הוא פשוט לא מקשיב!

[נוסעת27]

ממתי להתעצבן זו אלימות מילולית?

יש פער דיי גדול בין לקלל, ולירוק ארס, לבין שיהיה הבדל בטון בין "אני עכשיו כועס" ל "אני עכשיו לא כועס"
לדבר בכעס זה לא להוריד פליק וזה לא לצרוח לו על הראש כמו שכולם מתארים פה. זה פשוט לכעוס. וקורה שכועסים. כועסים על הילדים, על החברים, על השכנים וגם על הבעל.
הציפייה מהעונים פה שאדם לעולם לא יכעס זה פשוט אבסורד. ועוד יותר ההשוואה למכות או אלימות מילולית.

 

[natasha391]

הוא פשוט לא מקשיב!

יש לי ולבעלי קצר בתקשורת שקורה כאשר אני לא מרוצה ממשהו/מעירה/מתעצבנת... אנחנו מאוד אוהבים והזוגיות היא כן טובה, אבל אני לא רובוט ואני אשה, פחות אדישה מבעלי, לפעמים קורה שמשהו מעצבן אותי ואני פורקת, הטונים קצת עולים לרגע, הכוונה לדברים שקשורים אליו.
אני אף פעם לא צועקת ומתפרעת, יותר כזה "אוף! בלה בלה בלה בלה!".

שבעלי עושה או אומר משהו מעצבן אז אני לא יכולה להגיב בטון הרגוע שהוא רוצה כל הזמן לקבל ממני ואני אומרת לו שלא תמיד הכל "פוצי מוצי", מותר לי להתעצבן לשניה, זה חלק מזוגיות.

הוא לא מסכים. שזה קורה, הוא לא מקשיב למה שמפריע לי, הוא לא חושב למה התעצבנתי, מה הסיבה, מה מתסכל אותי, לא עונה לגופו של עניין... גם הרבה פעמים זה דברים מצטברים.
הדבר היחיד שהוא עושה זה פרצופים והעלבויות על זה שהרמתי מעט את הקול ו"הרסתי לו את הבוקר/את הנסיעה" פתחתי בריב או ביאסתי את המצב רוח. אני לא פותחת בריב, אני מעירה משהו שמפריע לי, מותר לי, לו אין אף פעם זמן נוח לזה. הכוונה שלי היא לפרוק ולהמשיך הלאה ביום ולא לפתח ריב גדול לדבריו.
הוא מסרב לקבל מצבים כאלה, הוא מיד נאטם, ניהיה אדיש, עושה פרצופים ולא מוכן לשמוע אותי.

הוא מקשיב רק שאני שמחה, רכה, מנומסת, מחייכת ואוהבת.

מה עושים?

 

[דליה גרינבאום]

הוא פשוט לא מקשיב

הי.
אנשים שונים, מתקשרים בסגנונות תקשורת שונים.
לרוב הבעייה היא לא עם מה שנאמר אלא עם הדרך שזה נאמר.
זוגות צריכים ללמוד מהו סגנון התקשורת שמאפיין את בן הזוג שלהם, ואם הם רוצים שהמסרים שלהם יעברו בצורה יעילה, כדאי מאוד שילמדו כיצד לתקשר עם בן הזוג שלהם בהתאם לסגנון התקשורת.
צריך לזכור כמה דברים:
גברים ונשים מתקשרים אחרת.
קיימים 4 סגנונות תקשורת שונים : מקדם, תומך, מנתח ומשימתי.
להלן פירוט קצר.
1. משימתי – ממוקד למטרה, ביצועי.
2.מקדם – אנרגטיים, אוהבים לדבר, אוהבי חברה.
3. מנתח – "חופר" בודק כל דבר לפרטי פרטים, אוהבים ללמוד ולבדוק.
4. תומך – מנסה לרצות אחרים ויבטל את עצמו, חביב.
כאשר אנו מתאימים את המסרים שלנו אל סגנון התקשורת של בן הזוג, אזי יש סיכוי לצמצם את הקונפליקטים ביניכם.
לכן. חשבי על האופן הרגיל שבו את משוחחת עם בעלך על דברים שמציקים לך וזהי שם את המוקשים. אלו שגורמים לו להתפוצץ. יתכן שאת מה שאת רוצה להגיד ניתן לומר בצורה שלא תגרום לו להתגונן מולך. סכמו ביניכם מהן הדרכים המקובלות לנקודות לשיפור ומתי העת המתאימה להציג אותם.
בהצלחה

