 

[שירה כמים 1959]

אפאחד. אפאחד.
רק שרה המשוגעת הזקנה
עם הסלון הענק המבריק מניקיון
והמוני המילים החגות ונופלות על מושבי הספות שאובות האבק
רק שרה המשוגעת הזקנה וירמיהו המלך -
כן, ככה זה כשאת יתומה.

ושולחן לבן ענק, או שבעצם את שהדבקת את הלבן, מנסה לעשות לך חג, אה, חומד?

 

[שירה כמים 1959]

הענפים זזים, ציוצים נאים
ואחריהם מייד מופיעה במסגרת החלון
מעופפת מענף לענף, שחורה, קטנה, מעלה חיוך על פני הזקנה השוכבת במיטתה
מול החלון, שעת צהריים, הזקנה אצבעותיה חובטות במקלדת המחשב הנייד שמלוכסן על בטנה
לזקנה כואב הראש
והראש הוא שלי
משמע גם הזקנה שלי
משמע הזקנה היא אני

הירוק של העלים המתנדנדים שונה
יש ירוק שמש ויש ירוק צל
מהרהרת הזקנה ברפיון

 

[שירה כמים 1959]

מיום ליום מצבי הולך ומשתפר
ועל כן הולך ומסתבך
בתוך הלא ידוע
הלא מוכר

 

[שירה כמים 1959]

את לא אהבת אותי
ואת השיניים שלי
ואת הרוק שהיה נוזל ממני על הכרית
ואת השדיים שלי שהתחילו לגדול
ואת הקול שלי
שהיה דומה לקול שלך (אני חושבת, אני לא בטוחה)
את השיערות שלי שגלשו
את לא אהבת אותי מרגישה
ולא אהבת אותי מרפאה
את לא אהבת אותי בשום צורה
ולא היה משהו שהייתי יכולה לעשות
כדי שתחמלי עלי
אימא

 

[שירה כמים 1959]

או ש:
היית אימא נהדרת ואני קברתי אותך בעודך בחיים
לקחת אותי לכל המבחנים שכרת חדר עם פסנתר שאשב לנגן
הנעלת אותי נעליים
לימדת אותי לשים צמר גפן בתחתונים כשקיבלתי
לקחת אותי לאישה של החזיות ברחוב ביאליק
לקחת אותי לפסיכולוגית ואמרת "זאת הבת הדפוקה שלי"
היית אימא נהדרת
רצית שיתקנו אותי כך שאהיה בת נהדרת
ואני בסך הכול רציתי
לאהוב אותך ולקנות לך נעליים ולשיר לך שירים
בסך הכול רציתי לשיר

 

[שירה כמים 1959]

אבל אין בסך הכול
יש פירוט כל החטאים אחד לאחד בשורה
על שאבא התפעל ממני כי ספרתי עד מאה
ועל שגדלו לי השדיים - כשאת היית בדרך אל הקבר
אין בסך הכול יש פירוט כל החטאים, הרצפה שלא שטפתי כמו שצריך
והתזתי על ארון הקיר הלבן
ואת כועסת
כועסת ומתאפקת
וכפות הידיים שלי שהפליאו עשות
ועצבנו אותך כי את היית בדרך אל הקבר
ולי גדלו השדיים ואת היית בדרך אל הקבר
וישבתי לידך כשאבא כבר קבר אותך ולא נתתי לך ללכת לבדך
ועל זה את שונאת אותי אימא
ואני אשיר
בקולי המכוער המתוק
אני אשיר את שנאתך

 

[שירה כמים 1959]

כואב כואב כואב
שלא אוהב הב הב
בת
אותי
אימי היחידה
בגשם הייתה לוקחת ידי בידה
ואל הרופא וגם צולעת
ובמסתרים סודות - שלא אשמע
לא אוהב הב הבת אותי
אימי היחידה
שהייתה
ועכשיו כבר אין אפשרות לדבר איתה
כי היא שם באדמה רקובה
שנים רבות
שנים רבות
אהה

 

[שירה כמים 1959]

תזכרי שרצחת
מלאת חמלה אל עצמך
תעטפי בידייך את בובה רותי
ותנשקי את אפון הפלסטיק שלה
את שפתיה המפושקות תזכרי
שרצחת אין הנחות לפשע אבל
יש הנחות לתשלום תזכרי
שהנרצח היה הרוצח תזכרי
שכבר שילמת

 

[שירה כמים 1959]

תזכרי שלא רוצחת
את
לא רוצחת את
יפה את יש לך חיוך יפה את
חמודה מותק שלי את
נפלאה את מותק שלי תזכרי
שאת לא רוצחת תזכרי
שאת רצחת תזכרי
שאת טובה ומדובשנת תזכרי
שאת אחת

 

[שירה כמים 1959]

בועטת
בועטת ברוח
בועטת את השלישייה
הסודית
המאונפפת
השואגת אל
החומה

 

[שירה כמים 1959]

כמו תמיד
כואב במרכז החזה
כשאת מתעוררת
את קוראת לזה הלב
אבל ידוע שהלב נמצא מצד שמאל
ומה שאת חווה הוא סתם
מועקת אינאהבה

 

[שירה כמים 1959]

ובטחי עליו לתלות
את כמיהותייך
את תשוקותייך
את געגועייך הפשוטים
כמו נחל זורם
כמו מי מעיין
כמו מים נוזלים מברז
לחיבוק
געגועים פשוטים עטופים בכל כך הרבה רציונליזציה
רק לא להשיג
את החיבוק
המדהים
הממאיר
המשכך חרדות
ומעיר ומפעים
בטחי בו לתלות עליו
את געגועייך הפשוטים לחיבוק פשוט

 

[שירה כמים 1959]

מאז את לא יכולה להתחבק
כל חיבוק מזכיר לך אותה
איך הנחת ראשך על כתפה
איך ריח הבושם שלה עטף אותך
יחד עם ריח זיעה בקיץ
ואת זרועותיה החלקות
ואת כפות ידיה החמות
ואת אצבעותיה העבות
מאז את לא יכולה להתחבק
אולי תוכלי
אם תתלי עליו
את כאבך, את ערגתך, את חוסר יכולתך -
את הגעגוע הפשוט -
כמו על מתלה תתלי
כאילו היה הגעגוע שלך
מעיל קל, חסר זכרונות