 

[natasha391]

המון תודה! אני מזהה את המוקשים פשוט מרגישה שזה לא הוגן

 

[דליה גרינבאום]

איך מתמודדים עם מוקשים/בורות

שולחת לך קישור לשיר שאני מאוד אוהבת
http://www.elcoaching.co.il/home/doc.aspx?mCatID=11732
מקווה שיהיה לתועלת

 

[נוסעת27]

אני לא חושבת שאת תמיד תצליחי לא להתעצבן

כי בכל זאת את בן אדם. אבל מה שאת כן יכולה לנסות לעשות, לפחות בחלק מהמקרים, זה לקחת אוויר ולספור עד 10. אחרי שעשית את זה לנסח לעצמך בראש מה את רוצה להגיד ולבדוק לרגע איך הכי נכון להוציא את זה, ואז לדבר. זה נכון שזה לא ייתן לך פורקן לזעם, אבל בסוף האינטרס שלך זה לא להוציא עליו עצבים, אלא שהוא ישמע מה את אומרת ויפנים להבא. נכון?

 

[natasha391]

נכון מאוד... אנסה ליישם

 

[NEO83]

השאלה היא

האם את "חופרת" לו כל הזמן בנושא? ותמיד מעירה לו? במקום להתרכז במה שטוב את מתרכזת רק בביקורת ואז הוא נהיה אדיש אליך

 

[natasha391]

"חופרת" הפכה להיות מילה טרנד

דברים מפריעים לי אז אני אומרת לו...
זה באמת הבדל בין נשים לגברים

 

[אורח לרגע112]

הוא לא חייב להקשיב לך

זה לא מוצא חן בעיניי שאת מציינת שאת "אישה" מבלי להסביר למה ציינת את זה בדיוק.
במקומו הייתי עושה מעשה כדי שתביני את מעמדך האמתי.
את לא יכולה לצעוק על בעלך.

 

[אבי519]

בעל זה לא כותל מערבי לא פסיכולוג ולא שק חבטות

ברגע שתפנימי את זה יהיה לך יותר טוב בחיים.
ממליץ לך לקרא את הספר גברים ממאדים ונשים מנגה, שם מוסברת בדיוק הבעיה הזאת, למה זה קורה, ומה לעשות כדי לטפל בה.
&nbsp

 

[דליה גרינבאום]

בעל זה לא כותל מערבי

מסכימה לגמרי.
דרכי התקשורת בין גברים לבין שונים בתכליתם.
כאשר מבינים את ההבדלים ומשתמשים בדרך תקשורת יעילה, נפתרים הרבה מאוד מהקונפליקטים.
הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא ספר must.

 

[kagome10]

יש פה שתי נקודות שונות

הראשונה, הוא נעלב על זה שאת נפגעת ממנו? את כועסת עליו ופותחת בריב ומה שמבאס אותו הוא שהרסת לו את המצב רוח? לא נשמע שאכפת לו ממך וממה שחשוב לך.
&nbsp
אני לא חושבת שהרבה מריבות זה בריא, אבל העדרן זה גם לא טוב. וחוסר היכולת שלו להכיל קונפליקט נשמעת לי בעייתית. מצד שלי, הנכונות שלי לקבל אנשים שפורקים עליי דברים אם הם לא מעניינים אותי היא קטנה מאוד, ואם מישהו היה מצפה ממני לעשות את זה כל הזמן ממש לא הייתי משתפת עם זה פעולה.
&nbsp
והרמת קול קבועה? כאילו, לא פעם בחצי שנה נניח? אני לא אשווה אותך לילדה, לצערי הרבה מבוגרים עושים את זה. אבל תקשורת מוצלחת לא אקרא לזה.
&nbsp
בכל מקרה, אם המטרה שלך זה פריקה ולא ריב, אז הוא לא המקום המתאים.
&nbsp
השאלה היא אחרת - את אומרת שהוא אוהב אותך. אכפת לו ממך? אכפת לו מזה שרע לך? או רק מזה שמצב הרוח הרע שלך מפריע לו, והוא רוצה שתסבלי בשקט ולא תהרסי לו את מצב הרוח?
&nbsp
זה לא מה ששאלת, אבל זו לדעתי השאלה האמיתית.

 

[יהיה טוב 1971]

גם אני לא מקשיבה לבעלי כשהוא מעיר לי או מתעצבן

העיניין הוא שזה לא קורה הפוך. כלומר אני לא מעירה לו על כלום ובגלל זה אני דורשת את אותו יחס חזרה.
נדיר שאעיר לו וגם אז אני קודם חושבת על מה להגיד ואומרת בטון נעים ולא בכעס. אני בכלל חושבת שלא צריך להעיר לאנשים בזמן כעס. זה סתם מעצבן ומעורר כעס בצד השני וזה גם לא משנה כלום. ממש מיותר.
כשאני מקבלת מבעלי הערות כמו, למה לא כיבית את האור? השארת את החלב מחוץ למקרר! ודברים כאלה אז אני מתעלמת ממנו. גם בעלי משאיר את החלב בחוץ ולא מכבה את האור ומלכלך אחרי שניקיתי וקונה דברים לא נכונים, ואומר שטויות לפעמים, אבל אני לא מעירה אף פעם. אני רק מכניסה את החלב חזרה למקרר, מנקה אחריו, מכבה אורות, לא אומרת מילה. אז זהו זה. שיכבד אותי ויעשה כמוני.
אני מעירה רק כשהוא עשה משהו טוב, נותנת לו מחמאה. מצד שני בעלי חושב כמוך, אז מה אם עלו לו הטורים לרגע? זכותו להתעצבן. אז לא. לא זכותו.
אני מגיעה מבית שההורים העירו לי ולא נתנו לי מנוח, כל מה שעשיתי תמיד קיבלתי ביקורת שאני לא בסדר, הבחירות שלי לא טובות, הטעם שלי לא יפה, "חבל שאת לא כמו..(השלם את החסר)". מאוד סבלתי בבית הוריי. אז ההערות האלה סתם גורמות לי להרגשה רעה ואם זו לא סיבה מספיק טובה בשביל לא להעיר לבת הזוג שלך אז שיסבול התעלמות

&nbsp

 

[danakama10]

אני חושבת שחלק מזה הוא תלוי תרבות

בארץ נהוג שאם מישהו עצבני, זה בסדר לאוורר הכל, גם בצעקות ונזיפות. כל הכבוד לבעלך שיש לו חוט שידרה והוא לא מוכן שאף אדם יתייחס אליו כך. את תאלצי להתבגר וללמוד לשלוט על הרגשות שלך. גם אם את עצבנית, את יכולה לדבר בטון ענייני ובלי צרחות. את לא חייבת להיות שמחה, רכה, מחייכת ואוהבת ברגעים שאת כועסת, אבל את כן יכולה וצריכה להיות תמיד מנומסת ולהתייחס לכולם, כן כן גם לבעלך, כמו שהיית רוצה שיתייחסו אלייך.
וכן, כדאי גם לחשוב על הטיימינג. לצרוח עליו (סליחה, "להעיר בטונים גבוהים") כשהוא בדרך לעבודה בבוקר זה באמת לא לעניין.

 

[נוסעת27]

אנשים פה ממש יצאו מפרופורציה בשירשור

זה נכון שאנשים עצבניים יותר בארץ, אבל גם יותר חמים, פתוחים, תקשורתיים וכנים. באירופיה אמנם מנומסים, אבל שיעור ההתאבדויות בערך פי שלוש. לא שאני מקשרת בין הדברים (אולי כן?) אבל הפואנטה היא שמה קשור מה יש או אין בארץ?
&nbsp
אני לא חושבת שזה נכון לצפות מאדם לא להתעצבן לעולם ולא להעיז להעיר בשעת כעס. צריך לקבל את זה שאנחנו שונים אחד מהשני, יש כאלה שאם לא יעירו בזמן אמת יתפוצצו לחתיכות ויש גם כאלה שלעולם לא יגידו מילה ויתפוצצו מבפנים.
&nbsp
בזוגיות צריך לתקשר, ונכון שהאידיאל הוא בדרכי נועם. וכן, אפשר בהחלט ללמוד להשתדל פחות להוציא עצבים, אבל לצפות מבן אנוש לרסן את עצמו בכל רגע נתון זה פשוט מגוכח. באף מצב בחיים לא נצליח תמיד להיות מרוסנים ומאופקים, בלי התפלקות של רגע כעס. זה פשוט לא מציאותי. וגם לא נראה לי בריא במיוחד. וזה בסדר להתעצבן לפעמים. היא בהחלט יכולה ללמוד איך קצת למתן, לקחת אוויר, לספור עד 10, אבל לצפות שהיא לעולם לא תתעצבן? לעולם לא תאוורר אף תחושה? יש לי הרגשה שגם בעלה לא עושה את זה.

 

[דליה גרינבאום]

שרשור

זה ממש אנושי להתעצבן ולכעוס.
צודקת לגמרי. הכל צריך להיות במידתיות

 

[danakama10]

כל אחד מתעצבן וכועס

השאלה איך מבטאים את הכעס והעצבים.
בארץ הכלל הוא שמותר "להתפוצץ": לצרוח ולצעוק.
מי שגדל בתרבות אחרת, לומד מילדות להבחין בטון קול שהוא קצת עצבני, ולהבין שכאשר מישהו כועס הוא משתמש בטון הזה (במידה והוא לא הצליח להתאפק ולחכות שירגע לחלוטין).
בישראל זה מתקשר עם חום ופתיחות ותקשורת... בעולם הגדול זה מתקשר יותר לחוסר שליטה, חוסר תרבות וילדותיות.
היא צריכה להודות לבעלה שתודות להתעקשות שלו, הילדים שלהם יגדלו באוירה מכבדת יותר.

 

[נוסעת27]

אני לא קראתי בדבריה

שהיא מתורצצת וצורחת. היא פשוט מדברת בכעס ואני אצטט מדבריה "אני אף פעם לא צועקת ומתפרעת, יותר כזה "אוף! בלה בלה בלה בלה!".
אז כשמישהו אומר אוף! ככה וככה,בטון שהוא לא רך ותוך כדי ליטוף המצח של בן הזוג, זה בעצם שווה ערך ללצרוח, לכעוס, התפוצצות חסרת מעצורים? ילדותיות, חוסר תרבות וחוסר שליטה?
אני חושבת שאם אדם כל חייו יהיה מרוסן ברמה שאסור לו אפילו להחליף טון במקרה של כעס (ודי בטוחה שגם אירופאים עושים את זה) זה יהווה פרנסה אדירה לפסיכולוגים והפסיכיאטרים בסביבה, כי זה יגרור כל כך הרבה דפיקויות רגשיות שאי אפשר אפילו לבטא בסיס של רגש ברגע האמת.
&nbsp
בקיצור, עשיתם פה לינץ' כאילו היא תיארה שהיא כל היום צורחת עליו ומקללת, כשבפועל היא אמרה דבר פשוט- אני לא מסוגלת, כאדם, ברגע של כעס להיות פוצי מוצי עם בעלי, אם אני כועסת- אני מדברת בטון כועס והוא ישר מסתגר ולא מקשיב. ואתם הפכתם את זה לסיפורי אלף לילה ולילה.

 

[Cade Foster]

צודק

הוא מלמד אותך בדרך הקשה שעם פרצופים ותסכול וצעקות לא משיגים כלום, ועם חיוכים אפשר להשיג הכל. מעניין שלמרות שהאופציה השניה נשמעת לי הרבה יותר אטרקטיבית את עדיין בוחרת באופציה הראשונה.
&nbsp
כך או כך אין שום סיבה שהוא ישתף איתך פעולה כשאת מעלה את הטונים. תטפלי בעצמך, אצלו הכל בסדר גמור.